דעה: מיהי האישה האמיתית של בנימין נתניהו ומה קרה לה?

זהו סיפור , משל.

בתחילת השבוע פרסמתי טור הקורא לביטול כתבי האישום העומדים נגד ראש הממשלה נתניהו בשל גילויים מטרידים לגבי התנהלות החקירות כנגדו.

עתה אבקש לספר על האישה האמיתית של נתניהו.

על 'ימינה'. (לא המפלגה).

ימינה היא גרושה פוסט-טראומתית שעברה ילדות קשה ושכבר 24 שנים יוצאת on and off עם גאון שיווק, ומנכ"ל מוצלח, שהרבה אנשים רעים מתנכלים אליו באמת ללא סיבה - עד כאן העובדות.

אך ימינה עצמה, הרי שיש כמה עובדות לא נעימות אודותיה בעיקר היותה בת חורגת אם תרצו בתולדות מדינת ישראל.

אמנם היו לה נתוני פתיחה סבירים (אתוס לאומי-ליברלי), אך צל ילדותה הטראומטית (48-67), לא נעלם גם לאחר שנות ההתבגרות בהן גילתה סימני פופולריות (67-77), ואף לאחר שהגיעו ניצני הבגרות והאחריות החיובית (77-92) שכן דווקא אז, החליטה ימינה כי עליה להמליך על עצמה חתיך כריזמטי ונרקיסיסטי במיוחד כדי למחוק לנצח ולרפא את פצעי ילדותה המוגלתיים כילדה דחויה וחסרת אונים.

הבעיה היחידה הייתה שחוץ מכסף וכוח, כל מה שבן הזוג הבטיח לה בריפוי פצעים אלה - היה שקר אחד ענק שהוא לרגע לא התכוון לקיים.

הבעיה הגדולה עוד יותר הייתה בימינה עצמה - כסף וכוח, היו מספיק עבורה כדי ליטול את מנת הסם - ולשכוח את עקרונותיה (שמראש לא היה ברור אם היו לה),  בניסיון לעבד ולנרמל את הפוסט-טראומה, את תלישותה מההיסטוריה הציונית וממוקדי כוחה, אכן כסף וכוח היו חשובים בהדחקת האמת הכואבת, שהיא תמיד תהיה אותה ילדה דחויה עמוק בפנים.

רגשי הנחיתות החלו בבית ימינה.

היא גדלה לצד 2 אבות - אחד הוריש לה תסביכי נחיתות מאני-דיפרסיביים ופוסט-טראומתיים (בגין) עם דגש מוגזם על טקסים וסמלים, האב האחר, הבריא והחכם בהרבה (שמיר) - הרי שאותו היא שכחה וזנחה.

הוא הזהיר כי הגבר השרמנטי והצעיר שהחל לחזר אחריה דווקא בשנות השיא שלה זקוק לה יותר משהיא זקוקה לו, וגם הסביר שמדובר באיש שאין לסמוך עליו ושינצלה לטובתו האישית, אך ככל נערה קלת-דעת, מצולקת, ומוכת מציאות, היא רצה לזרעות הגבר היחיד שגרם לה לחוש מחד הכי חזקה בעולם, ומאידך הכי מיוחדת בעולם.

שירפא את תסביכי הנחיתות ויהפכה לכלה יפה.

כדי לשכוח את הכפר הצנוע - היא נזקקה לארמון, כדי לשכוח את הערכים - היא נזקקה לכוח.

היא לא הבינה שהיא זאת אשר הכניסה את האביר לארמון, ולכן לא משנה כמה אותו גבר ירק על צוואת אביה הבריא והצנוע (שמיר), היא פשוט כשלה להבין איך ערכים, עקרונות, ודמוגרפיה עובדים במדינת ישראל.

ניורוזיות הכבוד והסימבוליזם שנטע בה האב החולה, שוכפלו עם הגבר הצעיר, אך באופן נוצץ מאי פעם, עתה, היא כבר כלה אסתטית ליברלית נובורישית עם קריצה עממית-לאומית - והיא במיטה עם הגבר שמדבר את האנגלית הכי טובה בשכונה - לא עוד פולני גלותי ונלעג.

