דעה: לכל היסטוריון זה ברור, אם זה היה נשיא אחר הוא כבר היה מקבל טלפון משבדיה לבוא לאסוף את פרס נובל לשלום

כאשר ברק אובמה ניהל שתי מלחמות א. אפגניסטן בה העמיק את אחיזתה הכושלת של ארה"ב ב. עירק בה בשל ניהול מחפיר של הזירה המקומית נעמדה המדינה מרחק פסיעה ממלחמת אזרחים סונית-שיעית - דווקא אז זכה אובמה בפרס נובל לשלום - אי שם בשנת 2009.

זה היה פתיח חגיגי לניהול הגרוע ביותר של מדיניות החוץ והביטחון האמריקנית (או אולי מאז ימי ווילסון) שהתרחש בין השנים 2009-2017. 

אובמה קיבל פרס נובל בשל היותו אדם כהה עור שהפך לנשיא ארה"ב כי כל מה שהוא עשה זה מלחמות.

הניהול הכושל (או ה-אין ניהול) כלל את עליית דאע"ש והתפשטותה, את התפוררות צפון אפריקה, (מצרים - עליית האחים המוסלמים בחסות אובמה, לוב - ירידת קאדפי, שאמנם היה מטורף, אבל מטורף מתון לפחות שבלם את שטף המהגרים שיצרו את משבר המהגרים האירופי), תוסיפו לזה את מלחמת האזרחים בסוריה שבה נרשמה ההתקפלות המביכה עד פאתטית של ארה"ב ב-2014, את חזרת רוסיה כשחקן מרכזי למזרח התיכון בגלל החולשה האמריקנית, והדובדבן שעל הקצפת - ניהול המדיניות באסיה שכלל א. את המשך ההתעצמות הגרעינית של צפון קוריאה ב. את המשך עלייתה של סין באין מפריע.

ועדיין לא אמרתי מילה על איראן.

כל מי שמכיר קצת את ההיסטוריה הדיפולמטית והפוליטית של ארה"ב מאז 1776, שמפעיל קצת שכל-ישר, שאינו אנטי אמריקני, ושאינו עבד נרצע של פרשני חוץ ממושקפים, יהירים, פרובנציאליים, ומטעים היושבים באולפנים ממוזגים ושכל מה שהם יודעים הוא א. לא להבין את העמדה הגיאו-אסטרטגית של אמריקה. ב. לבצע תחזיות גרועות  - יודע עובדה מאד פשוטה -  נשיא ארה"ב ברק חוסיין אובמה היה כישלון קולוסאלי, כישלון כל כך קולוסאלי, שאפילו אדם עם מספר תארים כמוני מוכן להמר שהוא היה סוכן של מדינה זרה - אחרת איך אפשר להסביר את הכישלונות המרובים בכל חזית וחזית? כישלונות כל כך שיטתיים, כל כך קיצוניים? - לי אין הסבר כיצד אדם יכול להיכשל בכל דבר שהוא נוגע בו - אלא אם כן הוא בצורה תת-מודעת מבקש להיכשל, או שמישהו אחר מניע אותו לכישלון.

לעומתו ברור, ולא משנה אם אתם בשמאל או בימין - שמבחינת האינטרס האמריקני של יציבות והגמוניה שהתהווה מאז 1945, - נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ ככל הנראה מאז ימי ג'פרסון מנהל את מדיניות החוץ האמריקנית הטובה ביותר ב-244 שנות ההיסטוריה של הרפובליקה האמריקנית.

שיהיה ברור אני לא כותב את הדברים כפרשן ישראלי - ממש לא, אני מביט על הדברים מפרספקטיבה אמריקנית נטו. זה שהדברים נכתבים בעברית לא אומר כלום.

יש לי את היכולת עם כל האהבה שלי לעם היהודי - "לשים לרגע את ישראל בצד" ולהביט באינטרס הגלובלי והאמריקני ארוך הטווח - גם בהיותי אזרח ארה"ב.

