אמנם כבר כמעט שנה חלפה מאז הסרט ״אף פעם, לעיתים נדירות, לפעמים, תמיד״ זכה בפרס נוסף בפסטיבל ברלין, אך ממש לאחרונה, הצליח הסרט להגיע למעמד המכובד בו היה מועמד לפרסי גותהאם, אשר מחולקים בניו יורק עבור סרטים דלי תקציב, עצמאיים.
כרזת הסרט: ״אף פעם, לעיתים נדירות, לפעמים, תמיד״
הסרט, בבימויה של עליזה חיטמן, אותו היא גם כתבה, עוקב אחר נערה מפנסילבניה אשר נכנסת להריון בלתי רצוי. בעקבות החוקים הקיימים במולדת שלה, היא נאלצת לנסוע לניו יורק, על מנת לבצע הפלה. למסע הזה היא לוקחת איתה את בת דודתה, כאשר לשתי הנשים הצעירות אין יכולת כלכלית, ולמעשה, אין להן כלום בעולם, מלבד אחת את השנייה.
הדרמה בעלת משמעויות רבות, מורכבת ועגולה, כאשר היא מתבססת על מציאות חברתית כלכלית, דיכוי נשי, הן בעקבות מגדר והן בעקבות מצב כלכלי. אמנם נעשו בעבר לא מעט סרטים אמריקאים, וסרטים בכלל, על הפלות. אך ניתן לחלק אותם לשני סוגים עיקריים. האחד, סרטים אשר עוסקים בנשים במעמד חברתי ספציפי, לבנות בדרך כלל, פריבילגיות. השני, סרטים אשר עוסקים בהפלות מחתרתיות, אבל שנעשה להן תהליך של רומנטיזציה ואסתטיקה.
הסרט של חיטמן שונה בנוף הזה. הוא מתקיים בשטח האפור שבין שני הסוגים, ומבקש לעסוק במכשולים כלכליים, חברתיים, גיאוגרפיים, וכדומה. ניתן כבר למצוא את הסרט ברשימת סרטי השנה בקרב מבקרי קולנוע רבים, ובצדק.
עליזה חיטמן נוטה להתמקד בסרט בפרטים הקטנים ביותר, ושמה את רוב הדגש על הרגע, על ההווה. בנוסף, אחת החוזקות של הסרט היא כי הוא לא שואף להעביר ביקורת נוקבת או חד משמעית, אלא רק לתאר מציאות. תמונת מצב. מסע.
הגיבורה בסרט, כמעט ולא מדברת, ובמשך רוב הזמן היא נמצאת במצב מאתגר של פוסט טראומה. עם זאת, היא מצטיירת כנערה עצמאית, נחושה וחזקה. מדובר בסרט קטן, מינורי, וזוהי חוזקה נוספת שלו. הוא עוסק בגיבורה, ובתהליכים רגשיים, פנימיים שהיא עוברת לאורך המסע הקצר בניו יורק, בדרך להפלה.
רק כאשר הגיבורה נדרשת למלא שאלון רפואי לפני ההפלה, מגלה הצופה כי חוותה בשנים האחרונות כמה מקרים של ניצול מיני. ארבע האופציות אשר מסמנת הגיבורה, הן גם שם הסרט: ״אף פעם, לעיתים נדירות, לפעמים, תמיד״ (תשובות אשר מתייחסות לשאלות אודות מערכות יחסים אלימות).
אמנם הסרט מתמקד במסע ההפלה של הגיבורה, בדגש על הצד הבירוקרטי, אך הוא גם מבקש להתעכב על נושאים נוספים כמו מגדר, חברה, פוליטיקה, ובמילים אחרות, המציאות של אמריקה. קו נוסף בסרט מציג את הדמויות הגבריות פולשות, בדרך כלל באופן בלתי רצוי. עם זאת, הגיבורה ובת דודתה, מצליחות ללמוד כיצד לעצב פלישה זו כעזרה כלכלית.
״אף פעם, לעיתים נדירות, לפעמים, תמיד״ הוא סרט ללא קתרזיס, שמציג עולם עצוב, שבור, בלתי מתוקן, אבל, וזו הנקודה החשובה ביותר אולי, בלי שיפוטיות. רק מבט על. אווירה עגומה, אסתטית, בה נמצאות שתי הגיבורות, טליה ריידר וסידני פלניגן. אמנם הסרט יכול להיתפס כסרט נשי, כזה שפונה באופן די מובהק לנשים (בגילאים וממקומות שונים), אך כל אדם אשר מעריך קולנוע איכותי, מינימלי וחכם, יכול למצוא עניין רב בסרט.
אוטום, מתוך הסרט
