פרשנות: כואב לומר זאת, אך זוהי המצוקה האמיתית של הוליווד

המאמר הזה אינו רק על הוליווד עצמה אלא בעיקר על העובדה שהוליווד הפכה לחלק מהשפה הפרוגרסיבית המתאימה היטב לתהום הנפשית בה מצויים מרבית בדרניה.

הסתירה הפנימית שבתוך הפרוגרסיביזם, שבעצמו קרוע בין שפה סוציאליסטית ופרקטיקטה קפיטליסטית, מתאימה היטב לסתירה הפנימית בעולם הבדרנים החיים בין הצורך שלהם להיות עליונים וידועים, ובין העובדה שהם זקוקים לזולת עבור דבר זה - בכך הם אינם אלא ווריאציה פאתטית של עבדים מומלכים. או אם תרצו פרדוקס האדון והעבד של הגל.

 

הפרוגרסיביזם מייצר מעגל אכזרי בו תרבות-אנושית חולנית, מייצרת אנשים ברמה נמוכה, המתנהגים בצורה גרועה, וחוזר חלילה תוך שהדבר נעשה מתוך הדחקה תמידית של מסגרת הערכים הבלתי ממומשת שכן היא סותרת את טבע האדם הספונטני.

אנשים אלה, בגלל העובדה שהסתגלו לאמות מידה של תרבות קשיחה ופורמלית בעלת קודים חסרי פשר הנובעים ככל הנראה מפולחן עצמים, יוצרים עולם שבו בני אדם אחרים הופכים לעצמים ולא לתכליות.

מדובר במעגל אכזרי שמוצדק בתפיסות מרקסיסטיות וסטרוקטורליסטיות של כוח, מעמד וזהות שלתוכו בני אדם אמורים להתאים את התנהגותם, אך שבפועל נובע לא מצדק אלא מתאוות עוצמה ותהילה שטחיים למדי - בצומת זו המרקסיסט הצדקן, והשחקן המפורסם נפגשים - כך נוצרת השפה שמאחורי הקלעים של עולם הסרטים האמריקני שבעצמו מונע על בסיס שליטה ופנטזיה.

מהמהפכה הבולשביקית, עד מרד הסטודנטים, ועד הוליווד של ימינו, כל היסודות שהאמינו בזהויות ובהיררכייה כגורם המכונן למשמעות האנושית ולפעולה פוליטית מצאו עצמם מייצרים מחלות וסבל.

העובדה שהוליווד שהיא מפעל קפיטליסטי ראוותני השואב עתה ממילון המושגים המרקסיסטי, אם באמצעות איון תרבות דתית ואם באמצעות פולחן הכוח והסטטוס, מייצר מתח רב. שכן למרות שהוא הכרחי כצורת כוח והיררכיה, הרי שבהוליווד עדיין מתקשים להתגבר על האשמה העמוקה על הצלחתם במישור הפנטזיה המעניקה אישוש לעצם מעמדם.

אשמה זו, האופיינית לשפה המרקסיסטית, מחליפה את ההכרה הפשוטה והאירונית, מלאת ההומור, שהייתה פעם סימן ל'קלאסה' ולפסיכולוגיה ההוליוודית הרפלקטיבית שבמסגרתה רוב הכוכבים הכירו בכך שהם בעלי דפוס אישיות התמכרותי.

לכן אנו מגלים על ריבוי הסוטים וחולי הרוח במעגלים הללו מביל קוסבי ועד הרווי וויישנטיין, לכן ריבוי הסמים, לכן פולחן הבשר - כולם צורות הדחקה להתמכרות כוח המוצדקת באמצעים אציליים.

פעם ההתעללות נשמרה בתוך הוליווד עצמה, אך עתה נראה כי המקום הופך למחנה חינוך מחדש.

עכשיו האנשים בהוליווד, שהם בעצם בדרנים, מבינים שסיפוק המחלה וההתמכרות תלוי לא רק בשוק האמריקני, אלא גם בזה הסיני, ושצריך להמשיך להיות חולים מצוינים כדי להתפרנס.

כך הם ממשיכים לחנך את העם האמריקני הקפיטליסטי הרע, ונותנים הנחה לעם הסיני הקומוניסטי הטוב. ככה למעשה אפשר לומר שהיחס לקפיטליסטים יהיה יחס של מרקסיסטים שמבקשים לחנך אותם מחדש, והיחס לקומוניסטים הסינים, יהיה יחס לקפיטליסטים מהם מגיע הכסף הרב להוליווד - שיא האירוניה - או אם תרצו צמד צורות לתדלוק הניורוזיה.

