דעה: הרפובליקה מתה בטרם דם הפטריוטים התייבש מרצפת הקונגרס - אם טראמפ יודח בתיקון ה-25, בנו יבחר ב-2024

העולם מתחלק לעבדים ובני חורין, אמריקה שלי הייתה בילדותי ארץ בני החורין.

ג'ון לוק 'הפילוסוף של הליברליזם' שהעניק השראה לכתבי האבות המייסדים אמר כי "בכל מקום בו החוק מסתיים, העריצות מתחילה”.

אבי המחשבה הליברלית (שהתגורר בקרוליינה) הסיק שנציגים פוליטיים חורגים מסמכותם כשהם א. מפרים את החוקים שחוקקו, או ב. כשהם מורדים בעיקרון הייצוג.

כשתנאים אלה מתקיימים הנציגים "מפסיקים להיות סמכות; וניתן לפעול ללא סמכות כנגד כל אדם שבכוח פולש לזכות האחר".

במילים אחרות, לוק טען כי משעה שהנציגים אינם מחוייבים לחוקיהם שלהם - אין לנתינים חובה לציית להם - דבריו של לוק נחשבים היום כפירה וזוכים לצנזורה.

המחאות ששרפו את ערי אמריקה בקיץ לא היו מוצדקות, שכן הן לא התרחשו במסגרת הפרת חוק מצד נציגי המדינה או במסגרת הפרת הייצוג. 

זאת לעומת המחאות אמש שניסו להגשים את דברי לוק ביחס להפרת חוקים מצד הנציגים במהלך תהליך ההצבעה שלפי מספר סנאטורים היה קלוקל חוקתית ב-3 בנובמבר, ובימים שלאחר מכן.

כדברי פרופ' האריס מירקי, במאמרו "מרד, מהפכה, והחוקה במשנתו של תומאס ג'פרסון".

"הרפובליקה האמריקאית נוצרה במהפכה. רבים מהגברים שכתבו את החוקה וניהלו את המערכת הפוליטית החדשה היו מנהיגי המהפכה האמריקאית; אזרחי הרפובליקה החדשה לחמו במלחמה וספגו את האידיאולוגיה שלה. מגילת העצמאות, מסמך שלטענתו ג'פרסון היה בסך הכל "ביטוי לתודעה האמריקאית", הכריז שזו "זכותם של העם לשנות או לבטל" כל ממשלה, ולהקים ממשלה חדשה שתבטיח טוב יותר את ביטחונם. ושמחתם... האבות המייסדים לא יכלו פשוט לוותר על זכות המהפכה".

חזון מדינת בני-החורין מיוסד על הזכות לחוקק חוקים שיבטאו את רצונו באמצעות נציגים שאינם יכולים להפר את זכויותיו (ביניהם הזכות לייצוג על פי החוק) ועל האפשרות למרוד בהם משעה שהם כן.

הדיווחים אמש כי ההוראה לנייד את המשמר הלאומי לוושגינטון הבירה ניתנה משר ההגנה בהתייעצות עם פנס, מעידים כי אמריקה פסקה מהיותה אומת חוק ייצוגית לא רק ב-3 בנובמבר כפי שיש הטוענים, אלא שתהליך זה התרחש גם אמש, וכי החוקה האמריקנית אינה מסמך המחייב עוד את מצפונם של אנשי הקונגרס.

מכאן נבעה המחאה (הכושלת) שעוררה סערה ברחבי הגלובוס.

(צילום: Yahoo Movies)

זהו יום עצוב - ולי במיוחד. כאזרח אמריקני ראיתי את הבגידה הסופית ברוח החוקה כשלא התאפשר לנשיא לנהל את המשבר.

כידוע, מאז נובמבר חברו יחדיו נגד הנשיא ונגד רצון חצי (ויותר) מהעם האמריקני גורמים שגרמו לחצי אוכלוסייה להתמרמר קשות נגד תוצאות הבחירות.

במשך תקופה ארוכה ניסינו להסביר שיש צד, צודק, טוב, פטריוטי, חופשי, ערכי, אמריקני יותר, צד שנאמן לחוק ולסדר, צד אופטימיסטי המאמין כי חזון האדם יכול להתממש במסגרת הנאורות המערבית ובמסגרת התוצר המדיני הגדול ביותר שלה בהיסטוריה האנושית - ארצות הברית של אמריקה.

ייתכן ודיברנו אל המשוכנעים - הרואים את הפוטנציאל באמריקה, ולא למבקשים לינוק מרוחה האצילית במטרה לממש את סטיות השליטה שלהם.

ברור שמי שאישר את ביידן כנשיא בלי וועדת חקירה קונגרסיאלית, ואנשי אנטיפה שבברור הסתננו לשורות מחאת טרמאפ וסייעו בהסלמתה - לא הסכימו עמנו.

כפי שהייתי ראשון להזהיר בעברית מפני זיופי בחירות, וכפי שהייתי ראשון להודות שהן יגמרו בהתנגשויות ברחובות, (בזמן שהליצנים המשודרים המשיכו בתרגום דפי המסרים וה-Talking Points של CNN לקראת הבחירות) כך אני שוב הראשון בעברית שמודיע לכם שהחוקה, והרפובליקה האמריקנית איבדו משמעות משעה שהן אינם מסוגלים לזכות להגנה מהנשיא.

