הראיון עם יהונתן הוא מסע בין לוס אנג'לס, תל אביב, לאס-וגאס ורמת גן, וכמו האודיסיאה שהוא מצלם, כך גם השיחה איתו עוברת בין מקומות ותחושות של יוצר עמוק, עוצמתי, וייחודי. 

אחרי לימודי הקולנוע בספיר ומספר סרטים באנגלית ובגרמנית יהונתן ברקוביץ' התחיל לצלם את “הדוקו של הכל” אנחנו מתחילים על הקטנוע של הבמאי בדרך לפיצה האט.

נתחיל בשאלה בנאלית, איזו אמירה יש “בדוקו של הכל”?

אני לא יודע אם יש אמירה. זה לא בשבילי להגיד.
כל אחד יכול למצוא את המשמעות. 

בכל דבר לא רק ב"דוקו של הכל".

קודם כל איך בעצם מגדירים מהי עונה בדוקו?

בפרק זמן שהגדרתי בשביל הפורמט של הסדרה וזה פשוט תקפה זמן, שהיא חלק מהפרויקט. הבנתי שבשביל לעשות משהו מעבר ללצלם, צריך שיהיה פורמט. ולעשות פרקים של שמונה דקות נראה כמו הפורמט הנכון בשביל הפרוייקט.

מה נתן לך השראה להתחיל עם הפרויקט ?

זה דחף. ידעתי שאני צריך לעשות את זה

אני מצלם את השינוי שמגיע. העולם עובר שינוי. העולם כל הזמן עובר שינוי ואני מצלם את השינוי שאנחנו עוברים. את דרכנו לסדר החדש. 

 הדוקו של הכל - עונה 4 | פרק 1 | This is Los Angeles - "מצלם את השינוי שאנחנו עוברים."

על איזה שינוי אתה מדבר?

הבנתי שהשינוי הולך לקרות ושהוא עומד לבוא.
אחרי שהלכתי לצומת-הדרכים בו פוגשים את השטן ומבינים שאתה צריך לעשות משהו. ובשבילי המשהו הזה היה לצלם.

פגשת את השטן?!. 

כן, הלכתי לשם ופגשתי את השטן. אין הרבה מה להרחיב. אבל הבנתי שצריך לצלם.

ואיך השטן קשור לשינוי?

את השינוי שמתרחש כאן הבנתי קצת אחרי הפגישה איתו.

מה שגרם לי לצלם זה אני לא יודע פשוט עשיתי את זה. לא היה לי כסף הלכתי לחנות, קניתי מצלמה והתחלתי לצלם, הרגשתי שאני צריך לעשות את מה שאני עושה.

ואין ברירה אחרת.

אתה מכיר אחרים שמודעים לטיב השינוי? 

זה כמו חבלי לידה, שינוי שאנחנו הולכים לעבור בעולם.

עם כל הכבוד, איינשטיין עשה טעות.

פה טמון עניין השינוי. הטעות הקטנה שלו.

הוא כתב את הנוסחה – הפוך, איינשטיין כתב - E = mc2 

אבל הוא היה צריך לכתוב אותה ככה

mc2= E - הוא פשוט היה דיסלקט.

הדוקו של הכל - עונה 1 | פרק 12 | השליח פיצה הכי טוב בעולם - "הרגשתי שאני צריך לעשות את מה שאני עושה."

מבחינת הכסף – מה זה אומר?

דמיין עיר ביהודה שלפני הגלות ובה לכולם יש כסף, מה נשאר? אהבה.

ותראה איך אנשים חיים היום, כל מה שהם חושבים ושאכפת להם זה כסף. אבל זה לא נכון.  

היום אדם חוזר לאשתו ולילדים ואין לו זמן לאהוב כי הוא תמיד טרוד ולחוץ, ועל זה שאין כסף ושהוא לוזר, ושלזה יש ולזה אין, והוא שוכב במיטה ואשתו מסתכלת ורוצה לאהוב ולקבל ולעטוף , והיא גם לא יכולה. אבל זה תוצאה של הממשלה. 

 זאת תוצאה של הממשלה?