חשוב להבין, גם האנשים האכזריים ביותר צריכים משהו להישען עליו.

המפלט של האדם הבינוני והחלש היא תמיד הנורמה, ההתנהגות, והנימוס.

האנשים האכזריים מסוגלים לתפקד במרחב הנורמטיבי הזה בקלות רבה, שכן זהו מרחב פונקציונלי וא-פרסונלי בו מתקיימים יחסים קבועים עם רחוקים שאינם מצריכים מאמץ ושאינו נתון לספונטניות.

אנשים אלה עלולים להיות לא נעימים אך הם מסוגלים לתפקד במסגרתו שכן אף הם חייבים לכלכל את ענייניהם בהתאם לצרכים חייתיים מבוססי הישרדות המוכרים להם היטב. 

לעומת זאת, כשמדובר באנשים המכירים אותם אישית, לפתע פנים אחרים עשויים להתגלות, לפתע מנגנוני ההישרדות הופכים אקטיביים, ואז נראה כי ידובר בפנים אכזריות וחסרות לב שיתגלו מאותם אנשים "נורמטיבים" - לכן הנורמה היא שקר גמור בעבור האתיקה. 

אז מדוע אני כותב דברים אלו?. כי זה המצב אצל הוליווד, שהיא כשלעצמה אחת מיצרניות הנורמה, אשר כלפי אמריקה שלה היא מתנהלת כמשטרת מחשבה, אך ביחסי לרחוקים ממנה הסינים היא מתנהלת בסלחנות. 

הוליווד היא סוג של אם מתעללת או אב מכה המבוססים על תפיסה הישרדותית מתוך הנחות יסוד של אנשים אשר ליבם אינו ברשותם.

הצביעות השמאלית לא רק נתונה בעובדה שהם שואפים לצדק שאינו צדק (סוציאליזם), או לאמת שאינה קיימת (כפייה של ערכים אתאיסטים הדוניסטיים) אלה הצביעות השמאלית מתאפיינת באותה אמת תלמודית המעידה כי מי שאכזר לרחמנים, רחמן לאכזרים - וכי זה גורל כל אידאולוג סוציאליסטי או נהנתן קפיטליסטי.

והינה זה פלא לראות את הסלחנות ההוליוודית הידועה כלפי סין, וכיצד מספר שחקנים הוליוודים שסטו מן התלם הפוליטיקלי-קורקטי באמריקה הושתקו, בוטלו, נחסמו והושפלו, בעוד דיסני, וה-NBA משתפים פעולה באופן אקטיבי עם משטר רצחני, וזה עתה טוויטר עשתה כן עם הודו.

הסיבה לצביעות הזו היא אם כל מחלות ההתמכרות הימניות והשמאלניות כאחד - השליטה.

הוליווד הסוציאליסטית, והתאגידים הקפיטליסטים מאחוריה, הם פחות או יותר ענף חשוב באליטה הגלובליסטית, הם לא חשים מאויימים מהכסף הסיני שכן הם חיים בצורה נהנתנית  והסינים בינתיים קונים את סחורתם.

חיי הרגע מלאי הסמים והסטיות שלהם מחד, והיכולת של סין לשלם עליהם מאידך, מעניקים תחושה מזוייפת כאילו גם התרבות הסינית לבסוף לא תשתלט עליהם.

כאילו סין לא באה לכבוש גם את עולם הקולנוע בעשורים הקרובים.

לכן, מכיוון שאינם חשים שיכולת שליטתם תהיה בסכנה, הם אינם חשים שהישרדותם (שבעיניהם שווה לשליטתם) בסכנה, ושהיכולת להיכנס אל תוך החור השחור שבנפשם תתגלה, אותו חור שחור שלכתחילה משך אותם להוליווד או לעמדות הסוציאליסטיות, או לסתירה שבין השניים.

וכך הם יכולים להמשיך להתעלל באמריקנים בצורת משטר הצנזורה ותרבות הביטול תוך דרישה להפכם לקומוניסטים על בסיס גזע, ולהיות מלאי חמלה לסינים הקומוניסטים שהם פחות או יותר לצד הצפון-קוריאנים הדבר הכי דומה שיש לנו לרייך השלישי כרגע על פני האדמה.

לכן להבא, כשאתם צופים בסדרה, או צופים בסרט, תנסו לחשוב על יחסי השליטה שמאחורי השפה. זה לא בהכרח הכרחי כדי להבין את יצירת האמנות עצמה, אך זה כן הכרחי כדי להבין את העולם שבה היא נוצרה - ואני מקווה מאוד שלא עולם שבו אתם חיים.