דעה: למה אמריקה בדרך למלחמת אזרחים חדשה

אחרי שבועיים בפרברי קונטיקט השלווה ברור לי גם בלי לקרוא עוד מאמר כלכלי ועוד איזה ספר היסטוריה ופילוסופיה, שאמריקה, גם באחת המדינות השקטות והנעימות יותר שלה, בדרך למשהו היסטורי.

מלחמות אזרחים מתרחשות בדרך כלל כאשר הקונצנזוס בין החלקים המרכיבים את החברה נמצא לא רק במצב של ערעור, אלא במצב של היעדר שאינו ניתן לגישור באמצעות פשרה או הסכמיים. או בעברית פשוטה, שהמאבק על ערכים, אמונות, ודרכי החיים מגיע לאותה נקודת רתיחה שבה אין ברירה אלא לגשת אל הכוח במאבק על השליטה.

נכון לעתה הדבר היחיד המונע מהדבר הזה להתרחש הם כוחות המשטרה והצבא בארה"ב ומידה מסויימת של הסכמה כללית רופפת שעוד קיימת בין מרבית אזרחיה השפויים של ארה"ב.

 

קצת רקע היסטורי לנושא.

מלחמת האזרחים המודרנית הראשונה אירעה באנגליה בין השנים 1642 ל-1649. הייתה זו מלחמה שיצרה את התשתית לאנגליה המודרנית כמדינה הדמוקרטית הראשונה בהיסטוריה. היא הסתיימה בניצחון הצבאות הפיוריטנים שתמכו בפרלמנט אשר הביסו את צבאות האנגליקנים שתמכו במלך - לאחריה נוצר נוסח פשרה בין הפרלמנט בתמיכה הפיוריטנית ובין המלך שנהנה מתמיכה אנגליקנית - בפועל הייתה זו מלחמה חשובה בעיצוב דפוסי המשטר הדמוקרטי במערבי כפי שאנו מכירים אותו כיום.

צמד מלחמות האזרחים החשובות מאז אירעו א. ברוסיה (1917-1921), וב. בארה"ב (1861-1865). גם הן היו חשובות בכך שקבעו במידה רבה את גורל המדינות הללו. ברוסיה נקבע הקומוניזם כאידאולוגיה הרשמית של בריה"מ - תוצאה היסטורית שעתידה להפוך את תולדות המאה ה-20 לאחת המאות הרוויות מדם והקשות שידעה האנושות. ובארה"ב נקבע שחרור העבדים בארה"ב במהלך החשוב בתולדות ההיסטוריה האמריקנית. 

אם נביט היטב בשלושת המלחמות נזהה דפוס מעניין והוא שבשלושתן הפערים בין הפרטים בחברה היו כה עמוקים, והמאבק בין "המסורת" ו"החדשנות", היה כה קוטבי, עד שלא הייתה ברירה מאשר לצאת למאבק מזויין.

וכאן אני רוצה לשוב למצב באמריקה.

שכן באמריקה אנו נמצאים במצב עוד יותר חמור, שכן אצלנו אין מדובר בפער בין "המסורת" ו"החדשנות" או בין חדשנים, ושמרנים, באמריקה המאבק הוא תוצר של האשליה  שיש בכלל צורך בחדשנות רעיונית או אידאולוגית. בעצם שיש בכלל צורך לשנות משהו בחוקה ובמערכת הממשל האמריקנית. בעצם 2 הצדדים נאבקים על העתיד - אף אחד מהם לא מייצג בכלל את "אמריקה הישנה והטובה" - וזה מדאיג.

על מה מדובר?

ובכן, בימין מדובר בהפיכת אמריקה לאומה נוצרית פונדמנטליסטית, בשמאל מדובר בניסיון להפוך אותה לאומה סוציאליסטית - למעשה אין אפילו צד אחד שמבקש לשמור על אמריקה הקלאסית. ברוסיה היה צד שתמך בצאר, באנגליה היה צד שתמך במלך, וכאן מלבד הליברטריאנים - אין מי שיגן על כבודה העליון של החוקה.

האוונגליסטים רוצים את ישו מעל החוקה, והמרקסיסטים את המהפכה הפרולטרית על פני זכויות האזרח - בקיצור אנחנו בצרות כי אף אחד לא מסוגל ויודע איך להגן על אמריקה הקלאסית.

הבעיה הזו נובעת מהחולשה של האמריקנים להכיר כי הם כבר הכינו את המסמך המושלם שאי פעם נוצר על ידי אדם, והוא כמובן החוקה האמריקנית.

הנוצרים הקיצוניים אמנם מסכימים לחוקה, אך הם מעדיפים את אלוהים על פני השכל-הישר שבה, בעוד הקומוניסטים-מרקסיסטים באנטיפה ובתנועת BLM וחבריהם באקדמיה, בתקשורת, ובמערכת החינוך של המדינות הליברליות כבר קוראים לבטל את החוקה כמסמך של "עליונות לבנה". אלה בעלי מנטליות של כת דתית ואלה בעלי מנטליות של כת רצחנית.

