בקהילה היהודית בעיר הולדתו של ג'ו ביידן מפחדים לדבר על פוליטיקה

אם ישנה עיר המגדירה את בחירות 2020 הרי שמדובר בסקרנטון - פנסילבניה. 

אם שם העיר מצלצל לקורא העברי הרי שזה משני סיבות.

• הסאטירה עטורת השבחים 'המשרד' הפנתה זרקור לעיר האפרורית (500,000 כולל אזורי הפרברים הסמוכים) בהופכה אותה למוקד התרחשות הסדרה ולא לחינם מסעדת הפיראטים ופירות הים המיתולגית המוזכרת בה זוכה למבקרים מכל העולם החוטפים מרצ'נדייז ומצטלמים לאינסטגראם.
• הסיבה השנייה היא יותר אקטואלית - 'עיר החשמל' (הראשונה בעולם שברחובתיה הותקנו מנורות חשמל) מוכרת לכם כי היא היחידה מלבד ניו יורק, ווושינגטון הבירה, שהוזכרה בכל אחד מהעימותים הנשיאותים – כן כן, ה-HOMETOWN 'הקטנה' (במונחים אמריקנים) והמנומנמת של ג'ו ביידן הפכה לסמל הנשכח של מעמד הפועלים הלבן של אמריקה ובעודה בתרדמה מצאה עצמה כ-TALKING POINT בבחירות לנשיאות – ממש סינדרלה.

אך האחות הקטנה, החורגת, ונטולת גורדי השחקים של פילדפליה ופיטסבורג הענקיות, היא סינדרלה בלי שמלה, נעל זכוכית, או כרכרה – עיר חגורת-פלדה דמוקרטית שמפעליה ננטשו, שצביון אוכלוסייתה השתנה, שרחובותיה הוזנחו, שכנסייותיה התרקונו – היא גם עיר השוקלת מחדש את נאמנותה ההיסטורית למפלגה הדמוקרטית.

בכל פעם שג'ו ביידן מבקש לקרוץ למדינת המפתח הקריטית בעלת 20 האלקטורים, הוא מזכיר את בירת הפחם לשעבר של צפון-מזרח אמריקה ואז מתחיל הקרב עם טראמפ המזנק למתקפה כמו בעימות האחרון בו אמר כי "אתה מתגאה שאתה מסקרנטון, אבל חיית כאן עד גיל 9, בעוד אני למדתי במדינה זו בקולג'".

בעצרת אחרת בפנסילבניה היה בוטה אף יותר - "ביידן אוהב לומר שהוא מכאן, אני אולי מניו יורק, אבל הוא, בכל פעם שחזר לקושש קולות או תרומות ממושב הסנאט שלו במדינת דלוואר, הרי שזה היה בשביל לשלוח את עבודות אנשי הצווארון הכחול לסין" – מי היה מאמין שיריבו על ידה של העיר הזו.

אחד מפרנסי הקהילה היהודית במקום ג'רי חזן מספר, "לפני שלושים שנה הגיעה לכאן נזירה שהייתה נוסעת לוושינגטון, שיקגו, בולטימור וניו יורק YOU NAME IT ומורידה כאן אוטובוסים עם אוכלוסיה מעוטת יכולת. זה זעזע את העיר/ יהודים היו פה מאות שנים, לבנים מארצות מזרח-אירופה ואירלנד וגם מעט היספנים והודים בני המעמד הבינוני-גבוה. אבל מהיום בו הם הגיעו הפשיעה גאתה, מחירי הדירות צנחו, מרכז-העיר איבד את אופיו ההיסטורי, והעיר התקשתה לקלוט את השינוי. תוסיף לכך רגולציות על תעשיית הפחם והפלדה במשך שנות קלינטון ואובמה, וזו לא אותה הסקרנטון אליה עברתי עם המשפחה מניו יורק, המרכז הקהילתי היהודי? התרוקן, כיום הוא רק 30% יהודים, הוא הפך בעיקר למרכז ספורט וכושר".

