כל מי שזוכר את הראיון שקיימנו עם הפרופסור למשפטים אלון הראל הבין שלא מדובר בדיוק באיש א"י השלמה, אך השבוע הראל זכה לשבחים דווקא מימין על עמדתו העיקשת לצד עמירם בן-אוליאל בתיק הרצח בכפר דומא שזעזע את מדינת ישראל.

 

"אני תמיד מתפלא שאנשים אומרים שאני אמיץ" אמר, "יש לי קביעות; המשכורת מתקתקת ללא קשר למה שאני אומר, הפנסיה גם היא מעוגנת בסלע. לכל היותר לא אקבל פרס ישראל. זה לא נורא כל כך", סיכם את הדברים בהומור בריטי טיפוסי שכנראה ספג כשכתב את הדוקטורט באוקספורד.

הראל הסכים לפרסם אצלנו את הדברים בתנאי שיובאו במלואם וכלשונם.

 

"הרשעתו של מר בן אוליאל ברצח הנפשע של משפחת דוואבשה מעוררת בעיות קשות. ההרשעה נתבססה על עינויים שעבר מן בן אוליאל ועל הודאה שניתנה על פי הדווח העתונאי בעקבות העינויים. לטעמי יש כאן שתי סוגיות קשות. האחת היא האם ההודאה אמינה דייה כדי לבסס הרשעה והשנייה היא האם אין מקום לפסול הודאות שניתנו בעקבות עינויים כדי להקטין את התמריץ של המשטרה לבצע עינויים. דעתי היא שעל בית המשפט העליון להבהיר כי הודאה שניתנה בעקבות עינויים צריכה להפסל מינה וביה. למותר לציין שהכלל צריך לחול על כל אדם דהיינו גם על הרשעות של חשודים בעבירות נגד יהודים המבוססות על הודאות שניתנו תחת עינויים. 

 

כדי למנוע מראש תגובות מטופשות אוסיף ואומר כי אינני אומר שמר בן אוליאל לא עבר את העבירה וגם אינני אומר שאין ראיות מספיק להוכיח את אשמתו מעבר לכל ספק סביר. אני רק אומר כי על בית המשפט לפסול כל ראיה הנקשרת במישרין או בעקיפין להודאה שניתנה תחת עינויים", עד כאן לשון הראל.

 

 

הרצח הנורא של משפחת דוואבשה הסעיר לפני כ-5 שנים את מדינת ישראל, לאחריו הודיע נשיא מדינת ישראל כי "בני עמי בחרו בדרך הטרור", אמירה מטופשת שעליה ריבלין בטח מתחרט עד היום.

בזמנו לא רק את מדינת ישראל ומערכת הביטחון הסעירה הפרשה אלא היא גם עשתה כותרות ברחבי העולם, ההצתה הוצגה מראשיתה כמעשה שהיה חייב להיעשות על ידי פורעים יהודים.

 

העובדה שמתנחלים מעולם לא שרפו משפחה פלשתינית ב-53 שנות התיישבות ביהודה ושומרון, והעובדה שמשפחת דוואבשה הייתה מעורבת בסכסוך חמולות קשה שבמסגרתו כבר נשרפו בתים בכפר המדובר (לפני ואחרי האירוע) אף היא לא הפריעה לאנשי השב"כ והפרקליטות להמשיך במלאכתם.

 

 

 

מדינת ישראל נכנסה לבולמוס תקשורתי של גינויים ונער הגבעות בן-אוליאל נמצא אשם לאחר שורה של עינויים קשים שגרמה אפילו לועד נגד עינויים שידוע כארגון שמאלי, להתערב.

 

תדמיינו לכם שיהודי היה עובר דבר שכזה בכל מדינה מערבית, מיד היינו צועקים "ימי הביניים, עלילת דם, אינקוויזציה, שעיר לעזאזל" וכו'. אבל כאן? מערכת המשפט לא שעתה לקול הצדק.

בינתיים אשתו של בן אוליאל יצאה בקמפיין גיוס כספים למען שכירת עורך דין כדי שייצג את בעלה בבית המשפט הגבוה לצדק.

 

 

מי יודע אולי יביאו את הראל כעד מומחה להגנת הבחור.