בתחילת הדרך, רבים בעולם בכלל ובארה"ב בפרט, הקלו ראש במחלת הקורונה שכבר מאז, "שודרגה" לדרגת מגיפה. תמונות המצב הלא פשוטות שמגיעות מידי יום ממוקדי התפרצות באיטליה, ספרד, וכמובן כאן בארה"ב, (בעיקר ממדינת ניו יורק בה משתולל הנגיף שמכה ללא רחם בעשרות אלפי תושבים), טלטלו את כולנו.
מתוקף תפקידו, עד ראייה למראות הקשים, הוא ד"ר עמוס דודי, רופא ישראלי, מומחה לטיפול נמרץ ומחלות ריאה בבית חולים בלב ניו יורק.
אירוע שהפך שגרתי בבתי החולים בניו יורק. פינוי גופות חולי קורונה למשאית קירור. צילום: AP
בריאיון מיוחד למערכת חדשות היברו ניוז, מספר ד"ר דודי, מה הניע אותו בשבועות האחרונים לפרסם בפייסבוק מספר פוסטים החושפים את גודל הזוועה: "לא חיפשתי חשיפה בעולם התקשורת. אני מאוד מאושר בתחום שלי ומחויב אליו. פשוט רציתי לתרום את חלקי להצלת חיים עבור הקהל הישראלי ולכן פניתי אליו בפוסט בעברית מרופא שנמצא ב"גראונד זירו" של המגיפה בניו יורק".
"המטרה שלי הייתה לזעזע אנשים ולהעלות מודעות שזה ממש לא צחוק. ראיתי תמונות שמגיעות מישראל, כמו של חרדים שלא שומרים על ההנחיות, בחתונות ובהלוויות. הייתה הלוויה של אדמור עם מאות נוכחים. בנוסף ראיתי אנשים הולכים בהמוניהם לחופי הים ואת הציבור הערבי מתפרע ביפו. פשוט הרגשתי שלא מקפידים על ההוראות ואולי רשויות הבריאות בישראל צריכות מעט עזרה בהעברת המסר".
"לכן החלטתי לכתוב פוסט יותר מטלטל, במטרה לזעזע ולהעלות מודעות על מנת שאנשים יפנימו שזה אמיתי וזה קורה".
ד"ר דודי הוא בעל ניסיון של שנים בהתמודדות מול מחלות מדבקות, לשאלה על ההבדל מול שפעת ונגיפים מוכרים יותר, הוא קובע נחרצות: "זה סיפור אחר לגמרי, אני בטיפול נמרץ 8 שנים, ורופא 14 שנים. ראיתי שפעות קשות, עברתי את 2009 ומה שבא לאחר מכן. כל שנה יש לנו חודשים קשים כמו ינואר ופברואר. אני רגיל לראות חולים עם מחלות קשות, במיוחד במחלות ריאות, וזה פשוט לא אותו הדבר".
"כמובן שמדובר במחלה חדשה שאין לנו עדיין תרופה אליה, אבל אני חושב שמה שבעיקר לא יכולנו להתכונן אליו, הוא העובדה שזו מחלה מאוד מדבקת. כשדבר כזה מאוד מדבק, ואין לך טיפול אלא רק טיפול תומך אז זה בעצם יוצר נטל עצום על היכולת שלנו לחדש משאבים".
לדוגמה, להערכתי, השימוש שלנו במכונות ההנשמה, הוא ארוך פי 4 מהרגיל. בנוסף, כשכל החולים נזקקים לציוד מיגון אז אין כזה, ופתאום כשיש מסה כזאת של חולים, כבר אין מספיק רופאים. אנחנו פותחים עוד ועוד מיטות ויחידות טיפול נמרץ, אבל זה פשוט לא מספיק. אנחנו מנסים לתת מענה, אולם בשל חומרת המצב והמחסור בכוח אדם, נאלצנו לעבוד גם עם צוות שאינו מיומן במחלות שכאלו, והוא זקוק לחניכה והשגחה. זה דבר שאף מערכת בריאות לא מסוגלת לעמוד בו.
