דעה: מכתב מאזרח אמריקני מודאג

בלב נכמר ותחושת חוסר אונים אני עוזב את וושינגטון אל האריסבורג.

ברדיו מספרים כי במחוז קלארק (בה שוכנת לאס וגאס) שבמדינת נבדה נאסר על משקיפים חיצוניים להיכנס ולפקח על הקלפיות במטרה לבדוק כי ספירת הקולות מתבצעת בצורה תקינה - בינתיים הדיווחים על הפער ההולך וגדל בין טרמאפ וביידן ממשיכים לזלוג - הפער כמובן הינו לטובת המועמד הדמוקרטי.

במערב התיכון, וויסוקנסין הצליחה לנפץ את שיאי המתמתיקה כאשר רשמה 101% אחוזי הצבעה בקרב מצביעים רשומים, בעוד בפנסיבלניה הוחלט במפתיע לעצור את ספירת הקולות עבור 'הפוגה אדמיניסטרטיבית' באחד המחוזות החשובים במדינה כשבמקביל בעיר הגדולה והחשובה בפנסילבניה, פילדלפיה, כתבת חדשות פוקס לורה אינגראהם דיווחה על 100% הצבעה לג'ו ביידן באחת השכונות.

ערוץ העיתונות העצמאי, 'פרוג'קט ורטאס', הקליט בינתיים את ראש מפקחי רשות הדואר של מישיגן אשר חשף התנהלות בלתי הולמת בספירת הקולות במדינה.

אלה רק קטעי מידע הידוע אותו אני מדווח אליכם בבוקר יום ה', בעודי עוזב את וושינגטון.

ביציאה מהבירה נראה כי הביצה הטובענית והמושחתת זולגת והופכת לנווה-ירק מפואר בעיירה העשירה והנאה בית-סאדה בשחר הבוקר השני ליום הבחירות.

הפברבר העשיר של די-סי הוא זה אליו ביוב הדיפ-סטייט והגלובליזם מתנקז לתוך בניינים פדרלים ומתחמים מוגנים בתוכם חונים רכבי שרד בבזבוז משווע של כספי משלם המיסים האמריקני.

הבוקר נראה כי 'ייצורי הביצה' (אם להשתמש במונח שהטביע הנשיא) מחוייכים במיוחד, למרות שכולנו יודעים כי מגן הרפובליקה דונאלד ג'ון טרמאפ לא ינום ולא ישן לאור המחטף המחריד בתולדות הדמוקרטיה המודרנית המערבית המתרחש למולנו.

הנופים שבין בית-סאדה ובין העייריה הציורית לא פחות פרידריק שבמרילנד עוצרי נשימה, ומקשים שלא לחוש בדיסוננס קיומי עמוק בדרך 'שדרת הדמוקרטיה' של בית-סאדה, דיסוננס הנובע מידיעה כי מצבה של הדמוקטריה האמריקנית לא היה כה חמור מאז תקופת העבדות.

על הדרך אני עובר בגטיסבורג, המקום בו התרחש הקרב המכריע שהפך את כפות המאזניים לטובת הצפון במאבקו לחירות העבדים ולשלמות האומה האמריקנית. בגטיסבורג אני חושב על הצער והאמת על כך שנאסר עלי לדבר על שמתרחש למול עיני.

הדברים שאני כותב ומביע עוברים בקרה, בדיקה, שפיטה, ניטור בידי גורם חיצוני אשר ידיעתו את כתיבתי דברים אלה מסכנת את פרנסתי.

כרגע, כל שנשאר לי הוא לשוב לפנסילבניה, למקום בו חשבנו בתמימות כי יוכרע המירוץ הנשיאותי, לפני שידענו (מלבד מי שקרא את מאמריי) כי המשחק הוכרע כבר בידי גורמים מתוך העם האמריקני, ולא בידי כלל העם עצמו.

ובעוד הדמוקרטים דיברו על רוסיה, ורוסיה, ועוד פעם על רוסיה, נראה כי הדבר הרוסי היחיד כאן היא הדממה והציות.

דממה צורמת המתלווה לפסקול חרישי שמלווה את מות הדמוקרטיה הגדולה בהיסטוריה.

בזמן הקצר שלנו בעולם הזה יש לבצע בחירות.

זה נשמע קליט כמו שיר של אביב גפן ואריק אינשטיין אבל זה נכון.

כרגע נראה שהבחירה שהאמריקנים ביצעו היא נכונות להקריב את חייהם בציות למיעוט, בעבור שקט.

יאיר קליינבאום, האריסבורג, בירת פנסילבניה.