במילים אחרות הקונצנזוס המאחד את העם האמריקני - הולך ונפרם לנגד עיננו בקצוות שהופכים להיות מובילי המחנה. השמרנים הנוצרים השתלטו על המפלגה הרפובליקנית, והמרקסיסטים קומוניסטים השתלטו על המפלגה הדמוקרטית - הנוצרים הקיצוניים אמנם חיים חיי קהילה אבל שאינם פועלים ברוח הסבלנות הנוצרית הקלאסית של הבריטים מחד, והקומוניסטים שמעולם לא פעלו בשום רוח סבלנית מאידך.

ואכן, בדיוק כמו שהדת האנגליקנית באנגליה הלכה ונפרמה והובילה למלחמת האזרחים, ובדיוק כמו שמעמד הצאר הלך והתערער והוביל למלחמת האזרחים ברוסיה לאחר תפיסת השלטון הבולשיביקית, כך באמריקה החוקה וסבלנות ופתיחות המחשבה הלכו וקרסו. כי בוא נודה בכנסייה אתה מתנהג באותו צורה פוליטיקלי קורקטית כמו שאתה מתנהג בעצרת של BLM - בשני המקרים מדובר בקבוצות חסרות סבלנות לקולות שונים - בקבוצות שיש בהן משהו מאד לא אמריקני.

ויש דרכים בהן התופעה הזו של ההקצנה מתרחשת.

רוצה לומר, יש גורמים מאיצים: ואחד הגורמים המאיצים במצב זה הוא היעדר היכולת לנהל שיג ושיח פתוח בעידן הפוליטיקלי קורקט ורגישות היתר. דבר זה רק מגביר ומוביל אותנו למצב האין-ברירה של אומה מפוצלת. שכן חירות המחשבה והמילים, שהייתה אמורה לעזור למנוע אלימות ציבורית, ולשחרר קיטור, התבטלה.

וככה אנשים למעשה משתיקים את עצמם מרצון, ובמקום להוציא באמצעות מילים, הם מתחילים לבעבע ולהיסגר עוד יותר בתוך עמדותיהם תסכוליהם וכעסם, מבלי היכולת לסבול דעות או מחשבות שונות. ומבלי אפילו הרצון לנסות להשתכנע אחרת. מדובר בסגירות מוחין מטרידה ומפחידה שמאפיינת לא רק ליברלים, אלא גם שמרנים רבים.

במידה רבה זהו תהליך דומה לזה שהתרחש בגרמניה בשנות ה-20, בה אנשים נמנעו מלהביע עמדות פוליטיות בפומבי בשל חשש לעורר מחלוקת. דבר זה הוביל בני אדם לאימוץ עמדות רדיקליות מאד אשר ישתיקו את הסערה המתחוללת בתוכם - סערה שכאמור הושתקה בעקבות צו החברה. ואולי צו החברה הזה הוא מה שמאפשר למיסיונרים להשתלט עליה - המסיונרים הנוצריים והמרקסיסטים גם כן.

ודרך אגב, צווי חברה שמבקשים להימנע מלעורר מחלוקת, הם צווים המעידים על חברה ברברית ובלתי מפותחת שאינה מסוגלת להתמודד עם מחשבות חדשות.

אז כן, כך קרה אנשים שממילא אפילו בתוך הקבוצה שלהם עצמם הם לא חופשיים לדבר באופן גלוי, קל וחומר שלא מול קבוצות אחרות, הולכים ומתקבעים בעמדותיהם מבלי יכולת לפעול על פי קומן-סנס.

לכן היכולת לברר את המוץ מן התבן פשוט נעלמה, וגם היכולת לנהל שיחה כנה על הדברים או בכלל להבין על מה אנו מתווכחים נעדרת - בקיצור המנגנון המווסת והחשוב הזה של חופש הדיבור קורס - ועימו עליונותה של הסבלנות הרציונלית שאפיינה את התרבות הבריטית והאמריקנית בעבר ושאיפשרה לנו לעכל ולשקול דעה שונה מבלי להגיב באלימות או ברגשנות.

אני לדוגמא נחשב רפובליקן, אך יש נושאים רבים שבהם אני רוצה עצמי דווקא דמוקרט, כגון ביטוח בריאות או תקנות אחיזה בנשק. אבל היום אין אנשים שיביעו גוונים אלה - אתה אדום או כחול. ואין הרבה באמצע. וזה מסוכן.

דבר נוסף שאנו חוזים בו (והיה קיים בכל מלחמות האזרחים הקודמות) הם הפערים המשמעותיים שנרשמו בין העמדות של תושבי הערים, ובין אלה של תושבי הפרברים והכפרים.

במלחמות האזרחים ברוסיה ובאמריקה כמו גם באנגליה אנשי הכפרים היו בעלי עמדות ריאקציונריות יותר, בעוד אנשי הערים היו בעלי עמדות רדיקליות או ליברליות יותר.