לביבי יש שיגעון גדלות הוא רוצה להיות כמו המלכים בתנ"ך, אפשר להבין, אבא היסטוריון. 

אבל ברגע שהשינוי יגיע, אלוהים לא יהיה בצד של ביבי אלא בצד של העם.

ואם ביבי דואג שלא יזכרו אותו – הוא יכול להירגע, אנחנו נזכור אותו טוב מאד.

יש מיאוס מחומרנות יש הבנה שיש לנו הכל. שיש לנו את עצמנו.

"אני מצלם מוקומנטרי שזה בין דוקומנטרי לסרט עלילתי. ישנם דברים שאני מכניס שהם אמיתיים ויש שאינם.

"ברגע שהשינוי יגיע, אלוהים לא יהיה בצד של ביבי אלא בצד של העם"

איך הז'אנר הזה משרת אותך?

יש יכולת להתייחס לנושאים מאוד רציניים ועמוקים רק דרך סיפורים שהם חלק בדיה וחלק אמת. קח לדוגמא את קורט וונגוט, פינה גופות אחרי דרזדן וכתב את בית מטבחיים חמש על מלחמת העולם השנייה, על חייזרים וטיול בזמן. הוא יכל לעשות זאת רק במקום בו הסוגה הזו פוגשת שתי עולמות.

אפשר לראות את הסינקרטיזם הזה אצל דילן (בוב) בשירים שלו. ואפילו ב-Simpsons שהתחילו מערכי משפחה אמריקניים ויותר מאוחר עברו לסוריאליזם.

לפעמים חייבים לעבור את התהליך של קודם כל לדבר על דברים שקל לאנשים להבין, דברים שהם מזדהים עימם ואז להתחיל לדבר על דברים הזויים.

“ואפילו בסימפסונס שהתחילו מערכי משפחה אמריקניים ויותר מאוחר עברו לסוריאליזם."

אבא

בדיוק חזרתי משיחה עם אמא, שיחה מאד קשה. היא פתחה את הנושא של אבא שלי, - אבא שלי היה מהמר כבד והפסיד הרבה ובגלל זה אני עובד כמו חמור.

 איך גילית את זה?

התגלה לי רק עכשיו. ככה רצה הגורל אבל אני יודע שיהיה בסדר. הוא היה אדם טוב. 

בוא נחזור לשינוי הגדול שבגללו התחלת לצלם, מאז העונה הראשונה ועד העונה הנוכחית.  – איזה שינויים אתה רואה

טראמפ עלה, יש לי חברה, כמו מים של נהר. השמש זורחת כל יום, אני עדיין עובד בפיצה. 

ובתל אביב איזה שינויים אתה רואה? 

תל אביב זה בועה כולם דואגים לתחת של עצמם.

מה שאני עושה זה סוג של דוד פרלוב אבל יותר לדור הזה.

שינוי זו תמה שמעסיקה אותך, רואים זאת גם בסרט "בשנה הבאה בירושלים" שלך

תראה, הייתי מעדיף לטייל באירופה, לקנות הארלי או לקנות סירה, אבל לא הייתה לי בחירה אם לעשות את זה או לא, אני חייב לעשות אותו.

הסרט הזה שאתה מזכיר, הפסדתי עליו כל כך הרבה כסף, והוא הביא אותי לתהומות נפשיות כה עמוקות, אני כמעט והתאשפזתי אחרי שחזרתי מברלין. הייתי מוותר עליו. (התסריט נכתב ב2012, צולם ב2014 ויצא ב2016)

אני שונא את הסרט הזה הוא מזכיר לי את הדברים הקשים מאד שעברתי שם. תקופה שאיני רוצה להיזכר בה. יצאתי מהסרט הזה עם פוסט טראומה. 

"שליח הפיצה שהפך להיות פיצה יולו, שהפך לאחמ"ש, שחזר להיות שליח פיצה, שהפך לסגן מנהל סניף.
ועכשיו העם רוצה לדעת, כיצד הסיפור יסתיים?" - מתוך פרק 8 מהעונה השנייה של "הדוקו של הכל."

למה הסרט הזה עשה לך כל כך קשה?