והוא? ובכן הוא לא פראייר, הוא הכיר היטב את החולשות שלה - ואיך לשחק בה.

ומאז, כלביאה היא שומרת על פתח מעון האריות וההזיות, מבקשת להגן על הכסף (כלכלה) והכוח (צבא) - למול האויבים שמבחוץ.

על אבחנות ברורות אלה היא מדברת בפרגמטיזם הישרדותי נהנתני של "מה אתה מציע?" - ובכן, אני מציע פסיכיאטר עבור ימינה (ולא לא מתוך היעדר מודעות עצמית, אלא כימני פשוט בעצמי) שכן ימינה מאוהבת בגבר צעיר שהוא שכפול של דפוסי הניורזיה של אביה החולה - שעבר טרנסופרמציה צעירה וחתיכה.

זיכרון היותה קורבן מחד, וההווי הנהנתני מאידך, משלימים סיפור סינדרלה מחומצן. בגין, בלי הכיעור הגלותי, שגם היה אמן היפנוזת המונים העניק לה את התחושה שהיא מדהימה וטובה, אך עמוק בתוכה הוא גם זה שאולי (ביודעין או בעקיפין) שידר לה כי בלעדי אבא, היא רק סמרטוט נרדף.

עתה, אחרי 14 שנים ימינה מתחילה להרגיש שעבדו עליה וניצלו את הפשטות המנטלית של נערה שרק רצתה כוח וכבוד.

ימינה מתחילה להבין, באיחור טראגי, שהוא זה שצריך אותה, יותר משהיא צריכה אותו.

עמוק בפנים היא גם ידעה זאת, לכן היה לה רומן סוער עם מצביא אגדי (אריאל שרון), אך איפשהו היא הייתה חייבת להמשיך ולשחזר את מערכת היחסים הרעילה עם אביה הקדמוני - אדם אובססיבי לכבוד ובעל תחושת רדיפה.

מצד שני - ימינה מותק, כשאת נעולה על כוח וכסף כמטרות ערכיות/פוליטיות - את כנראה לא חכמה במיוחד - לכן ברור שיעבדו עליך, מאידך, הבעיה היא שלקחת איתך את כל המחנה הלאומי.

אכן, בהרבה דברים הוא עשה עבודה מצוינת, היא אומרת לעצמה, היא תפסה גבר יוצא מגדר הרגיל, ומוכשר ביותר, אך מה לעשות הוא פשוט לא עמד במילה שלו.

ובעוד היא מפנימה את הצורך להכיר במקומה בדיאלקטיקת האדון והעבד הזו, הרי שהוא, אחרי שפלירטט עם דיפלומטים בהרווארד, ובאו"ם שהן משכילות, מתוחכמות, ונאות בהרבה ממנה, הרי שברור לשניהם שהוא מעולם לא רחש כבוד עמוק לנערת הכפר הנובורישית, הוא פשוט ידע שקל יותר להתברג אצל מי שסובלת מרגשי נחיתות כרוניים וחשיבה עדרית - מישהי שמספרת לשכנה שלה יומם ולילה - "אסתר, שמעת אותו מדבר אנגלית?".

אכן, ימינה גם סובלת מרגשי נחיתות כלפי השכנות הלבנות והמשכילות והדיי לא נחמדות יש לומר שחולקות עימה מדינה, אך השכנות הלבנות והמשכילות והלא נחמדות הן עצמן רק משליכות עליה את רגשי נחיתות שלהן כלפי אירופה.

בתוך הסלון, במערכת היחסים הזו כל אחד הכיר במגרעותיו שלו עצמו, הוא אמר לה - אני לא אכבד את מילותיי, את לא תזכירי או תיזכרי זאת.

אני לא אזרוק אותך לכביש, כי הרי את סמרטוטה שלא תסתדרי שם, ובינתיים את תמשיכי להיות נאמנה וחסרת ערכים.

בפועל  שנינו ''נדפוק'' את השכנה ממול (בג"צ).

אבל זה היה שקר.

אף אחד לא דפק את השכנה ממול.