אבל, וזה למה אני משוכנע שאנו בדרך למשהו בקנה מידה ארצי בעתיד הלא רחוק - אנו חוזים כאן באמריקה בתופעה מאד מעניינת שהינה בפועל חסרת תקדים בהיסטוריה.

באמריקה הקומוניזם הולך ומחליף את הדמוקרטיזם והליברליזם בערים המרכזיות.

קרי באמריקה יש צד אחד, המורכב מתושבי הערים הליברליים, שכבר פסקו מלדבר את השפה הליברלית במובן הכי פשוט שלה. ומכיוון שהשמרנים הופכים יותר ויותר נוצרים וקיצוניים בעמדותיהם המשיחיות והשמרניות, גם אצלם ניתן לומר שהליברליזם נסוג. למעשה באמריקה אין מי שיגן על העקרונות המכוננים.

וככה לא רק חופש הדיבור מת, החוקה נמצאת תחת מתקפה, וגם הליברליזם במובן הקלאסי והיסודי ביותר שלו (ככזה המכיר בערך החירות של האדם שלא מול הדת/הכלכלה ) אלא גם היכולת להתנהל בצורה סבלנית פתוחה נעלמת. וככה גם השאלה על מה אנו נלחמים הופכת מיותרת וריקה מתוכן - כי כשהערכים המכוננים של 'אמריקה' כבר לא במשחק - ברור שהמלחמה היא על דבר אחד ואחד בלבד - וזה הכוח והשליטה בגוף הזה שקוראים לו אמריקה - שאחרי שרוקנו אותו מהנשמה הליברלית הקלאסית שלו - אנו רק רוצים להפוך אותו למפעל סובייטי ענק או לכנסייה ענקית.

וכשאתה רב על כוח ושליטה בלי שהערכים המכוננים של האומה שבה אתה רוצה לשלוט בכלל קיים במשחק - אז הדרך למלחמה קצרה מאד.

בתוך כך אפשר לומר כי לפחות השמרנים שומרים על עמדות ליברליות בכל מה שנוגע לחופש הביטוי בספירה הציבורית - וזאת למרות שהאוונגליסטים מהווים סכנה ממשית לנפש החושבת של האומה האמריקנית. עדיין הם לא האיום הבודד על אמריקה, שכן גם הדמוקרטים הופכים יותר ויותר קומוניסטיים והם מהווים איום לא רק על הנפש החושבת של אמריקה, אלא גם על הגוף האמריקני.

הפערים שבין הצדדים, במקביל לדוגמטיות של כל צד שתופסת מאפיינים של כת חסרת רציונליות, המזינה את עצמה ואת הניכור לזולת, הופכת לא רק לאנומליה אידאולוגית הקיימת בין הצדדים אלא גם לאנמוליה סוציולוגית עמוקה, אלה במקביל לחוסר היכולת להחליף דעות, להקצנה האידאולוגית, לאובדן הליברליזם, ובעיקר לאובדן הסבלנות וההגינות האינטלקטואלית - משאירים את אמריקה עם רוב דומם שפשוט אין לו כלים להתמודד עם הטירוף ההולך ומשתלט על השיח הדתי, הפוליטי והאקדמי באמריקה.

אנו במידה רבה נגררים אחרי חבורת מטורפים. וכך אנו עומדים ערב הבחירות עם אמריקה שלא רק מחולקת בין העיר והפברברים והכפר, או בין המדינות האדומות והכחולות, אלא בין רוב שפוי ובעל שכל ישר שאינו נשמע - ובין מיעוט ההולך ומשתלט על אמריקה מחולקת שכל ניסיון לגשר בין צדדיה מוביל להתלהמות ולחוסר יכולת לנהל שיחה.

לכן הקולות האלה שקוראים ל"אחדות", אין להם מושג על מה הם מדברים. אמריקה לא יכולה להיות מאוחדת כל עוד מנהיגי כתות מובילים אותה וכל עוד הפוליטיקלי קורקט שולט בה. ואולי זה למה מנהיגי הכתות השתלטו עליה, דווקא כי הפוליטיקלי קורקט איפשר למספיק אנשים לסתום את הפה ולאפשר את ההשתלטות.

ואולי בכלל אנו בדרך למלחמת דת.

המרקסיסטים עם דת הכסף, הגזע והמעמד.

והאוונגליסטים עם אלוהי התנ"ך הנוצרי שלהם.

ובמלחמות דת קשה לומר שיש מנצחים.

בטח כשהפרוטסטנטים שאמורים להגן עלינו הם אינם אותם נוצרים סבלניים שבנו את אמריקה, אלא חבורה של מטורפים שרוצים להמליך את ישו בביאה השנייה כנשיא ארה"ב

ולבטל את הפרדת הדת מהמדינה. מנגד המרקסיסטים רוצים להפוך את המדינה עצמה לדת השלטת - נו, אז במה אתם בוחרים?

 

כתבו: Yairkleinbaum@gmail.com