לא מדובר במכשול שקשור לאיכות, תקציב או שום דבר דומה. פשוט מעבר משגרה למצב שאי אפשר לתפקד. יש מחסור בכל ציוד רפואי שבית חולים זקוק לו מכוון שהעומס הוא כל כך גבוה עד כדי כך שלא מספיקים לספק אותו. העומס הזה קיים בכל בתי החולים בסביבה ולכן כל האספקה נתקעת".
לאחרונה אנו נתקלים ביותר ויותר מקרים של חולים במצב קשה למרות שאינם עונים על קריטריון "קבוצת הסיכון". ד"ר דודי מספר כי גם הוא חווה במגמה שכזו: "אני חושב שבהתחלה ראינו את ה"גל הראשון" כשהתמלאו היחידות בבתי החולים, אז אכן הגיעו הגיעו אנשים יותר מבוגרים אבל כעת אני רואה שמגיעים אנשים יותר צעירים עם לאו דווקא בעיות רקע קשות כפי שציפינו. בעיות שגרתיות כמו סכרת, לחץ דם, השמנת יתר ולא בהכרח כל זה ביחד. לדוגמה, ישנם אנשים בני 50 עם סכרת. היה לי מטופל שחובר למכונת הנשמה שרק סבל מהשמנת יתר וישנם מקרים של אנשים בני 20-30.
נושא נוסף שד"ר דודי התייחס אליו הוא בדיקות עם תוצאה שלילית, כשלאחר זמן מה, הנבדק עובר אבחון נוסף ואז הוא מתגלה כנשא הנגיף. "יש לנו מקרים של חולים שמפתחים תסמיני קורונה, אך למרות זאת, הבדיקות שלהם שליליות פעם אחר פעם. בהתחלה ההתרשמות שלנו הייתה שהבדיקות מהימנות ולאט לאט נוכחנו שיש בדיקות עם תוצאות שליליות שאנחנו למעשה לא מאמינים להן. השבוע גם יצא מחקר שמראה שהבדיקות של המטושים באף, ב-37 אחוזים מהן מתקבלות תוצאות שליליות כשבעצם החולה חיובי ולכן הן לא תוצאות אמת בכשליש מהפעמים.
יתרה מזאת, כשבודקים מטושים דרך הפה, אז כבר מדובר ב-70 אחוז (!) מהבדיקות שתוצאותיהן אינן מדוייקות. לכן, קודם כל, מאוד חשוב הטכניקה של הבדיקה והמקום בו היא מתבצעת וגם אז לא מדובר בממצא מוחלט.
"מדובר במצב בעייתי. אנחנו נאלצים לטפל בתרופות שיש להן תופעות לוואי. הן לא באות בלי מחיר. לפי הסטטיסטיקה יש אנשים שנבדקו ונמצאו שליליים למרות שהם נושאים את הנגיף. כלומר, הם עכשיו שוהים בקהילה ומדביקים אחרים.
לכן מבקש ד"ר דודי להעביר מסר ברור: "גם אם אתם חושבים שאתם בריאים, ואפילו עברתם בדיקה עם תוצאות שליליות, תמשיכו לשמור על הוראות הריחוק החברתי. כל אחד מאיתנו נמצא במעגלים. מעגל של משפחה, עבודה, שותפים, חברים, כל אחד עם שלו, ואני מרגיש שהמאמץ שלנו מטרתו היא להקל בסופו של דבר על העומס בבתי החולים.
"ברגע שאנשים לא מקפידים על ההוראות ומחברים את המעגלים בתוכם הם נמצאים, אז כל המאמץ הזה יורד לטימיון. זה פשוט לא שווה את זה והופך את כל הכדאיות לחסרת ערך. או שעושים את זה ועושים זאת טוב או שאין טעם אם כולם בסוף מחפפים".