אדרבא הוא הלך עם בג"צ, וימינה, כמו גילה קצב, נאלצת לעמוד ולתמוך בגבר שבגד בה במשך 12 שנה עם מי שעכשיו חשפה אותו...

גברת בג"צ, קצת הרבה יותר מתוחכמת מדילים כאלה ואחרים... וביבי עצמו מפלרטט איתה כבר 14 שנים...

היא לא בהכרח חכמה מנתניהו - אך היא בהחלט מתוחכמת מימינה.

עד 2018, דבר לא הפריע לרומן המורבידי הזה להשתלט על הימין הישראלי.

הגבר הזה

1. לא עמד בהבטחותיו בנושאי ריבונות, דמוגרפיה, התיישבות
2. היה עבד וחסיד של חבורת מאפיונרים בבית המשפט העליון
3. לא אכפת היה לו למכור את הבית בשביל לשלם דמי פרוטקשן למאפיה (מאות אלפי נוצרים ומוסלמים שהוא התיר את הישראותם)
4. והכי חשוב, לא היו לו ערכי ברזל מעבר לסיסמאות על "ביטחון" ו"כלכלה".
5. לבסוף, אפילו את השלום, הוא לא היה משיג בלי הדוד היהודי והעשיר מאמריקה.

בינתיים, החברות "החכמות" שלה כביכול ("השמרנים" הישראלים, שהם ממש לא חכמים) הסתכלו ואמרו, טוב נו, זה לא שבאירופה יש מנהיגים טובים יותר.

עד שהגיעה השכנה הגדולה, (בארה"ב) עם מנהיג הרבה יותר חזק, הרבה יותר חכם, והרבה יותר חשוב, ומה לעשות, היא נאלצה להמשיך לספק תירוצים - למה הגבר לא עומד בדילים שהוא סגר איתה (חמאס, משילות, התיישבות, ריבונות, הנגב, ועוד ועוד).

הוא ניצל את העובדה שלימינה יש עכשיו סטטוס, ורוקן אותה מערכים - בפועל הוא הפך את ימינה למכוערת, לכזאת שהיופי שלה הוא רק כלפי חוץ, לנטולת פנימיות בכלל.

השכנה הימנית האמיתית (עוצמה לישראל / האיחוד הלאומי), שהתריעה על התהליך זכתה לתשובה דיי נוראית מימינה - "תראי לי יש וילה גדולה יותר" - עצוב.

גורלה של ימינה נחרץ.

היא תשמור על הכוח שלה, אך הגבר הזה הרס לה את החיים - ואת משמעות הקיום הפוליטי שלה. 

ימינה היא רווקה תל אביבית שזרקה את השנים הכי יפות של חייה, באביב שנות מדינתה, על מישהו שבא לשלוט ולזרוק, מישהו שצריך אותה כדי להישאר בבית, אך שרוקן את חייה מערכים.

היא חיה בבית שיש בו רהיטים, ואין בו אהבה או בני אדם עם איש שכל מה שהוא עושה זה למוטט מבפנים את הבית, ומצד שני, הנפש הפוסט-טרואמטית המעונה של ימינה מעידה, כי אולי אם זו רמתה זה מה שמגיע לה.

עמוק בפנים היא מתחילה להבין, ומסביב גם השכנים החדשים מסתכלים.

השכנים החדשים שמסמלים - ימינה לא רק את שנות הפוריות שלה זרקת על גבר גרוע.

הגבר שלה הרס גם את השכונה של כולנו.

כי בסופו של דבר, לא את ניהלת את הגבר שלך, אלא וועד השכונה, ניהל אותו, הנקבה והאם הגדולה - בית המשפט העליון.

ואת ימינה, לא משנה כמה לואו-קוסטים, כמה גורדי-שחקים, כמה טנקים יהיו לך - בסוף את הנשמה מכרת בנזיד כבוד - את לא יותר מדחליל שופוני של עם הספר עתיק היומין, שגם בעצמו הפך לעם ככל הגויים, והרבה בגללך ימינה - בגלל מלאך החבלה שהכנסת למיטה, והמלכת על השכונה.

אנא הפיצו! 

לתגובות;

yairkleinbaum@gmail.com