פתאום דפיקה בדלת: יאיר קליינבאום חושף את טקטיקת הפעולה של ה-FBI, ולמה בדיפ-סטייט נזכרו רק עכשיו בהאנטר ביידן?

בן אדם רוצה לקנות בית (בחירות).

מה עושה בהנחה והוא לא עשיר גדול (מועמד אטרקטיבי)? הוא יוצא אל הבנק (העם) בבקשה לקבל אמון (קול) וגם משכנתא טובה שתאפשר את קניית הבית (בחירות, זוכרים?).

אך מה לעשות, הבחור מחזיק כמה שלדים בארון, או מה שקוראים באמריקנית Credit History, והבנק מריח את הדברים, ואוטוטו הסירוב בדרך. 

עצוב וגלמוד, לימינו אשתו (המפלגה) שדוחפת קדימה, ושכבר 'סידרה' את החליפה (המועמדות הדמוקרטית) שלגופו, היא מאוד רוצה את הבית החדש, ולא משנה לה מה מצב האשראי, ואם הבנק נותן משכנתא.

מכיוון שהאישה לוחצת, וממילא הבית הזה חייב להימכר, והדייר הנוכחי חייב להתפנות (ודי לחכימא ברמיזא), וחבריי האישה עזרו לתפור את החליפות (ביג-טק) והעלימו את היסטוריית האשראי, ומכיוון שאנו חיים בחברה מתורבתת וצריך לשחק נקי, ולא מתפרצים לבית לבן, כל מה שעושים זה להשיג מקור מימון שהוא לא הבנק.

השוק האפור.

שוק שבסופו של דבר - גבירותיי ורבותיי, קוראיי הארץ, וקוראי המודיע, וכל יהודי ויהודייה בישראל צריכים להבין טוב מאוד - השוק  שמנהל באמת את אמריקה...

אז עם היסטוריית אשראי גרועה, שלדים בארון, כמה חברים, ואישה צולעת, גיבורנו יוצא לבקש הלוואה מהחבר'ה האלה כי בבנק יושבים אנשים דיי פשוטים אך חכמים (אזרחי ארה"ב) שלא מוכנים לכסות את הברנש הסורר.

עם הסיכויים נגדו, ובלווי האישה והחברים, ועם רחוב מלא קבצנים מקצועיים ומסכנים מדופלמים (שאנחנו יודעים בדיוק מי הם, ומי תורם להם) הצועקים לעזור לקתולי המסכן, הוא מגיע אחר כבוד (מעט מבולבל), באישון הליל אל החדר שבקצה הטרקלין שם יושבים ארבעת הבוסים.

(ה-FBI, ה-DOJ, ה-NSA, CIA).

הפרצופים מוכרים לכולם, הם עבדו עם אשתו (ה-DNC) הם מכירים את יתר המשפחה (ביג-מדיה, ביג-טק, וול-סטריט) וכולם פה שונאים את הבנק שאמור לפי החוק לתת אשראי לנכס המדובר.

אבל עם חברים ובחורות ושנאה משותפת לא הולכים וקונים בית מהבוסים - וכולם מודעים לכך.

לבוס מגיע קצת יותר.

"תקשיב, אנחנו יודעים שהשלדים כבדים, האישה לוחצת, המשפחה מגוננת, הבנק לא סובל אותך, ובאופן כללי, שנינו מאותו הכפר ולכן גם לא הפרענו עד עתה לכל מי שבחדר לסדר לך חליפות וכלים שבזכותם בכלל הצלחת להגיע אל הבנק שדחה אותך מלכתחילה! (על פי הממציאן, המתמטיקאי והכלכלן, ואויב/חבר ה-CIA, מרטין ארמסטרונג, ג'ו ביידן קיבל בפועל רק 60 מיליון קולות וכנראה גם לא ניצח את הפריימריז הדמוקרטים...)

"אין בעיה, אנחנו (משרד המשפטים והבולשת) נסדר את הנכס תחת שמך, אבל תעשה טובה, אל תחשוב על המינוסים (טארה ריד, האנטר-ג'ו אוקראינה סין, ג'יימס ביידן/עירק, המסלול עוקף הבנק), תחשוב על הכיסויים המדויקים שהתבצעו עד עתה, על החומרים שאנחנו מחזיקים כבר שלוש שנים במגירות, לא כהלוואה, זו מחווה חברית ג'ו".