כי הוא דיבר על משהו עמוק, על פחד, על חשש מהעתיד לבוא, שזה מה שיקרה אם לא נתעורר, על כל העולם. השתלטות של אנשים עם אינטרסים.

אתה בעצם קולנוען עם כמה סרטים מאחוריך, ואתה בוחר לעבוד בפיצה האט,  למה אתה לא רוצה להיכנס לתעשייה? 

כי אני עושה את מה שאני עושה בגלל מי שאני, בגלל שאני חייב.

זה שקיבלתי את הכלים להיות קולנוען במכללה זה עזר לי.

זה שיש לי תעודה, שיש לי תואר ראשון ממכללת ספיר זה נחמד כי מסגרתי את זה באיזושהי חנות ברמת גן ועכשיו זה על הקיר.
זה לא קשור בזה שאני קולנוען.

איך אתה רואה את הקולנוע הישראלי, סוג של אם יותר לי לומר קליקה פוליטית חברתית מאד נישתית וחסרת ברק לא?

אתה אמרת.

 הדוקו של הכל - עונה 4 | פרק 4 | It's a price I have to pay

"זה שיש לי תעודה שיש לי תואר ראשון במכללת ספיר זה נחמד כי מסגרתי את זה באיזשהי חנות ברמת גן וזה על הקיר."

אתה מסכים?

בעולם הקולנוע יש הרבה אגו. 

זה מועדון סגור.

הסרט האחרון שלי היה מאד מחאתי ומאד צועק. 

אני חושב שיש דבר אחד שאפשר לעשות והוא קשור לסלברטאים, (לידוענים) הם צריכים לצאת לרחוב ולהגיד את עמדתם ודעותיהם,  לתקשר עם האנשים הפשוטים במרכאות, בגלל שכל אחד מהם הוא מוביל דעת קהל. ויש לך את רה"מ שהוא הקינג ויש לך הרבה קלפים כמו אסף אמדורסקי, לדוגמא = כי עכשיו מנסים להשתיק את האומנים והאמנים, את אנשי התרבות, המוסיקה, המשחק, הספרות, חקיניים, סטנדאפיסטים, בדרנים, והדוגמנים והדוגמניות – הם צריכים לצאת לרחוב ולדבר עם אנשים, לצאת מתל אביב, לערי הפריפריה לאשדוד אשקלון ושדרות, איפה שהאנשים הקטנים במרכאות רואים אותם בטלוויזיה – שיראו אותם בגודל אמיתי ולהגיד את דעתם.

כן אבל אלה אנשים צבועים, החיים בעולם של שקר וזהר, עולם של שמור לי ואשמור לך, למה שנרצה לשמוע מהם את האמת. 

אתה האדם החכם, אתה לא תרצה לשמוע מהם – אבל יש אנשים.

אני אשמח לדעת מה גיא פינס חושב על ההתנהגות של ביבי. מה אסי עזר. מה נעה קירל חושבת - ולא מה אומרים לה להגיד.

אתה בעצם מקווה שאם הם יפתחו את הפה גם הפריפריה תפתח את הפה. 

זו הדרך היחידה לצאת מהברוך לפני שיהיה מאוחר מדי. אני רוצה לדעת מה ארז טל חושב על ביבי שרה ויאיר.

אם הם ידברו הם יכולים להפסיד כסף, לא?

הלוואי ויכולתי לעבוד בפיצה שיהיה לי נחמד ולממן שכ"ד ולעשות את הדוקו של הכל ולהתחיל לחשוב על משפחה וילד. – זה לא מספיק אז צריך לעשות עוד דברים. אני עובד בפיצה ואני אומלל, כי אנשים אומלים אז הם מאמללים אותי ואין לי כוח ללקוחות מעצבנים. אני מרגיש כמו אפס בפיצה כמו לוזר בפיצה. יש רגעים שאני פשוט על הקטנוע ולבד ובמיוחד בחורף שאני פשוט מרגיש תת אדם.

אנשים מתייחסים אליך כמו זבל, כשאתה בטלפון, והם צועקים עליך, מתייחסים אליך כאילו אתה כלום.

למה הם זבל? 

