למרות שמאמר זה מתמקד בהבדלים בין מדיניות טראמפ ואובמה במזרח התיכון אני מבקש להתחיל מביל קלינטון ומג'ורג' בוש הבן.
בוש וקלינטון הגיעו למזרח התיכון יום אחרי התמוטטות בריה"מ עם הזדמנות פז לייצר סדר יום אמריקני בלי לדאוג עוד מהדוב הרוסי.
האחד (קלינטון - 1992-2000) ייצב את המזה"ת – השני (בוש - 2001-2009) שיבש אותו, אחריו אובמה (2009-2017) כבר הרס אותו.
הטעות הגדולה היחידה של קלינטון הייתה כמובן הסכם אוסלו שהפך את הפלשתינאים לגורם חוצץ בין ישראל והערבים - מצד שני, לפי ההיסטוריון יואב גלבר, זו הייתה טעות שהישראלים יזמו - לא האמריקנים.
בוש לעומת זה יצא למלחמות שהעלו את יוקרת אמריקה באזור (אפגניסטן ועירק) אך זרעו מחלוקת בבית וגם את ניצני עליית דאע"ש והתחזקות איראן שהיו תוצר של מלחמות אלה.
גם קלינטון וגם בוש הבן פעלו באקלים בו השמאל האמריקני שולט באקדמיה ובתקשורת (כבר משנות השבעים למעשה) אבל אף אחד מהנשיאים הללו לא היה יציר כפיהם של העיתונאים. השניים היו פוליטיקאים ידועים (מושלים מנוסים) קודם לכן ובשונה מאובמה שהיה ילד-הפלא ויצירה שהתקשורת הינדסה, בנתה, ומתחזקת עד ימינו, הם לא זכו רק לליטופים.
אף אחד מקודמיו של אובמה לא סיפק לעיתונאים את הסם שגורם להם להרגיש צודקים וטובים יותר. את ה-"ואוו יש לנו נשיא בצבע עור כהה" ואת ה-"איזה מתקדמים אנחנו עם ערכים הומניסטים ליברלים" - אכן, מתקדמים בזמן שהמזרח התיכון נשרף ועומד על סף שואה גרעינית.
כשהתחלנו כבר להרגיש את ההתפכחות מהסם של אובמה (אני מעולם לא בלעתי את הכדור הזה) – והגיע היום שאחרי ההשבעה המפורסמת, כבר החל האביב הערבי שהיה טעות של הממשל הנכנס שלא הצליח לקרוא את הדברים.
יום יגיע ויצאו הדברים, ונדע כולנו כי מדובר באחד מגרועי הנשיאים בתולדות אמריקה.
אך שורשי האביב הערבי טמונים לא במדינה ערבית אלא באיראן.
כבר ב-2009 ביצע אובמה טעות אדירה ביחס האדיש שגילה למהפכה הירוקה שהייתה הצ'אנס הגדול ביותר לשינוי משטר באיראן – מה אובמה עשה? הפנה למפגינים את גבו. לעומת זאת, כהאחים המוסלמים הגיעו לכוח במצרים, אובמה עודד אותם.
אכן הקדנציה הראשונה של חוסיין הייתה כזו שבה הפקידות של מזכירות המדינה במזה"ת נקטה בקריאת מציאות מעוותת ובה הצבא האמריקני איבד מוראל.
ובעוד המדיניות האמריקנית בשנות בוש הייתה החלפת משטרים ופטריוטיזם -הרי שאובמה עבר מהימין הכי קיצוני של החלפת המשטרים של בוש, לשמאל הכי קיצוני, של לנטוש את הציר הסוני הישראלי ולייצר ברית עם אירן ועוד משטרים מפוקפקים – בפועל הזעזועים שראינו בשנים האחרונות, 'מהימין החד לשמאל החד', הם אלה שהובילו למלחמות מיותרות, ולטריליוני דולרים שבוזבזו, הם היו תוצר של הטלטלה בתוך הדיפ-סטייט שניהלה את המדיניות האמריקנית, וגם בקרב הנשיא של הדיפ סטייט - ברק חוסיין אובמה.
עתה משעה שסין מנסה לעשות את דרכה לתוך הזירה, ולאחר שרוסיה התבססה בסוריה, נראה כי השליטה האמריקנית (מרחוק) ברוח טראמפ הצליחה גם לייצב את המזה"ת, גם לשמר את מעמדה של ארה"ב, וגם להועיל לנו הישראלים בהבאת 3 הסכמי שלום, והעמדת ישראל כמדינה שיש לה הסכמי שלום עם 5 מדינות ערביות - קרי, כמעט 25% מהעולם הערבי.
בפועל, במידה וביידן יבחר אתם יכולים רק לנחש מה יקרה כאן עם נשיא כה חלש.
אני אגלה לכם - סיכון השלום הישראלי ערבי, ומלחמה שיעית-סונית במזרח התיכון.
לא אלה, ולא אלה, טובים לישראל.