ראשי המפלגה הדמוקטרית בלחץ.
עבור מושכי החוטים הדמוקרטים שניצבים מאחורי הקלעים בוושינגטון, לאחר סקנדל ספירת הקולות שגרם למבוכה ארצית באיווה, נראה כי ניו-המפשייר בישרה כי המועמד הכי פחות חביב עליהם הוא שניצח את הפריימריז.
סנדרס אמש (צילום: AXIOSֹׁׁ)
זה לא הפעם הראשונה שברני מזעזע את הממסד. כבר בשנת 2016 הוא זכה בכל תשעת המחוזות של המדינה הצפון-מזרחית כשהביס בה את הילארי ב-2016, ואמש למול מי שמסתמן כפייבוריט השני פיט בוטיג'ג', זכה סנדרס בחמישה מתוך תשעה המחוזות במדינה.
בנאום הניצחון הבטיח הסנאטור היהודי מוורמונט "עם הניצחנות הללו מאחורינו אנחנו בדרך למדינות חדשות, ואנחנו ננצח גם בהם". בפועל נראה כי גם הפעם ייתכן ובכירי הדמוקרטים שמאחורי הקלעים יבקשו לשנות את ספר החוקים, או שישתמשו בסופר-דלגטס כדי לקחת את המועמדות ממנו כפי שעשו ב-2016.
הסיבה למנטליות "רק לא ברני" אינה אישית, וברני יודע זאת. הסיבה היא פוליטית וכלכלית, לתקשורת הליברלית, ולממסד הדמוקרטי הותיק קשרים ואינטרסים כלכליים עמוקים מדי שיועמדו בסימן שאלה במידה ויבחר כמועמד המפלגה.
למעשה אם ברני ינצח אנשים רבים מאד עם כסף יאבדו כוח, ואנשים רבים מאד עם כוח יאבדו כסף.
במילים אחרות, פרשנים יודעי דבר מוכנים להודות כי הממסד והתקשורת הדמוקרטית מוכנים לפמפם ולתדלק מלחמת זהויות, מגדר, ונטייה מינית ברחבי אמריקה, אך הם אינם מוכנים עדיין למהפכה סוציאליסטית.
מדבר ונראה יפה אבל לא הרבה מעבר (צילום: יוטיוב)
במקום השני סיים פיט בוטיג'ג' בפער של 1.8% מהקולות, יליד אינדיאנה נראה חזק בקדמת המירוץ לאחר הניצחון (המפוקפק) באיווה, עם זאת מעניין לראות כמה בוחרים יבחינו כי מדובר במועמד נטול אג'נדה.
בוטיג'ג', הממומן על ידי וול סטריט, לא מדבר על סוציאליזם כברני סנדרס, אך כן תומך בפוליטיקת זהויות. ובתוך כך קשה לדעת האם זוהי תמיכה הבאה מאילוצים תרבותיים ומדף מסרים שראשי הקמפיין מתעקשים עליו, או מדחף אותנטי ואידאולוגי.
שפת הגוף, המחוות, הסגנון, וחיתוך הדיבור מעידים כי מדובר בלא פחות מחקיין שלמד היטב את אמנות הנאום והכריזמה של הנשיא אובמה, כשגם קריאות "וול-סטריט פיט" שנשמעו כנגד קשריו של ראש עיריית סאות' בנד לשעבר עם מיליארדרים, ושעלולים לפגוע בפופולריות שלו לא מפריעים למהלך נאומיו.
מפתיעה. קלובשר (צילום: CNN)
אך אין ספק שאת ההפתעה הגדולה רשמה הסנטורית הדמוקרטית ממינוסטה איימי קלובשר, המייצגת את האגף המתון והותיק של המפלגה. קלובשר שבלא כסף רב הצליחה למקם עצמה הרבה מעבר למועמדים בטוחים כג'ו ביידן ואליזבת' וורן ממשיכה להתעקש כי היא זו המסוגלת לנצח את טראמפ.
תדמיתה נטולת התככים וניסיון פוליטי רב שנים משחקים לטובתה בקרב מצביעים שעדיין עומדים על הגדר ביחס לאיך המפלגה תיראה - כסוציאליסטית או כליברלית בשנים הקרובות.
אך אם היה זה הלילה של ברני סנדרס יש הטוענים כי היה זה גם הסוף של ג'ו ביידן, שאפילו לא נשאר בניו המשפייר כדי לפנות לאנשי הקמפיין המאוכזבים שלו אלא בחר לטוס במהרה לדרום קרוליינה כדי להמשיך מהמדינה הדרומית את המאבק לאחר שסיים במקום החמישי והמאכזב.
כישלון מוחץ נכון לעתה של צמד הפייבוריטים (צילום: פוליטיקו)
מלבד סגן הנשיא לשעבר, מאוכזבת נוספת היא אליזבת' וורן שכשלונה במדינה השכנה למדינתה (מסצ'וסטס) להשיג משהו מעבר למקום הרביעי, מקשה על פרשנים לראות גם אותה מגיעה לקו הסיום עם איזשהו סיכוי ריאלי לנצח.
אכן הסיפור של איווה וניו המפשייר הוא לא ברני סנדרס שהיה ברור שנהנה ממרבית התמיכה מפעילי השטח במפלגה, אלא דווקא הצניחה החופשית של וורן ושל ביידן בניגוד לתחזיות המוקדמות של הסוקרים והפרשנים.
מבחינת וורן היה זה חוסר היכולת לשוות לעצמה כריזמה ותחושת אמינות בקרב צעירים, ומבחינת ביידן אין ספק כי משפט ההדחה נגד הנשיא בסנאט חשף טפח או שניים מניגודי העניינים של בני משפחתו.
בתוך כך גם ביידן עצמו בשורה אינסופית של פליטות פה מביכות, ומקרים של אובד זיכרון לא סייע למצב.
בלי ניצחון גדול בקרוליינה או נבדה הסיפור של ביידן וגם של וורן גמור.
נכון לעתה, גם חגיגת הדמוקרטיה והדרמה הפוליטית שנרשמה אמש לא יכולה להסתיר את העובדה כי המפלגה המפלגה הדמוקרטית נמצאת בימים אלה במשבר היסטורי, במאבק איתנים שהחל כבר בשנת 2016 ושעדיין לא הוכרע, בין אגף רדיקלי המובל על ידי ה'סקוואד', אנשי פוליטיקת הזהויות, וברני סנדרס, ובין ניסיון לשוות לעצמה ארשת ממלכתיות ונורמליות עם מועמדים אחרים.
מאבק זה בין צמד אגפים ייתכן ויוכרע רק ביוני השנה.