כי חסר להם אהבה, לא יודע. כי פשוט חסר להם אהבה. הם לא מבינים שכולנו אותו דבר.

כאילו, איך היית מרגיש אם הייתי בא לעבודה שלך ומתחיל לצרוח עליך. 

זה בגלל שהם מרגישים עליונים עליך כי אתה נותן להם שירות והם לא רואים אלוהים בכל אדם. 

הם לא רואים שהמערכת החברתית לא קובעת ערך.

אמריקה 

חשבת לרדת מהארץ? 

אני לא יכול לרדת,

הדוקו של הכל | עונה 2 | פרק 3 | נובה סקוטיה -

למה לא יכול לעזוב, הרי חיית תקופה בארה"ב

כי אני צריך להיות פה לצלם

מה דעתך על האמריקנים?

האמריקנים מזוייפים – כשהם פוגשים ישראלי, הם מאד נלהבים, אבל זה רק בגלל שהם מאד שטחיים ולא פגשו דבר כזה אמיתי.

מישהו אמיתי כמו ישראלי. 

למה הם מזוייפים?

כי זה מה שמחנכים אותם , בטלוויזיה, בקולנוע, ובמגזינים, ובשירי הפופ ,והאמ טי וי.

וכל סצנות הנשף, והספורטאים והחנונים.

אתה לא יכול שם לצאת ב10 בלילה ולפגוש אנשים ולראות מה קורה, כולם חיים בעולם מדומיין. 

אני בגיל 4 רציתי להיות מקולי קלקלין כי זה היה מגניב אבל הם חיים בסרט הזה כל הזמן של להיות משהו אחר , ולי זה היה תקופה כשהייתי ילד. 

זה כמו שבודריאר אומר על דיסנילנד שזה מקום של פנטזיה, כדי שתחשוב שמה שקורה ברחוב האמריקני זה מציאות.

דילן אמר,

"אפשר למצוא את אלוהים בכנסייה בה תבחר, או שאתה יכול ללכת לברוקלין סטייט הוספיטל ולמצוא את וודי גאתרי". במחשבות אחרונות על וודי גאתרי. 

בעצם, אתה יכול להתעודד בכל הדברים שאתה רוצה לראות ולבחור, לבחור את מה שאתה רואה, ולהקל על ליבך, או ללכת בדרך של וודי גאתרי שהיה טרובדור הפועלים של מוזיקת הפולק באמריקה בשנות השפל הגדול וסבל עד יומו האחרון ומת ממחלה קשה. אבל גאת'רי הלך וראה וכתב והסתובב ונתן תקווה לאנשים. אתה יכול לתת תקווה לאנשים או שאתה יכול להיות כמו שאר האמריקנים. עם הפנטזיות שלהם והרומנים מהצד והחופשה פעם בשנה.

להיות פיון במשחק. 

אתה מיד קלטת את הזיוף?

כן.

איך הוא התבטא? 

החיוך הזה, אני מתעב את החיוך הזה.

מה זה החיוך הזה

חיוך שלא אומר שום דבר. שלא אומר כלום.

חיוך שאני פשוט לא יודע מה לומר עליו. חיוך שלא שווה התייחסות. 

בכל זאת מצאת בהם דברים טובים?

אמריקנים, תראה אין דבר כזה אמריקנים. זה איטלקים וצרפתים והולנדים – זה ערבוב.  אמריקנים זה המצאה. זו אומה דמיונית. מה שטוב שם זה שיש סדר אבל זה מסוכן כי הסדר הזה יכול להפוך לאי סדר.

היום הם במשבר

העלמת הדברים מההיסטוריה זה דבר כל כך טיפשי זה דבר שלא צריך לעשות. כשהסימפסונס רוצים להחליף את מי שמדובב את אפו במדובב הודי כי זה גזעני. ולהוריד את הפסל של קולמובוס בניו יורק, אז למה שלא נמחק את המוסיקה של בילי הולידווי כי הייתה זונה. ואז איפה זה יעצור? ימחקו את וונגוט, את הארפו מרקס מהאחים מרקס כי הוא רודף אחרי בחורות , זה כמו 1984, זה מתחיל פה בשיחדש. 

