רכבת העתיד מגיעה אל לאס וגאס: מהירות של מעל לאלף קמ"ש, יותר יעיל ממטוס, רכבת או מטוס

זה עוד ייקח שנים לפני שהציבור יוכל פוטנציאלית לקחת נסיעה במהירות גבוהה בטכנולוגיית הייפרלופ (hyperloop), אך בואו נדבר עליה והיתרונות העצומים שגלומים בחובה.

הייפרלופ היא מערכת תחבורה לא מוכחת עדיין, הפוטנציה לרכבת שנעה בתוך צינור ואקום במהירויות של מעל 1000 קמ"ש ועתידה לחולל מהפכה בתחבורה העולמית. המערכת של וירג'ין הייפרלופ כוללת גם בין היתר ריחוף מגנטי, אותה טכנולוגיה באמצעותה נעשה שימוש בפרויקטים מתקדמים של רכבות מהירות ביפן ובגרמניה.

ריחוף מגנטי מרים קרון רכבת מעל פסי המתכת, הקטבים של המגנטים דוחפים את הרכבת כלפי מעלה. הכוח הקוטבי של המגנטים מניע את הרכבת ועוזר לדחוף אותה קדימה. ריחוף מגנטי שימש בכמה מערכות רכבת מאז שנות ה-70.

היזמים של הקמת הפרוייקט יוצאים מנקודת הנחה שאנשים עשויים להיות מוכנים להשלים עם נסיעה שהיא אולי סוג של סביבה לא הכי נוחה(לשעוט במהירות על, בכלי תחבורה שממש לא נע במהירות של רכבת בת ימינו), על ידי הגעה למחצית או רבע מהזמן נסיעה ליעדם בדרכים מסורתיות אחרות, טכנלוגיית הייפר לופ מסוגלת לעבור מהירות טיסה של מטוס בואינג, שבואו נודה בכך, זה באמת מרשים.

שבע שנים לאחר תחיית חזון רכבת הוואקום, ישנם לא מעט שחקנים בתחום, כגון HTT ,Arrivo ,TransPod, הייפרלופ וואן. אשר רובן כבר התקדמו מאוד בניסויים עם המהירות והבנייה ומחפשים מימון.

"אתה תהיה מסוגל לנסוע מעיר אחת לשניה על היבשה בלי לקחת טיסה משדה תעופה, תוכל לנסוע במהירות מקסימלית של 670 מייל לשעה או 1,080 ק"מ לשעה. במקום זמן נסיעה של כלי תחבורה סטנדרטי של שלוש עד חמש שעות תלוי בתנועה, עם וירג'ין הייפרלופ אותה נסיעה תסתיים תוך פחות מ- 30 דקות. מה שיוצר יתרונות חברתיים-כלכליים עצומים המקבילים, כדוגמה, להמצאת המטוס או הרכבת ההיסטוריים", אומר ריאן קלי, ראש שיווק ותקשורת בחברת וירג'ין הייפרלופ וואן.

בטח, נסיעה במטוס היא בדרך כלל מהירה, אומר סבסטיאן גנדרון, מייסד שותף ומנכ"ל TransPod Hyperloop אך הפרויקט שלנו ישלב בין "תדירות הרכבת התחתית למהירות המטוס".

גנדרון צופה מערכת תחבורה דמוית מטרו בה רכבות הייפרלופ מגיעות לעיתים קרובות ומאפשרות לנוסעים להגיע בזמן שיא ליעדם.

החברות השונות העוסקות בפיתוח הטכנולוגיה טוענות גם כי הן מתכננות שהשירות יהיה מערכת הסעה המונית במחיר סביר, שהמחירים יהיו דומים לכרטיס רכבת מאשר מאשר לכרטיס טיסה.

הסבר על טכנולוגיית הייפרלופ- איך היא עובדת?

במהלך הניסוי האחרון בלאס וגאס, התא של וירג'ין הייפרלופ הגיע רק ל-160 קמ"ש על המסלול לדברי החברה, ולא ל-1000 קמ"ש כמו שתומכי ההייפרלופ הבטיחו זה זמן רב. וירג'ין הייפרלופ אומרת שהמסלול ניסוי שהשתמשו בו הוא רק באורך 500 מטר, וזה מגביל את המהירות בה התאי תחבורה יכולים לנסוע ולצבור תאוצה כדי לממש את פוטנציאל המהירות שלהם.

עם זאת, מנהלי וירג'ין הייפרלופ רואים בניסוי הזה אבן דרך משמעותית וצעד לקראת מסחור טכנולוגיית היפרלופ.

ג'וש גיגל, מנהל הטכנולוגיה הראשי של וירג'ין הייפרלופ , ושרה לוצ'יאן, מנהלת חוויית הנוסעים של החברה, בחנו את התא לנסיעה הראשונה של המערכת. הם ישבו בתא של וירג'ין הייפרלופ שמיועד ל-2 אנשים, הכולל חגורות בטיחות, מושבי קטיפה וחלונות קטנים.

