ארה"ב מציינת 35 שנה לאסון מעבורת החלל צ'לנג'ר

בכירי סוכנות החלל האמריקאית נאס"א השתתפו מוקדם יותר היום (חמישי) בטקס שנערך לזכר שבעת האסטרונאוטים שנספו במהלך אסון מעבורת החלל צ'לנג'ר, שאירעה היום לפני 35 שנה.

משמאל: חלק מצוות המעבורת עושה את דרכו לעבר עמדת השיגור. מימין: השיגור, ושניות לאחר הפיצוץ

הטקס מתקיים בכל שנה מאז האסון הקשה, אולם השנה הוא נערך במתכונת שונה בשל משבר הקורונה. למעשה, רק כ-100 איש השתתפו בו, וחלק מבני המשפחה של הנספים בחרו שלא להגיע לאור המשבר הבריאותי, אך הם השתתפו בטקס באופן מקוון.

למעשה, הטקס נערך במרחק של כמה מאות מטרים בלבד מהמקום שממנו שוגרה המעבורת, שהתפוצצה 73 שניות לאחר המראתה. במשך עשור פיתחו אנשי נאס"א את מעבורת החלל והם ביצעו מאות אלפי ניסויים ובדיקות על מנת לוודא שמדובר בכלי טיס בטיחותי.

35 years ago today, the space shuttle Challenger and all seven crew members aboard were lost. On this Day of Remembrance, we honor the Challenger crew and all who gave their lives while furthering the cause of exploration and discovery: https://t.co/9qEnFCzLSv#NASARemembers pic.twitter.com/652yHJ1qmq

— NASA (@NASA) January 28, 2021

כדי שיוכל להמריא אל על עם משקל עצום, הוחלט לעשות שימוש ברקטות ההאצה ושתיים מהן חוברו למכל הדלק הנתיק. כדי לאטום את הרקטות, המהנדסים בחרו לעשות שימוש בטבעות "O" וביצעו עשרות ניסויים, בעיקר כדי לבחון את עמידותם בפני חום כבד. הטבעות נבדקו גם בקור, אולם הוחלט פחות לשים דגש על כך בעקבות העובדה שרקטות אלה ניתקות מהמעבורת.

יתרה מכך, מהנדסי נאס"א העריכו שנושא הקור כלל לא יגרום לבעיות, שכן המעבורת שוגרה מפלורידה החמימה.

מזג האוויר הקריר והבלתי-שגרתי לפלורידה טרם לאסון. יממה לפני השיגור ניתן היה לראות כמות גדולה של קרח שהצטברה (צילום: ויקיקומונס)

"צ'לנג'ר" הייתה אמורה להמריא ב-22 בינואר 1986, אך מזג האוויר הסגרירי הוביל לדחיות חוזרות. ב-25 בינואר נראה היה שהמעבורת תמריא, אך סערה חורפית פקדה את אתר הנחיתה למקרי חירום של המשימה, שנבחר להיות בסנגל. כאשר בסופו של דבר הוחלט לבצע את השיגור ב-28 בינואר, אנשי נאס"א בחרו במרוקו כמקום לנחיתות חירום.

למתקן זה לא היה אפשרות לפעול בלילה, לכן השיגור מפלורידה היה צריך לקרות בשעות הבוקר. בשעה 11:38 בבוקר המריאה המעבורת כאשר מזג האוויר במקום עמד על 18 מעלות פרנהייט (8- צלזיוס). רק לאחר האירוע ובתום חקירה ממושכת גילו אנשי נאס"א כי טבעות אלה חדלו מלתפקד מתחת ל-40 מעלות פרנהייט, דבר שהוביל באופן ישיר לאסון הכבד.

בגובה של 48,000 רגל אירע פיצוץ ברקטת ההאצה. בשידור חי בטלוויזיה ומול משפחות האסטרונאוטים שהגיעו לפלורידה לחזות בשיגור, צ'לנג'ר התפוצצה והתפרקה. באופן מחריד ביותר, כל שבעת האסטרונאוטים ישבו בתא הקוקפיט של המעבורת כאשר זה הושלך מאזור הפיצוץ.

צפו בפיצוץ המעבורת, כפי שתועד בשידור ישיר ברשת סי. אן. אן.:

נתונים שהגיעו לידי נאס"א הצביעו על כך שהוא עלה לגובה של 65,000 רגל לפני שצנח אל הקרקע. לפחות שלושה אסטרונאוטים שרדו את הפיצוץ הראשוני, וזאת בעקבות הגילוי ששלוש מערכות אישיות לוויסות אוויר הופעלו באופן ידני.

שבעת הנספים הם מפקד המשימה, פרנסיס קובי; סגנו וטייס המעבורת, מייקל סמית'; מומחי המשימה ג'ודית רזניק, אליסון אוניזוקה, רונלד מקנייר וגרגורי ג'רוויס; איש הצוות השביעי הייתה כריסטה מקאוליף, מורה במקצועה ששימשה במומחית מטען.

שנה לפני המשימה הקטלנית, מקאוליף נבחרה מבין 11 אלף מורים שביקשו לקחת חלק בפרויקט "מורה בחלל". מדובר בפרויקט שאותו החלו לבחון בנאס"א לאור הירידה הניכרת בפופולאריות של סוכנות החלל. למעשה, מאז הנחיתה הראשונה על הירח ב-1969 ניסו בנאס"א לשחזר את האהדה הציבורית הרחבה.

לפחות שלושה מהאסטרונאוטים שרדו את הפיצוץ גם לאחר ניתוק הקוקפיט, שתועד כאן (צילום: ויקיקומונס)

נשיא ארה"ב דאז, רונלד רייגן, נאם באותו ערב קשה מהחדר הסגלגל של הבית הלבן ואמר: "צוות מעבורת החלל צ'לנג'ר כיבד אותנו בדרך שבה הם חיו את חייהם. לעולם לא נשכח אותם או את הפעם האחרונה שראינו אותם, הבוקר, כשהם התכוננו למסע, נופפו לשלום, נפרדו מהקשר הבטוח לכדור ארץ והמריאו אל על כדי לגעת בפניו של אלוהים". 

צפו בנאומו של הנשיא רייגן לאחר האסון:

האסון הכבד הוביל לקרקוע צי מעבורת החלל בפעם הראשונה מאז הוקמה התוכנית (לאחר אסון הקולומביה הוחלט לבצע קרקוע נוסף). רק כעבור כשנה וחצי, ב-29 בספטמבר 1988, שיגרה שוב נאס"א מעבורת חלל נוספת.