הדוקו של הכל | עונה 3 | פרק 3 | אנחנו נשרוף דברים ונשבור דברים

מה משאיר אותך פה?

אני מרגיש שאני צריך להישאר פה בשביל לעשות את מה שאני עושה. ויהיה מאד נחמד אם אלה שעזבו יחזרו לפה. 

למה?

כי זה הבית שלהם. פה הם צריכים להיות.

מה זה ישראל בשבילך, אצלך?

אמא שלי נולדה ב-48, שנת הקמת מדינת ישראל, אבא שלי ז"ל קראו לו ישראל. השם שלי זה יהונתן ברקוביץ' , או בתרגום, ה' נתן בן ברוך, אז ישראל בשבילי זה המקום שלי.

אנו משוחחים על דוד פרלוב, ולפתע יהונתן אומר

"אני הולך לצלם עד היום שבו אני אמות". 

למה?

כי זה מה שאני אצטרך לעשות. 

מה יקרה אם לא תוכל לצלם?

מאיזה סיבה?

יקרה משהו?

מה יקרה , לא יודע , יקרה אני אף פעם לא דואג, אני תמיד יודע שיהיה בסדר.

אנחנו אנשים הגיוניים עם נשמה, ותמיד ידענו שיהיה בסדר, תמיד ידענו את זה גם אם לא תמיד ידענו את זה, ידענו שאולי האמנו, ידענו שאולי חשבנו וזכרנו  שהאמנו

אבל תמיד האמנו. 

האמונה יותר חשובה מהתקווה

נכון

אם מדברים על אמונה, איך אתה ביחס ליהדותך

סבבה. 

"I see my light come shining From the west down to the east Any day now, any day now I shall be released"

אתה שואב משם השראה ביצירה, או פשוט בהיותך אדם? בערכייך? בדרך?

אני אדם מאמין ויודע. 

יש אנשים שיודעים ויש מאמינים ויש שלא חושבים על זה.

אני יודע שיש אלוהים, ומאמין בו.  תמיד היה איתנו הדוד הזה שם. צריכים קצת להאמין בו, 

ולמה צריך קצת להאמין בו?

אספר לך, חברה שלי אמנית שמה ג'ניפר ואז הלכנו והיא ראתה חבל תלייה, והצל שלו כזה זז מעל הקיר. וזה היה מאד יפה. ואמרה לי, זוכר ששאלת אם אני מאמינה באלוהים, היא הצביע וצילמה את זה ואמרה זה יפהיפה. זה מבחינתי אלוהים. 

אלוהים זה אהבה שאתה נחמד שאתה מחייך מבלי לפחד. אמונה זה לא לפחד

זה לאהוב בלי לפחד

זה לתת באמת מכל הלב

וזה להאמין שיהיה טוב

אמא שלך נטעה בך את  הדברים האלה?

לא, אמא שלי נטעה בי ערכים אחרים.

אז מאיפה זה?

תראה אני מסתובב בארץ אני רואה אנשים אני שליח, אני בכל מקום, ורואה הרבה אנשים כל הזמן.

אבא שלי עזר בזה וגם אלוהים. זה חינוך וחברים. אומרים שאלוהים מדבר איתך דרך האנשים שאתה פוגש. אז אתה מקבל פה ושם . יש הבדל בין הבנה,ידיעה ותובנה. כמו שיש הבדל בין לדעת, לזכור ולהאמין. 

ומרגישים את ההבדלים האלה?

כן ברור. 

איך היית מגדיר את היצירה שלך?

אודיסיאה. של המאה ה-21. מה קורה בסוף האודוסיאה לא יודע, לא קראתי

בסוף אני אמות. 

אתה מצפה לגאולה? כי אומרים אדם מת שואלים אם ציפה לישועה

אני חושב שהגאולה כבר כאן.

איפה?

בלב שלנו. לא בכיס. ולא על הקשה של הפיצה. ולא בנבחרי הציבור. 

Next year in Jerusalem- לצפייה בסרט המלא (30 דקות)

הסרט "בשנה הבאה בירושלים"(2016) - איך תראה מדינת ישראל בשנת 2048?