סיקור מיוחד: וושינגטון - ביום שאחרי הסערה - כך נראתה הדמוקרטיה האמריקנית בימיה האחרונים

ב-2 אחרי חצות של ליל הבחירות, כשמישיגן וויסקונסין עוד נצבעו באדום רפובליקני, יצאתי יחף מחדר המלון כדי לטייל ברחובות מעגל דופנט היוקרתי שבבירת האומה החזקה בתבל.

מצאתי עצמי נאבד בין סימטאות העיר הרחבות תוהה כיצד בטקס החוזר על עצמו בביזאריות בלתי-מודעת, שוב, העם והנשיא האמריקנים, נעמדים עם הגב אל הקיר - כמגן האחרון בפני מוסדות בלתי-נבחרים אשר צרו על וושינגטון ועל הרפובליקה החוקתית המפוארת בתולדות אנוש.

בית המשפט העליון של ארצות הברית אמש, צילום - יאיר קליינבאום

מעטים הפעמים בהם אימפריה עומדת כשסכין הפביאניסטים החדה מוצמדת לצווארה מבית, מעטים עוד יותר שהסכין החותכת באיטיות סדיסטית בבשרה החי באה מבפנים.

מאז חקירת אובמה וה-CIA כנגד קמפיין טראמפ, פרשת פלין ומשפט (קרקס) ההדחה, ולאחר מכן הנגיף הסיני ומהומות הגזע - חזינו באינספור ניסיונות לדה-סטיבליזציה משילותית ולערעור אמות הסיפין של הדמוקרטיה האמריקנית בתקווה להדיח את ראש הרשות המבצעת בארה"ב - דונאלד ג'ון טראמפ.

כפי שנשיא ארה"ב הודה: ''האומה מולה הכי קשה לי להתמודד אינה סין, רוסיה או צפון קוריאה, אלא ארצות הברית'.

אכן באמריקה קללת היהודים מתקיימת - מהרסיך ומחריביך.. וגו'. 

גבעת הקפיטול אמש הייתה אף היא ריקה מאדם במשך רוב שלבי היום (צילום: יאיר קליינבאום)

במידה ויבחר, הנשיא טראמפ יתמקד בצמד אפיקים שיסמנוהו כגדול הנשיאים מאז לינקולן, ותדי רזוולט, ויציבו רף חדש למשרת הנשיאות לקראת סוף הרבע הראשון של המאה הנוכחית.

1. הבסת מעצמה פוסט-תעשייתית מתחרה (סין) בתחומי הייצור. 
2. שינוי מערך הכוחות ו'ייבוש הביצה' מהבירוקרטיה משולחת הרסן אשר פועלת כאן (וושינגטון) ועושה בעיר זו כבשלה מאז שלהי המאה ה-19.

האתגר הנוסף, השלישי והאחרון הינו אולי העמוק, המורכב, והחשוב מכל - והינו טמון במהפכה חינוכית וערכית שתתמקד בהשבת החינוך הפטריוטי, וביצירת בסיס ערכי שייכון להתמודד למול שינויי הרוח ששטפו את אמריקה מאז שנות השישים והמודיפיקציות שעברה מאז.

נושא אחרון, כאוב, ורגיש במיוחד עבור ענקי הטק הינה שאלת יושר הבחירות - שבה הנשיא עלול לנסות ולהעביר את משקלה מהזירה המדינתית והמחוזית המקומית והבלתי-אפשרית לפיקוח, אל זו הפדרלית למען שקיפות עתידית של התהליך הדמוקרטי.

מלבד צמד נשים האוחזות בנבואות תנ"ך 'בבוקר שאחרי', גבעת הקפיטול נראיתה שוממת מהרגיל (צילום: יאיר קליינבאום)

מלבד כמה עשרות מפגינים מחוץ לבית הלבן - וושינגטון שקטה אמש. 

העובדה כי נמצאים אנו בעיר שבה החלום הדמוקרטי הופך לסיוט אינה מורגשת. פטריוטים נזקקים למען ביטחונם האישי להסתיר את זהותם, ודמוקרטים בבתי הקפה של מעגל דופונט ממשיכים בידיעה שהתרגיל מצליח.

הנורמליות העוטה על עצמה הבירה האמריקנית מופרעת רק בידי צמד נשים העומדות מול גבעת הקפיטול עם התנ"ך ושופר, ובעודן תוקעות ומתפללות להצלחת נשיא ארה"ב - תוך ציטוט פסוקים מספר יהושע, מעט העוברים ושבים מביטים עליהן בתימהון.

(צילום, יאיר קליינבאום)

כשמכונתי עוצרת ליד בית המשפט העליון וליד בית השיש העצום בו שולטת המפלגה הדמוקרטית (בית הנבחרים) הרי שהפאר והאור הניבטים מן השיש הבוהק המכסה את הבניינים עוצרי הנשימה נראים כניגוד סוריאליסטי לריקבון העמוק שפשה בם פנימה.

כאן שוטרים לא יעשו דבר להתמוד עם טענות הנשיא, ומאידך הם אף חסרי אונים למול חיילי השטח של יושבי גבעת הקפיטול שצרו על הבית הלבן.

כרגע הנשיא שותק, ורחש הפטריוטריזם לא נראה באופק - הבוקר תמה המערכה הראשונה על וושיגנטון, רק 2-3 בני אדם הדורשים יושר אלקטורלי זלגו למקום, כולל עבדכם הנאמן.

ובמילותיהם האלמותיות של לד-זפלין, בשירם All of My Love, עלינו לשאול האם זה הסוף או רק התחלה?