"המסר שלי הוא לא לחבר מעגלים. שקלתי לפתוח בקמפיין בנושא אבל אני לא הבן אדם לזה ואני הולך להיות מאוד מאוד עסוק בימים הקרובים אחרי הפוגה קצרצרה".
"אני לא בן אדם שמחפש לזעזע ביום יום שלי, פשוט אלו מראות לא שגרתיים וכל אחד שהצלחתי להשפיע על דעתו, זה יכול להיות חיים של אדם אחר או שניים. גם במקום הפרטי שלי, אמא שלי בדיוק סיימה כימותרפיה ממושכת והיא למעשה בין האנשים הכי פגיעים כרגע כי המערכת החיסונית שלה נפגעה. אני לא חושב שהיא תשרוד אם תחלה בקורונה, בטח שלא אם בתי החולים יהיו בעומס מטורף כי לאיזה רופא בטיפול נמרץ יש זמן ברגע שהוא צריך לטפל בחמישים חולים, לתת תשומת לב מרבית לאשה בת 70 פלוס שרק החלימה מסרטן".
"אמנם בארץ יש הגבלות יותר קשות מאשר פה, אבל אני חושב שהקהילה הישראלית פה צריכה להפנים את המצב בעצמה".
אם חיפשתם שביב אופטימיות, אז מבחינת ד"ר דודי הוא קיים בהיבט מסויים: "אני רואה כאן בבית החולים שהצוות מתחיל לצאת מההלם הראשוני, וכבר מנסים למצוא פתרונות מקוריים לבעיות חדשות ואולי טיפה להתמודד יותר טוב עם מצבי חירום".
עוד דבר שביקש להתייחס אליו הוא הודעות התמיכה "אני חייב להגיד שזה באמת עוזר. אלו לא מחוות ריקות, אנשים שנותנים תמיכה לצוותים הרפואיים, רופאים, אחיות וכל מי שעובד איתנו, זה בהחלט עושה שינוי".
בהקשר זה, הוא העלה לעמוד הפייסבוק שלו, הודעות תמיכה שאנשים כתבו באמצעות גיר, על גבי המדרכות הסמוכות לבתי החולים, "זה עורר גלים אצלנו, אנשים פה שלחו את זה אחד לשני. לדעתי זה גרם להרבה מאוד רגשות טובים".
"מעבר לזה, בקהילה היהודית כאן פנו אלי במטרה לספק ארוחות לאנשי הצוות שלי. בנוסף הם ביטלו חגיגת בר מצווה והחליטו לתרום את הכסף עבור ממסכות ועד מכונת קפה ומזון לבית החולים".
לגבי העתיד, ד"ר דודי מעדיף שלא להתנבא: "במהלך החודש האחרון, ניסיתי לחזות הרבה דברים. בהתחלה התחזיות האופטימיות שלי התבדו אחת אחרי השנייה. חשבתי שהמצב הנוכחי לא יגיע, וזה בגלל האביב, ואולי הטמפרטורה. נתלתי בכל מיני תקוות שווא. אז לחזות אני לא יודע. יכול להיות שזה יהיה יותר גרוע לפני שיהיה יותר טוב, ואולי אנחנו רק לפני השיא. נוכחתי החודש שהאמרה 'הנבואה ניתנה לשוטים', היא מאוד תופסת במקרה הזה, ולמרות זאת אני מחזיק בדעה שזה הולך להיות יותר גרוע לפני שיהיה טוב".
עד כה אובחנו במדינת ניו יורק מעל 100 אלף חולי קורונה, מתוכם כ-3 אלף הלכו לעולמם. בארצות הברית כולה, יותר מ-270 אלף בני אדם נדבקו בנגיף הקטלני שכבר גבה את חייהם של לפחות 7,000 תושבים.
