דעה רק אל תקראו להם אנרכיסטים

אנרכיה היא פילוסופיה מפוארת שמאחוריה ניצבים כמה מגדולי הוגי תבל במאה ה-19 כגון ראלף וולדו אמרסון אבי הפילוסופיה הטרנצנדנטליסטית האמריקנית, הסופר וההוגה המתבודד של ניו אינגלנד הנרי דייויד ת'ורו, אחד מגדולי הסוציאליסטים וההומניסטים בכל הזמנים ההוגה הפוליטי הרוסי מיכאיל בקונין, ענק הספרות לב טולסטוי, וכמובן גדול הפילוסופים של המאה ה-19 פרידריך ניטשה - אף לא אחד מהם היה איש אלים שקרא לאלימות. 

אז מישהו מוכן להסביר לנו איך הפרחחים הקומוניסטים המשתוללים ברחובות אמריקה המנתצים פסלים קשורים לאנרכיזם?.

ואיך קרה שהפילוסופיה הקוראת לחירות מקסימלית ולשלטון מינימלי, הפכה מזוהה עם חבורת פורעים חסרי השכלה?

טוב אני אסביר.

ראשית כל, חשוב להבין מה עומד מאחורי המחשבה ודרך החיים האנרכיסטית.

הטענה האנרכיסטית פשוטה מאד - "כל משטר הכופה בחוק, נשק, וממון את רצונו על הפרטים - אינו לגיטימי", למעשה הרעיון הוא שאף צורה משטר הקיימת והכפויה על האדם שאינה מיסודו ההתנדבותי והוולנטרי משלב היצירה ועד סופו אינו לגיטימי. אדרבא, חלק מהאנרכיסטים טוענים כי מעולם לא תהיה צורת משטר לגיטימית, אחרים טוענים כי ייתכן וצורות שכאלה קיימות אך או שהן אפשריות רק בקהילות מצומצמות, או שהאדם צריך להמתין לרגע בו הטכנולוגיה תאפשר משטר מתוקן ומבוסס חירות.

עמדות אנרכיסטיות ניתן למצוא בפילוסופיה הסינית-טאויסטית, במקורות הדת היהודית, וכמובן במספר כתבים תיאולוגיים נוצריים. 

ואכן, ההיסטוריה של האנרכיזם הינה ארוכה ומפוארת. זהו ענף שיש בו פיצולים ותתי-פיצולים. אנרכיסטים יהודיים כמו גוסטב לאנדאור וברנראד לאזר, אנרכיסטים נוצריים כמו אדין באלו, ולב טולסטוי, אנרכיסטים קפיטליסטים כמו לודוויג פון-מיזס ומארי רות'בארד (שני יהודים), אנרכיסטים סוציאליסטים כמו נעם חומסקי, אנרכיסטים חוקתיים כמו ליזאנדר ספונר, אנרכיסטים שבטיים כיוזף פייר פרודון (שהיה לצערנו גם אנטישמי) ואנרכיסטים אגואיסטים כרודולף שטיינר ופרידריך ניטשה, כולם מסכימים על עיקרון אחד - אין לאף ממשל זכות לכפות את רצונו וכוחו על פרטים. 

וכן יש גם אנרכיזם המחולק לפי ארצות, חוקרים מרבים לדבר על אנרכיזם רוסי, על אנרכיזם אמריקני, אנרכיזם בריטי, אנרכיזם גרמני וכו'. למרות שקצת קשה להיצמד להגדרות אלה, יש בהן לגיטימיות מסוימת שכן האנרכיזם הבריטי מקורו בעמדות נוצריות פיוריטניות, בעוד האנרכיזם האמריקני מקורו בעמדות פוליטיות ליברליות.

בגרמניה האנרכיזם מקורו בעמדות אגואיסטיות, ובצרפת יש נטייה לעמדות שבטיות יותר הקשורות במחשבה האנרכיסטית של בני העם הצרפתי.

אבל עכשיו בואו נחזור לאמריקה של שנת 2020 ונתהה איך קרה בדיוק שהפילוסופיה הפציפיסטית הזו, הפכה למזוהה עם הפורעים המנוולים שאנו רואים כעת ברחובות?

 

לפני שאשיב על כך אני רוצה להעניק לקורא העברי הקדמה קצרה למסורת האנרכיסטית המפוארת שבאמריקה.

מסורת שאחד מגדולי חוקרי הליברליזם האמריקני כינה כ"אינדיבידואליזם רדיקלי". ואכן, באמריקה ישנה מסורת ראויה ומפוארת לפעילות אנרכיסטית.

ראוי להקדים ולציין כי באמריקה האנרכיזם היה מראשיתו 'ליברטריאני'. זאת אומרת הוא היה אנרכיזם שנבע מתוך עמדה חיובית לגבי חירות הפרט בהיקשר לחופש הקניין. הוא נבע מעמדה פילוסופית ג'פרסוניאנית שטענה כי "הממשל הטוב ביותר הוא הממשל השולט פחות", הפילוסופיה האנרכיסטית באמריקה לא ביקשה אלימות, כוח , וניפוץ אלילים, אדרבא היא ביקשה להביא את החברה האמריקנית למצב של קניין ורצון טבעי, למצב בו כמעט ואין שליטה חיצונית של אף גורם פועל בחברה על האדם, על קניינו ועל רצונו.

