מה מוביל מוזיקאים רבים, מהגדולים והמוכרים בעולם, למכור את הזכויות לשירים שלהם?
בוב דילן מכר את הזכויות לשיריו ב-300 מיליון דולר, ניל יאנג הכניס לכיסו 150 מיליון דולר אחרי שמכר חמישים אחוזים משיריו, ועוד מוזיקאים רבים נוספו לרשימה בשנים האחרונות, מה המניע, וכיצד ניתן להבין אותו?
01.19.2021 04:06
מערכת היברו ניוז
לפני מספר ימים, מכר הזמר ניל יאנג מחצית מהזכויות על שיריו (1,180 שירים לכל הפחות), לחברה בריטית. העסקה שעשה יאנג, אשר כאמור, מוערכת ב-150 מיליון דולר, היא אבן דרך נוספת בתקופה בה מוזיקאים רבים עושים עסקאות דומות. 
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
מרק מרקיוריאידיס, מנכ"ל היפנוסיס (מימין) לצד נייל רוג'רס
אולי כדאי להתחיל בתזכרות חשובה ולציין כי ניל יאנג מאז ומעולם זילזל ולא הסכים כי שיריו יופיעו בפרסומות. הוכחה די מובהקת לכך ניתן למצוא בשירו This Note’s For You, כשהוא אומר ״אני לא שר לפפסי, אני לא שר לאף אחד, זה גורם לי להיראות כמו בדיחה״. ועם זאת, הזכויות לחלק ניכר משיריו כבר לא רק בבעלותו.
החברה איתה עשה יאנג את העסקה, ממהרת לפרסם מסר רישמי ובו היא אומרת כי הם לא מתכננים להציג את שיריו של המוזיקאי האהוב בפרסומות של בורגר, וכי יש להם יושרה וכבוד רב למוסיקה בכלל, ולשיריו של ניל יאנג בפרט. עוד הוסיפו כי הם שואפים לעבוד בשיתוף פעולה עם יאנג, על מנת שכולם יוכלו להשמיע את שיריו תחת התנאים של ניל.
יותר ויותר מוזיקאים, ותיקים וחדשים כאחד, מוצפים לאחרונה בהצעות מפתות מצידן של חברות מוזיקה מסחריות למכור את הזכויות לשירים שלהם, כאשר הן מדגישות את הפוטנציאל העסקי החד פעמי שעידן הסטרימינג מציע.
אמנם אפל מיוזיק וספוטיפיי מקבלות ביקורות נוקבות על כך שהן משלמות סכומים נמוכים עד בושה לאמנים פר השמעה, הן הצליחו להנגיש מוסיקה לקהל הרחב יותר מאי פעם. למרות היתרון המובהק, השיר המוקלט, המסורתי, קיבל בלית ברירה מעמד בעייתי, כאשר בעקבות הקורונה גם לא מתקיימות הופעות חיות וסיבובי הופעות.
המייסד של היפנוסיס מרק מרקיוריאידיס, היה הראשון לזהות את הפוטנציאל הקיים. כידוע, מרק ניהל מוזיקאים רבים בעבר כגון אלטון ג׳ון, ביונסה, מוריסי ועוד. לעסקה עם ניל יאנג מרק הגיע אחרי כמה וכמה רכישות מצליחות. מרק שם לו למטרה למקסם את הערך הטמון בלהיטים, מתוך אמונה כי להיטים טובים הם נצחיים.
אין ספק כי מגפת הקורונה עזרה למרק. עכשיו שיאנג ודילן נוספו לרשימה, נראה כי המגמה צפויה רק ללכת ולגדול, גם בקרב אמנים זהירים, קנאים לשירים שלהם, אשר סולדים ממכירה לצרכים מסחריים. תנאי המכירה של עסקאות אלו טרם פורסמו, אך מרק מסביר כי אין לו כל כוונה לקחת החלטות רק על בסיס סיבות כלכליות.
עם זאת, אין ספק כי מכירת הזכויות על השירים יכולה להיות מורכבת עבור המוזיקאי, בעיקר בעקבות העידן בו אנו חיים, אשר מתאפיין בשינויים טכנולוגיים תכופים. התחרות בתחום רק הולכת ומתחזקת, וכיום, החברות השונות מוכנות לשלם על זכויות סכומי עתק, לעיתים אפילו פי ארבעה וחמישה מהשווי ההגיוני.
דילן ויאנג, מה לעשות, כבר מוזיקאים לא צעירים, וכנראה שגם הם, כמו כל אחד מאיתנו, מתחילים לחשוב על העתיד, על הזקנה, על הפנסיה. כך שנכנס גם אלמנט חומרי ומחושב אל תוך עולם האמנות והמוסיקה. יש להניח, כי בוב דילן וניל יאנג, ומוזיקאים נוספים מאמינים כי כבר הצליחו להוריש את כל אשר יכלו, באופן גלובלי ומהותי, ועכשיו הם מעוניינים להשאיר משהו לנכדים ולילדים.
ובכל זאת, מדובר בתחום יחסית חדש, למרות שהוא הולך ומתפתח, עדיין נמצא בערפל, בעיקר בכל הקשור לעניין היושר מול המוזיקאים והאמנים. למרות שמרקיוריאדיס מציג עצמו כמעריץ מוסיקה, סביר להניח כי חברתו לא גייסה יותר ממיליארד דולר בשביל להפוך להיות השומרת הבלעדית והמוסרית של תעשיית המוסיקה והאמנות.