 בבחירות 2016, שלטיה של הילרי היו דומיננטיים מאלה של טראמפ וכשנכנסתי לראיין את מנהלת הקמפיין, אווירת בחירות בעיר כמעט ולא הורגשה. במטה טראמפ בו ביקרתי בפאתי העיר התחושת הייתה משימתית ולמרות שהרפובליקנים הפסידו את המחוז, היה זה אחד מחמשת המחוזות העירוניים היחידים שהפסידו.

בכל זאת מעוז דמוקרטי.

אם ישנה נקודת אור (ומחלוקת) כיום בסקרנטו היא תעשיית פצלי השמן שהרימה את חיי הכלכלה והמסחר באזור המטרופולין, הנושא הפך לסוגיית בחירות לוהטת כבר בפריימריז הדמוקרטי ומוזכר בכל עצרת של הנשיא טראמפ, גם כאן הוא הפך לנושא מריבה – וסקרנטון ניחשתם יפה, היא אחת הערים החשובות של פצלי השמן בפנסילבניה.

סינדרלה כבר אמרנו?

כאמור בעימות האחרון שוב רוחה של סקרנטון קמה לתחייה כאשר ביידן ביצע טעות אסטרטגית והודיע על רצונו לפרק את תעשיית הנפט.

ג'רי מזרחי, הבעלים לשעבר של מסעדת אייב במקום מודה, "אני אצביע כמובן לטראמפ". 

המרכז הקהילתי היהודי של סקרנטון

כ-15 מייל מהעיר מגיעה איוונקה טראמפ לשוחח, אלפי אוהדים מסורים מגיעים בגשם השוטף ונעמדים בתור כדי לראות את בתו של הנשיא ואחת היועצות הקרובות שלו.

בינתיים בקמפיין טראמפ שבלב העיר עצמה, מסרבים לשוחח עם התקשורת, ובקמפיין ביידן (שתי מטות הבחירות פחות או יותר צמודים זה לזה, אך זה של טראמפ גדול בהרבה) הנציגה שאמורה לדבר עם אנשי תקשורת כלל לא עונה לטלפון - בקיצור - הקמפיינים מבקשים שליטה מלאה במתרחש ואנשיהם מסרבים לחלוטין לענות על שאלות - מהמטה הרפובליקני אף קראו לאבטחה לאחר שגילו כי אני עיתונאי.

קבוצה של אזרחי קוריאה הדרומית שבאו לראות את איוונקה טראמפ בפרברי סקרנטון מוקדם יותר אמש

תושבי סקרטון הותיקים נהנים להיאחז במורשת, 'Scrantoanite' הם קוראים לעצמם, בדרך לבית ילדותו של ג'ו ביידן אני פוגש בשני בנקאים מקומיים הסועדים ארוחת הצהריים, אחד רשום כרפובליקן, ואחד רשום כעצמאי, אף אחד מהם לא מתכוון להצביע לטראמפ.

בפועל השלטים מעידים על תמונה צמודה עם יתרון לנשיא טראמפ.

במקביל, בבית הקברות היהודי שבפאתי העיר ניתן למצוא עדות לאזור שבעבר התגוררו בו משפחות יהודיות לא מעטות שנהרו אליה בחיפוש אחר הזדמנות להגשים את החלום האמריקני.

אכן קהילה יהודית מפוארת בת המעמד הבינוני-גבוה שבשיאה עמדה על כ-9,000 חברים שמנו כ-14% מבני העיר, התגאתה בבית כנסת מהודר בלב ליבה של העיר שכיום נמצא שומם לחלוטין מלבד חב"דניק או שניים שאוספים מניין לימי שבת – בית הכנסת אכן נדמה כרוח רפאים.

בפועל גם בית החב"ד המצליח של הרב בני רפופורט אינו מעוז פוליטי, ובהחלט אפשר לשמוע קולות פוליטיים בין אנשי הקהילה כמו לדוגמא בכיר בצבא האמריקני לשעבר שהתראיין אלי ותומך באופן עיקש בטראמפ, ויהודי אחר שהינו פועל בניין ושגם כן מביע תמיכה במועמד הדמוקרטי - ובכל זאת מוסדות הקהילה הרשמיים שומרים על שתיקה.

נכון לעתה אפשר רק לקוות שעל שתיקתם לא תשלם יהדות ארה"ב מחיר כבד.