"בוא נראה מה יהיה. אלוהים גדול, וושינגטון קטנה, ומי יודע איך נוכל לשפץ את הבית כשאתה כבר ממוקם בנכס החדש".

ואז, כמו אצל אתגר קרת - 'פתאום דפיקה בדלת' ומתחיל הדיאלוג:

"שלום", 

"שלום, האנטר בבית?"

"מי מחפש?"

"התובע הכללי"

"התובע הכללי של מי?"

"של דלוור",

"איך נכנסת לכאן?"

"יש לנו מסמכים של ה-FBI וה-CIA לגבי הבן שלכם, כמו גם חומרים מה-NSA ומן הסתם את הלפטופ שלו שברשתונו מאז קיץ 2019".

"אבל ה-FBI וה-CIA וה-NSA ואפילו משרד המשפטים שלכם סידר לנו את הבית הזה, וחשבנו שגם אתם יודעים על תנאי ההלוואה הנוחה".

"איפה האנטר?", התעקשו אנשי הפרקליטות.

"בעניין מה?"

"הלבנת הון וקשרי מסחר בינלאומיים מפוקפקים",

"אבל החוב הזה כוסה, והנכס הזה שלנו, זה לא מקובל!" 

"זה היה מענק ביניים, עכשיו אנחנו נדבר על תנאי הפירעון, אבל לפני שנדבר על תנאי הפירעון, אנחנו צריכים שכל מי שנמצא בסיטואציה הזו יבין - שאנחנו מחפשים את האנטר בסדר?".

"הבנתי, כולם יבינו זאת. בבקשה היכנסו".

גבירותיי ורבותיי, אני לא יודע איך לספר לכם את זה אבל ה-FBI ומשרד המשפטים (עמי ותמי) מעוניינים בשלב מאוד מוקדם "לנשיאותו" של ג'ו ביידן להבהיר טוב טוב למפלגה הדמוקרטית, לתקשורת העולמית, לענקי הטק, ולוול-סטריט, כמו לבני תמותה עלובים (בעיניהם) שכמותכם, ואפילו לסינים, מי מנהל את הנכס, ואת השכונה הזו.

ומי שלא קולט את המסר, ומראה טיפה יותר מדי אישיות, או ניצוץ של רצון עצמי לא עלינו (קנדי, ניקסון, טראמפ) מפונה מהבית (או מכדור הארץ) על ידי ההוצאה לפועל.

ואם תהיתם מי אלה אנשי ההוצאה לפועל, הרי שאלה הם ה-DOJ (משרד המשפטים) שהוא דווקא זה שדופק על הדלתות, בעוד ה-FBI וה-CIA הם השמאים והשופטים האמיתיים.

אבל שלא תטעו, הדפיקה בדלת נשמעת היטב בכל רחבי השכונה, גם בבתי השכנים - ביג-טק יבינו שלא צוקרברג או דורסי הם מי שמחליטים מי ומתי ידברו על האנטר ביידן, שרק הבוסים ולא CNN או FOX או משובטיהם הישראלים יהיו אלה שיחליטו מתי השם האנטר ביידן יופיע בעיתון.

רק הבוסים ולא המפלגה הדמוקרטית (שכחתם את אשתו הצולעת?) אחראיים לסיבה שבעל הנכס החדש יושב בביתו, ועיני כול השכונה עליו.

אף אחד לא חסין.

העובדה שחמי שלו, נדב אייל לא מבינים זאת ידועה לי. הם פשוט מטומטמים מדי להבין את מערך הכוח.

אבל עוד דבר שהם לא מבינים, זה את מהות התזמון של החשיפה. שאני רוצה לדון בו לפני שאסביר את שיטת העבודה של ה-CIA וה-FBI.

תזמון

כל בר-דעת מבין שהם חיכו עם הפרעון עד שהבן אדם מתחיל להתמקם בבית, אך העובדה שהדפיקה מגיעה בשלב כה מוקדם (בלי שבאמת יש כאן צורך של False Flag) או פעולת הסחה אחרת, כבר אומרת המון - היא בעיקר מסמנת על פאניקה ביטחונית במישור הבינלאומי, ועל תפיסת מושכות פוליטית במישור הפנימי.

שכן מעבר לבנאליות של 'להסביר מי בדיוק מנהל את העסק כאן', יש מניעים הרבה יותר דוחקים.