גיגל הסביר כאמור, כי תרמילי הייפרלופ יכולים לנוע במהירות של מטוסים, אך עם שבריר מצריכת האנרגיה של מטוס. כך שברורים כאן היתרונות הכלכליים והמסחריים.

הנסיינים הראשונים של הטכנולוגיה, עובדי החברה

החברה מדמיינת מערכות תחבורה המקשרות בין ערים. גיגל הסביר כי במערכות תחבורה העתידיות שלה יהיו תאי נסיעה עם מושבים המיועדים ל- 25 ו 30 אנשים. עוד הוסיף שהם צופים כי המערכת הסופית תנייד עשרות אלפי נוסעים בשעה.

מערכות הייפרלופ יכולות לפעול מעל פני הקרקע או מתחת לאדמה - אך עד כה התמקדה החברה בפרויקטים מעל פני הקרקע. בניית מנהרות מתחת לאדמה יכול לגזול זמן רב ויקר.

וירג'ין הייפרלופ עדיין צריכה לגייס מספיק כסף לפרויקט הבא שלה, מתקן בדיקה של 10 ק"מ, 500 מיליון דולר במערב וירג'יניה. וולדר אמר שהתאי תחבורה במתקן לא יגיעו ל-1000 קמ"ש, אבל לא ציין כמה מהר הם יסעו. מתקן הבדיקה נבנה במטרה כדי לאשר את הטכנולוגיה של וירג'ין היפרלופ.

וולדר מאמין שמערכת ההייפרלופ של החברה תאושר ב-2025 או 2026, ושנראה פרויקטים שלה לפני תום העשור.

חברת וירג'ין הייפרלופ לא לבד במיקוד היוזמה העסקית בהייפרלופס. מנכ"ל טסלה, פייפאל ו-,SpaceX אילון מאסק המיליארדר, הידוע בפרוייקטים השאפתניים שלו שכוללים טכנולוגיה חדשנית שמשפרת את המציאות שאנו חיים בה, הכריז על רעיון למערכת כזו  ב-2013.

וירג'ין הייפרלופ  נוסדה כ-Hyperloop Technologies בשנת 2014. ריצ'רד ברנסון הצטרף לדירקטוריון החברה ב-2017, ושם החברה שונה אז.

ב- 2017 צייץ מאסק בטוויטר כי יש לו "אישור מילולי" לבניית מנהרה מוושינגטון לניו יורק, ושהצפי לנסיעה כזו להימשך 29 דקות.(לצורך הדוגמא, כותב הכתבה לקח נסיעה בקו אוטובוס מהיר וישיר בין 2 הערים הללו, וזה ארך 4 וחצי שעות). החלק הראשון של הפרויקט מתעכב עם סקירה של השפעה סביבתית, ואין ציר זמן ברור להשלמתו.

מיזם ההייפרלופ של מאסק, במקור התמקד בבניית מנהרות מתחת לערים, עבור שירות מהיר יותר בכלי רכב של טסלה, שלא דורשים שפופרת ואקום.
החברה כרגע בונה מערכת בלאס וגאס, שנקראת "לופ".


הדמיית תלת מימד של הטכנולוגייה

אז איך זה בעצם לנסוע במהירות כזו עצומה? חובבי האנרדרנלין בטח יאהבו את הרעיון, אבל כשחושבים על זה, יתכן שהמהירות לא תהיה כל כך כיפית: גוף האדם לא מזהה מהירות, רק שינויי תאוצה. בטיסה באוויר אנו לא מודעים למהירות משום שההתקדמות מתבצעת במהירות אחידה, ובגובה בו לא קל לראות עצמים על הקרקע ולהבין שאנחנו עפים קדימה ב-800 קמ"ש. על הקרקע זה נראה אחרת; אם הצינור שקוף, תוכלו לראות את התאוצה וגם להרגיש אותה, כך שההייפרלופ תצטרך לפתח את המהירות בצורה מאוד הדרגתית, וגם להאט בצורה מאוד הדרגתית כדי שהנוסעים לא יחושו בחילה קשה. בפועל, יתכן שמהירות הנסיעה הממוצעת לא תהיה גבוהה בהרבה משל רכבת מהירה רגילה. ואם הצינור עובר מתחת לאדמה, עלולה החוויה להיות מפוקפקת ואף קלסטרופובית.

אך עם זאת, בשל המספר הרב של חברות שיוזמות פרוייקטים של תחבורה מהירה בטכנולוגיה עתידנית שכזו אין ספק שיש למה לצפות, במיוחד לעובדים, שכרגע מקומות עבודה פוטנצייאלים רחוקים מידי בשבילם להתניידות יום יומית, וטכנולוגיה זו תנגיש לה מקומות עבודה שממוקמים עשרות קילומטרים אם לא מאות קילומטרים מביתם. אני אופטימי ומצפה לראות מהפכה בתחום התחבורה בעשור הקרוב.