דעה: רוחו ההיסטורית של מגן הרפובליקה ומאבקו המיתולוגי באויבי האנושות והציוויליזציה

בימים אלו בהם משוגעים מתרוצצים ברחובות ארצות-הברית, והמשטרה מפחדת לתת דו"ח מהירות, יש מזל רב לתושבי ארה"ב שבבית הלבן יש אדם עוצמתי ומחושב הניצב מול אויבי הרפובליקה המצטיירים יותר ויותר כלהקת צבועים סוציאליסטים קרי לב, עקומי מוח ואנטי-אמריקנים.

לא פשוט למלל את גבורותיו של נשיא אמריקני המגשים הלכה למעשה באישיותו בצורה כל כך מושלמת כל פרמטר שהוגדר ע"י הפילוסוף הגרמני היגל ב"אישיות היסטורית הקיימת בתוך הזמן, ומעל הזמן".

לא פשוט הוא לי לתאר את גבורת אדם בודד למול עדר המטורללים אשר המיר כל רגש הגון ופטריוטי טהור, באידאולוגיה מרקסיסטית מנוונת, מדכאת, חולנית, ואנטי-אנושית.

וכשאני מהרהר באותה אידאולוגיה מרקסיסטית, איני יכול שלא לחזור לשנת 2016 לשיחה שקיימתי עם עיתונאי צרפתי (ממוצא יהודי) שפגשתי בטיילת בברצולונה, וכיצד הוא סיפר לי ש"מרקס לא עבד יום בחייו". 

אך אני סוטה מהנושא העיקרי שהוא מאבקו המיתי של דונאלד ג'ון טראמפ על נשמת הרפובליקה האמריקנית למול סדר עולמי מטורף המתוכנן בידי הגלובו-סוציאליסטים.

 

ראשית יש לומר בפה מלא - נכון לעתה זהו מאבק מוצלח, שכן למשימה נעמד אדם היכול לה. כנראה היחיד מבין 7 מיליארד יושבי כדור הארץ שיכול לה.

בכדי להבין בדיוק את מעשיו של טראמפ עבור שימור הרפובליקה אין לצמצם את שבחינו למילים, תיאור מדויק של הניסים והנפלאות שחולל מצריכה קריאה של הרבה סטטיסטיקה.

עיון קפדני ומדוקדק בכל מדד כלכלי-חברתי, ובטח ובטח בכל מדד מקרו המחשב עוצמה מדינית-ביטחונית שמוציא ה-CIA מדי שנה מגלה כי הנשיא טראמפ לקח מדינה בנסיגה, מושפלת מהסכמי סחר גרועים, מנוצלת כלכלית, חלשה תדמיתית, והפך אותה לקנאת תבל.  השלב הבא? להביס סופית את סין ולהשיב את אמריקה למעמדה כמעצמת הייצור העולמית תוך ביטול התלות במפעלים של בייג'ינג.

וכך, החנונית של השכבה החבויה מאחורי משקפיים עבות ושיער מבולגן, לפתע נגלתה מחדש במלוא תהילתה ויופייה הנצחיים, הייתה זו אמריקה שקמה מן הקבר, שכה חסרה לבעלי המצפון, אמריקה שמאז שנות השמונים לא הייתה כה דומיננטית ובוטחת.

והנשיא הזה ניצח על 'הקאמבק האמריקני הגדול' למול אתגרים שמעולם לא הוצבו מול שום נשיא בהיסטוריה האמריקנית. אכן, הקאמבק הגדול בהיסטוריה האמריקנית נעשה מול החתרנות הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקנית. זהו סיפור בעל אופי מיתולוגי שבו התפאורה משחקת נגד הגיבור ורק הגורל עומד לצידו. זהו סיפור בו המיתולוגיה הופכת לפארסה, סיפור בו סיזיפוס מכניע את הסלע, בו משה יורש לבסוף את הארץ, בו אכילס לא נהרג על ידי פאריס, בו שמשון כובש את פלשת, בו המוזות נכנעות לעוצמת היחיד העצום. 

זה סיפור שכלל קמפיין ריגול-נגדי של ממשל אובמה שנמשך לתוך כהונתו, שיבוש הליכי חקירה וניסיונות של ה-CIA וה-FBI להדיחו, חקירה מזוייפת (מולר) על שת"פ שלא היה עם רוסיה, חקירות קונגרס וניסיון הדחה מצוץ מהאצבע, וכל זאת על רקע סיקור תקשורתי שטני ומסלף שבו ההכרעה והניצחון נראו בטוחים עד לנגיף הסיני.

אגב, לאותם "בני שטן בזגוגית, עם חיוך דק סבר", בלשון מאיר אריאל ז"ל, תוסיפו את ענקי הטק, את האקדמיה האמריקנית, את הנציונל-סוציאליסטים לשעבר באיחוד האירופי, את האייטולות עם החלוקים המטונפים מאיראן, וכמובן את עיתונאיי המערב העלובים.

