
בפועל, כל שהוא צריך לעשות הוא, לקחת את ג'ורג'יה, את צפון קרוליינה להוסיף לכך את אלסקה, ולהחליף את מדינת החלודה הגדולה מכולן, במישיגן ובוויסקונסין, וג'ו ביידן יכול לקבל גם את מיין, ואת ונבדה עם פנסילבניה (שכרגע טראמפ מוביל בה אבל לכו תדעו מה יקרה עם תעשיית הזיופים שהתפתחה שם תחת עיניו העצומות של המושל תום וולף).

נראה כי לא לחינם מצאתי עצמי בחמשת הימים האחרונים במדינה שכולם חשבו שתכריע את הבחירות האלה, אך האמת היא שאם היא תכריע את הבחירות הרי שמדובר מכל הסיבות הלא נכונות , שכן מה שאנו רואים במדינה זו, מזיופי הקולות בפילדפליה, ועד התמוטטות מכונות ההצבעה בסקרנטון זו בושה למדינה שאמורה להיות מופת של דמוקרטיה אמריקנית.
בתמונה הנוכחית שבה לטראמפ יש 213 אלקטורים, ולביידן יש 237, נראה כי ביידן קרוב בהרבה ל-270, וזה למה הוא החליט לתת נאום ניצחון - החלטה שונה בתכלית מזו שהחליטה עליה הילארי שהתמודדה ב-2016 על הכיסא הדמוקרטי.
אך החלטתו של ביידן אומרת המון, גם הוא יודע שאת 267 הוא לא יעבור, גם הוא מבין שאת הלב של חלודת הפלדה הוא הפסיד, שהעובד האמריקני לא קונה את ה'מלארקי' שלו.
אוהיו עמוק בכיס של הנשיא, מישיגן, וויסקונסן מגיבות היטב לטראמפ בנתונים מוקדמים, ובפועל השחיתות במערכות ההצבעה שלהן כנראה לא כזו עמוקה.
בינתיים קשה שלא לחשוב מהדבר המטריד ביותר בבחירות אלו והוא כמובן כמות הזיופים גם במדינות רפובלקניות כמו אוהיו וטקסס, הרי שאם אמריקה חייבת ללמוד משהו מהסאגה הזו זה שישנו צורך בשינוי שיטת הבחירות שלה.
במישיגן, לא רק ההישגים של הנשיא במישור הכלכלי אלה בעיקר הסלידה העמוקה מהמושלת הדמוקרטית הם גורם מעורר בתנועה לעבר טראמפ, בעוד בוויסקונסין נראה כי המהומות בעיירה קנושה אף הם עשו את שלהם כדי להרתיע את הבוחרים מלהצביע למפלגה שקוראת להוריד את התמיכה הכספית מהמשטרה.
בינתיים יכול הנשיא לרשום לעצמו 2 אכזבות גדולות - אריזונה שבה השקיע זמן רב ביותר, עלולה ללכת לביידן (קצת מפתיע), ומינסוטה שקיוו כי בעקבות פרעות ג'ורג' פלויד לראשונה מזה 50 שנה תלך לצד הרפובליקני.
ובתוך כך, היכולת להיות מאוכזב ממדינות חשובות אלה ועדיין להמשיך קדימה בלי להצטרך את פנסילבניה אומר את הכל.
וזה עוד כשעובדים עלינו.