חוקת אמריקה היא כמו "הממלכתיות" בישראל - מילה ריקה מתוכן, חסרת משמעות אופרטיבית, מלבד שם קוד לשימור כוח אצל מי שמשחק לפי החוקים, בלי שהחוקים באמת ייכתבו למען ועבור רווחת האזרחים.

אנו אזרחי ארה"ב חיים למעשה במשטר אוליגרכי ולא במשטר רוב; במשטר גחמתי ולא במשטר חוקתי; במשטר שסגר דילים עם גופים האוסרים לכתוב את הדברים הללו ממש.

האם צפינו כזו מפלה? אולי, אולי לא, האם ישנו סיכוי בשבועיים הקרובים לכהונה נוספת? כנראה שלא.

בפועל, בלי אפילו להיכנס לשאלה מי יזם את הפריצה, ואם מדובר במבצע 'דגל כוזב', במידה המפלגה הרפובליקנית תנסה לשתף פעולה עם הדמוקרטית ולמנוע מהנשיא לרוץ מחדש - הנשיא יטיל את המלאכה על בנו.

ובצדק.

ב-4 השנים הבאות תצפו לכך שוושינגטון תשוב לטקסיות הקרה, המזויפת, השתלטנית, האופורטוניסטית, המושחתת; התקשורת תנסה לנהל את חיינו ביתר שאת.

תומכי הנשיא בהלם. במצב רוחני פוסט טראומטי, ואי אפשר להאשימם - הרי קיבלנו 4 שנים של חירות וחופש לראשונה מזה המון שנים.

קיבלנו הצצה למהות הפרויקט המערבי, עד ששוב נזרקנו חזרה ללב המאפלה המתקיימת על בסיס הפער בין כוח האזרח, נתיבי המידע של ענקי התקשורת והטכנולוגיה, והניתוק של האליטה הפוליטית מרצון העם.

חזרנו אחורה, הלכנו קדימה - ועתה הם מנסים לחסל את ראשו של נשיא ארה"ב שמעולם לא קרא להסתער על הקונגרס.

אך מה שהם לא מבינים הוא שכמו שהאליטות שלהם מתחלפות, גם המנהיגים שלנו מתחלפים - אולי באמת, אדם כמו טראמפ לא יקום גם בעוד 200 שנים, אך המסר והאמת שלו חיים בתוך מיליוני אמריקנים ואוהבי אמריקה ברחבי העולם.

עד עתה הם עשו הכל כדי לקחת את קולנו, ב-4 שנים של ציד מכשפות חסר תקדים נגד נשיא נבחר, עד ה-3 בנובמבר זה לא עבד, ואז ב-4 לנובמבר נהיה ברור שמחיר החופש של האזרח האמריקני הוא עולה במשוואה של "קול אחד שווה אדם אחד" - משוואה שהופרה ומשעה שהופרה אין חובת ציות לפי ג'ון לוק.

רבים שוכחים ששלושת השנים הראשונות היו מצוינות עבור העולם המערבי ובעיקר אמריקה עד שהגיע המשבר המהונדס שיוצר בסין ובקרב האליטה האפרו-מרקסיסטית באקדמיה ובתקשורת בשיתוף מדינת העומק.

שוכחים שבשלושת השנים הללו ניסו להראות לנו בתקשורת כאילו ''הכל היה 2020'', עד ששנה זו ממש התגשמה. במידה מה, זו הייתה שנת משבר בלתי אורגני, שבעקבותיה העלו באש את ערי אמריקה מבית, ושילמו על הנגיף בחיי מאות אלפים אמריקנים מסין - לפחות נתנחם בעובדה שזה המחיר שצריך לשלם כדי להדיח נשיא.

תחושת אהבת הפוליטיקאי לעמו ואהבתו של העם אליו, שלעתים כה נדירות נוכל לחוש בעידן ציני זה תיעלם.

נשיא שהוא גאון - גם יעלם. 

אנו מפסידים את הדברים הגדולים בשביל אשליה של נורמליות הזויה בחסות נדב איל, טל שניידר ומשוכפליהם האמריקנים עבור נשיא שיש צילומים שלו מלטף ילדים ושכושרו המנטלי מעורער בתכלית.

האמונה שאמריקה יכולה להיות סיפור גדול מהחיים, דמות-על מיתטית של מאבק מתמשך לחירות האדם, קרן האור הזורח על האנושות החופשיה, התרסקה.

הספינקס האלמותי של הנאורות המערבית שקע אמש עם השמש על וושינגטון.

ולבסוף אולי החשוב מכל - הצדק הגדול והטהור שמבלעדיו אין דבר, ושלמדנו לרדוף - ייתכן ואבד לדורנו.

היכן הצדק?, היכן יכולים לפרוח דברים בלא צדק? ברור לכל, רק חוסר צדק, יכול לייצר רמות של עיוות כפי שנחווה בשנים הקרובות.

מדיניות החוץ, הכלכלה, הצבא, סוכניות הביון, והתקשורת ימשיכו לשלוט בעם האמריקני ולספר לו שהוא עם חופשי.

כמה חבל שהסוף נגמר בבדיחה כה עלובה כמו ג'ו ביידן.