הניצחון כאמור היה בטוח עד שבאה מתקפת הפינצר של הקומוניסטים הסינים בבייג'ינג והסוציו-גלובליסטים האמריקנים שחברו לחבל בסיכויי הנשיא להיבחר בשנית, ובסיכויי אמריקה להיוושע מחורשי רעתה ההיסטוריים.

מהות המאבק הזה שורשו בפילוסופיה האנגלית של ג'ון לוק שירשה אמריקה, למול הפילוסופיה הגרמנית של מרקס-היגל שירשו סין, האיחוד האירופאי, וכמובן הדמוקרטים שחיים בערי ארה"ב.

זהו מאבק של התפיסה הקומוניסטית מסין, והתפיסה הסוציאליסטית-רדיקלית באמריקה המאופיינות בסמכונתיות ובזדון, המשתפות פעולה עם התפיסה הסמכותנית הפסאודו-ליברלית של האיחוד האירופי. להקת זאבים אדומה גרמנית ומסוכנת, שחשבנו שנפטרנו ממנה במהלך המאה העשרים - צמחה כספינקס המיתולוגי הישר מתוך ספר המתים של אגדות מצרים הקדומה.

המשלוש ההגיליאני-מרקסיסטי של סין, הדמוקרטים, והאיחוד האירופאי מזכיר את שבעים אומות העולם, מבקשי נפשה של כבשת הרש היהודית ובמקרה הזה של הנשר האמריקני. המבקשים לשחוט, לצוד ולהכחיד את האתוס האמריקני, את אתוס החירות, ובעיקר את אתוס הרפובליקה - האתוס החשוב בהיסטוריה המדינית האנושית. 

היה זה תומאס ג'פרסון שאמר פעם כי "הרפובליקנים הם האמריקנים", קרי, אמריקה היא קודם כל רפובליקה לפני שהיא דמוקרטיה.

ומה ההבדל בין דמוקרטיה ורפובליקה? שדמוקרטיה היא צורת התנהלות של משטר שלא בהכרח מבטיחה מהות של הכרה הדדית באנושיות המוחלטת של היחידה החברתית ושל הפרטים המרכיבים אותה, בעוד הרפובליקה, שהיא שלטון הציבור, מראש מגשימה איזון שבין חירות היחידה הפרטית כפי שמופיעה אצל אריסטו ועוברת מודרניזציה בהגותו של ג'ון לוק, ובין תפיסת החוזה החברתי, שגם היא של לוק (ושל הובס) המבטאת את הברית המייסדת את רוח העם - אלה אידיאלים שאינם אינהרנטיים בדמוקרטיה רבותיי וגבירותיי - לכן הדמוקרטים היו מפלגת העבדות.

עתה לאחר שהתגלו עשרות מליוני פתקים שנשלחו על ידי המפלגה הדמוקרטית לבוחרים (חיים ומתים, חוקיים ולא חוקיים) שלא ביקשו אותם, נראה כי מסע הגזל האדום "הדמוקרטי" "העממי" נמשך. 

בבתי כנסת, ובכנסיות, ובשלב זה הייתי אף אומר שבמסגדים לא מעטים, ברחבי אמריקה מתפללים המאמינים עבור הצלחתו של נשיא ארה"ב.

תפילתם הינה תפילת כל בני החורין אשר אמונים על הזכויות הטבעית שהוענקו לבני המין האנושי בידי האל האחד היוצר והמקיים. 

רק בחירה במי שמייצג את האתוס הליברלי-הקלאסי האמיתי שהוא כולו רפובליקני, רק בחירה זו תבטיח את שגשוגן של ארה"ב ובריטניה למול איום קומוניסטי אפל הנשקף מאסיה, אירופה, ומהמליציות האדומות שבערי ארה"ב הגדולות.

לסיום, כיצד ניתן להבין את רוחו ועוצמתו של הנשיא? ואת סוד כוחו. אכן יש בו מן האדם הניטשיאני, ומאידך מהחמלה הבריטית, אולי שם טמונים סודות עוצמתו לעמוד למול הדרקון האדום ורב-הראשים הלז?

ההיסטוריונים יטענו גם כי הוא הצליח להתחבר לכוחות החבויים ולאנרגיות האצורות והמדוכאות שפרצו מתוך העם האמריקני. בעוד אחרים יתמקדו בהיותו שיקוף מוחלט של רוח התקופה שקדמה לנשיאות אשר הצליחה לייצר מתוכה במומנט העלאה של הצטלבות היסטורית, צליחה חדשה, אל שלב היסטורי ולמחשבה מדינית חדשה אשר הנשיא הגשים באישיותו למול הכוחות המנוגדים לו - ממש כמו נפוליאון בונפרטה.

כרגע זוהי עדיין חידה.

וג'ו ביידן? "הוא פשוט יקבל זריקה גדולה בתחת שלו לפני העימות, ואני מציע שיבדק לסמים, שנינו ניבדק", זה לא אני אומר, זה נשיא ארה"ב אמר.