מבחינה פוליטית: ראשית כל מינויים שלא בדיוק עברו את המעגל הפנימי של כריסטופר ריי (ראש ה-FBI) וג'ינה האספיל (ראשת ה-CIA) (הלו, הבית אולי שלך, אבל אנחנו מעצבי הפנים), הם שהובילו את השניים לאותת באמצעות העברת חומרים מידית לתובע הכללי של דלוור (שוב פיון הוצאה לפועל, לא יותר).

מבחינה ביטחונית: מדובר בהצהרת כוונות הנובעת דווקא מפילוסופיה מדינית הגורסת כי "אוקיי, ג'ו, גם אנחנו בוגדים עם השכנה ממול (הסינית), אך יש גבול לכל תעלול", בכך בעצם ה-FBI מנסה להחזיר לעצמו (ולא למפלגות) את השליטה בכל הנוגע לענייני סין בגבעת הקפיטול, שכן - "אוקיי אולי טראמפ בחוץ מבחינתנו", אבל הוא צדק במשהו, הכוח הסיני פה יצא משליטה, ועכשיו סוף סוף אפשר לעבוד על להרגיע את הרומן הזה גם בלי לדאוג שהדבר יעודד אלקטורלית גורמים פופוליסטים בבית שיסכנו את כוחנו.

דבר אחרון באספקט הביטחוני, הוא הצורך האמיתי לדעת - 'מה יש לסינים על ג'ו' דבר שהאמריקנים חייבים לדעת (לא שזה דורש צעד תקשורתי הפגנתי) אבל שבאמצעות חשיפת הסיפור בפומבי, מעביר מסר ברור שישנם גבולות "על מפלגתיים" ברמה מערכתית זו - איתות מביך לבייג'ניג.

אגב זה לא סותר את העובדה שסביר להניח שהחשיפה הזו הייתה מתואמת על ידי דרגים אחרים (דיפלומטים הכפופים ל-CIA ולא למזכירות המדינה) המעבירים מסר ברור - "מעניין אותנו לדעת מה יש לכם על המשפחה הראשונה הפוטנציאלית" - שכן לא ייתכן שלשוק האפור יש על העבריין פחות מידע ממי שקנה לו את האוטו שאיתו הוא בא לפגישה איתנו.

בפועל, הניסיון אשר מעיד על חובבנות ושקיפות ברמה הפוליטית (ועובדה שאתם קוראים עליו בעיתון כרגע), הוא הכרחי לחלוטין ברמה הביטחונית - והתזמון המתואם שלו (ערב חשיפת פומפיאו את פעולות סין) גם הוא אינו מפתיע יותר מדי - ומעיד על עוצמת הדיפ-סטייט המסוגלת לתאם מהלכים גם עם משטר שהיא בפועל מחליפה בהפיכה שלטונית.

שיטת פעולה

בפועל, ברור מה יש מולנו, ארגון שעובד בצורות משא ומתן של שוק אפור בשלושה שלבים פשוטים בכל הנוגע לניהול הפוליטיקה הפנים-אמריקנית.

1. קודם הם מגנים עליך לפני ההצגה.

2. אחר כך הם מחביאים את העובדה שגם החליפות שלך גנובת, ושהמשכנתא חסרת הערך שלך מוסתרת יחד עם השלדים בארונך, בזמן ההצגה. 

3. אבל בסוף, אחרי שנתנו לך את הנכס, כשאף אחד אחר לא היה מלווה לך אבוקדו, מגיע השלב שאתה מבין שאין ארוחות חינם, מגיע הפירעון.

השלב בו ינופפו בשלדים שלך מול כול העולם כדי להכניע אותך - השלב שבו מה שבזכותו גרם לך לזחול אליהם מתברר, הרי הם תפסו אותך בהתחלה במצב הקשה שלך, ועזרו לך - לא כי הם אוהבים אותך, רק כדי לזכיר ולהבהיר לך טוב מאוד - We call the shots.

"חביבי כפי שהגנו עליך, אנו יכולים למוטט אותך (תשאל את קנדי, ניקסון, וטראמפ) - אתה לא מנהל את ההצגה, - אנחנו, ה-FBI ה-DOJ וה-CIA ואנחנו כן מנהלים אותה.

ואם לא, אנחנו נרצח אותך פיסית או פוליטית.

עכשיו לכל יתר פרשני ארה"ב במדינה שלנו, כדאי שתתחילו לקרוא טיפה יותר - חבורת ברברים פסודו-אירופאים וחדלי-אישים.

עקבו אחרי בטוויטר

לתגובות אישיות במייל: Yairkleinbaum@gmail.com