ואגב גם לו בתרחיש היפוטתי טראמפ היה נשיא אנטי-ישראלי דוגמת קרטר או אובמה, ובכל זאת היה אחראי לרשימת ההישגים שלו בזירה הקוריאנית והמזרח תיכונית - יכול מאד להיות שהייתי חייב להודות בפניכם בצער רב.

"רבותיי, יכול להיות שהוא רע ליהודים, אבל אין מה לעשות שהוא מצוין ליציבות העולמית" - במקרה זכינו שהוא טוב ליהודים ולעולם גם כן.

אז איך אובמה שפתח עם שתי מלחמות, שהפכו לכאוס במזרח התיכון, נמשכו בהתעצמות הציר השיעי, בפלישה רוסית לתוך קרים והתבססות רוסית בסוריה, ונגמרו עם סין כמעצמה עולמית וצפון קוריאה על סף מלחמת עולם - זכה בפרס נובל ובשבחים, איך זה שנשיא שתחת המשמרת שלו הרעים הפכו תקיפים יותר, החזקים הפכו חלשים יותר  - והמלחמות בהן אמריקה הייתה שקועה עד צוואר הפכו מסובכות יותר זכה?

בעוד טראמפ ש

א. בלם את התפשטות הציר השיעי במזרח התיכון.

ב. מיצב את החזית הסונית באזור.

ג. הגיע להידברות היסטורית ובלתי נתפסת עם צפון-קוריאה.

ד. חיזק את ברית נאט"ו מול רוסיה,

ה. גרם לרוסיה להפנים שהיא אולי השיגה דריסת רגל בסוריה אבל שם היא תיעצר

ו. איחד את הציר היפני-קוריאני עם ארה"ב

ועכשיו ז. מביא שלום יש מאין בין ישראל ובין אחד השחקנים הכלכלים-מדיניים החשובים בעולם הערבי - עדיין לא נקרא לשבדיה לקבל את הפרס?.

ובכן נראה כי סביר להניח כי הסיבה הייתה מוצאו האפרו-אמריקני של אובמה שעוד לפני שהחריב את המזרח התיכון קיבל פרס נובל בשל צבע העור שלו.

כי כפי שכבר הדגמנו, מדיניות החוץ של אובמה הייתה כישלון חרוץ לא פחות ממדיניותו הכלכלית שהמיתה הרס על הציבור האפרו-אמריקני ועל אמריקה ככלל.

אבל אם אנו רוצים להבין מדוע טראמפ לא, ואובמה כן, למה רשעים עולזים וצדיקים מגונים, אולי ראוי שנתבונן בקרטיריונים של וועדת הפרס.

קריטיריונים האומרים לא מעט על איך "האליטות" חושבות.

הם אומרים לנו שתדמית יותר חשובה מפעולות, שצבע עור יותר חשוב מתוכן, ושדיבורים יותר חשובים ממעשים.

ואולי השבדים נתנו את הפרס לאובמה כי עמוק בפנים, כמו כל האירופאים הצדקנים - הם רוצים לעודד אמריקה חלשה ומדממת.

ולא שום דבר אחר. 

הנשיא אובמה: משתחווה סדרתי לקיסר יפן ולמלך סעודיה

נוכל רק לסיים בברכות לנשיא טראמפ על מנהיגות היסטורית בקנה מידה של עוצמה נפוליאונית, שתיזכר לדיראון עולם כאור בהיר בימי דמדומי הציוויליזציה המערבית.

אם ישנו איזשהו מנהיג בעולם עם הכוח להושיב יחדיו יהודים ערבים, שיעים וסונים, מלוכניים ורפורמטורים, יפנים וקוריאנים - זה הוא.

אבל האמת הכואבת היא - אחריו יכול להגיע עוד נשיא דוגמת אובמה, עוד נשיא שהוא נפולת נמושות של הליברליזם האמריקני - ולהרוס הכל מהתחלה.