לטענת הוגים אמריקנים כליזאנדר ספונר, הושעיה וורן, ראלף וולדו אמרסון והנרי דייויד תו'רו רוח החירות האמיתית לא בהכרח מתאימה לממשל השולט בבני אדם - ברור שרובם עשו פשרות מתוך פטריוטיות אמריקנית או אהבת עמם, ולכן הסכימו פחות או יותר על מתכונת של נאמנות לאמריקה אך מתוך עמדות של ליברטריאניזם קיצוני, המתנגדות למיסוי, ומאמינות כי בסופו של דבר החירות הטוטאלית תכריע את הצורך בממשל. רעיונותיהם שאפו גם מכתבים של פילוסופים פוליטיים כתומאס פיין, והסופר הבריטי וויליאם גודיין.

אכן המסורת האנרכיסטית באמריקה עברה מספר שינויים במשך השנים, היא החלה כאמור בכתבי פיין וג'פרסון ועד מהרה גם ינקה מהגות בריטית בת הזמן שמקורותיה בספרות הפיוריטנית של המאה ה-17 ושהייתה בעלת גוון נוצרי (עד הופעתו של וויליאם גודווין).

ובתוך כך עד סוף המאה ה-19 היה האנרכיזם האמריקני פרגמטי, אינדיבידואלי, רדיקלי וליברלי.

או אז עלה לבימת ההיסטוריה אדם בשם בנג'מין טאקר שפחות או יותר לקח פיקוד על התנועה האנרכיסטית באמריקה. משלב זה ואילך התנועה הפכה למזוהה עם עבודתיהם של אנרכיסטים גרמניים שנטו פחות לעמדות קפיטליסטיות, וליברליות, ויותר לעמדות של אגואיזם וסולפסיזם, שמתוך תסכול מגיע גם לעמדות סוציאליסטיות וזאת במטרה להצדיק את עמדותיהם. משלב זה ואילך משהו רע קרה לאנרכיזם האמריקני, אותו דבר למעשה שקורה בימים אלה לליברליזם האמריקני - המחשבה הגרמנית הקיצונית השתלטה עליו.

במקביל, מלבד שינוי השפה בפילוסופיה האנרכיסטית עוד משהו החל מתרחש בסוף המאה ה-19. לאנרכיסטים נמאס לדבר והם החלו לפעול בצורה אלימה - מספר התנקשויות מתוקשרות באישי ציבור, שנעשו על ידי אנרכיסטים כולל ניסיונות התנקשות מתוקשרים שפגעו במוניטין המעורער ממילא של האנרכיזם במערב ומכאן והלאה הזיהוי של המילה אנרכיסט עם פושע או פורע חוק אלים הפכה לצערנו לטבעית.

אכן אנרכיסטים תמיד היו חייבים להישמר בלשונם ובמעשיהם כפל כפליים מאשר שאר האנשים מסיבות רבות ומגוונות, הם תמיד נחשדו, ושחלק קיצוני מהם החל לפעול באלימות החשד הפך לסטריאוטיפ שלא נגמר מאז.

בפועל ברור כי האמת העומדת לנגד מרבית האנרכיסטים השפויים הינה אותה אמת אשר ביטא תומאס ג'פרסון בשבועתו המפורסמת,

"נשבעתי על מזבח האל איבה נצחית לכל צורת רודנות כנגד רוחו של האדם".

לכן אין מה לקרוא למנתצי הסמלים אנרכיסטים - הם לא אנרכיסטים, אדרבא להיפך, הם רק רוצים להרוס ולשלוט בעוד אנרכיסט במקרה הטוב, מבקש להרוס במילים, כדי לבנות ברוח.

מבקש להרוס שלטון מתוך הכרה אופטימיסטית (ואולי שגויה) בשלטון הבלעדי של האדם, הטבע או האל, ולא מנגנוני הכוח ולבנות מתוך עמדה וולנטרית וליברלית.

זאת לעומת הקומוניסטים שאנו רואים כרגע משתוללים ברחובות אמריקה - שמבקשים להרוס, כדי לבנות מחדש, ומשתמשים בטקטיקות של הרס וזריעת טרור ומשבר, כשברור שמה שעומד לנגד עיניהם אינו אנרכיה (לפחות לא בשלב הסופי) אלא דה-סטביליזציה - אדרבא מטרתם היא ההיפך הגמור של אנרכיה, הם רוצים לערער את הסדר הקיים רק כדי שיוכלו להשיג שליטה טוטאלית על בני אדם.

עלינו להילחם בהם כדי שאולי בבוא היום נוכל להגיע למצב של אנרכיה אמיתית, אם ירצה השם.

תגובות והערות: Yairkleinbaum@gmail.com