השופט היהודי הבכיר פרסם חוות דעת קטלנית: "כל הטלוויזיה היא חצוצרה של המפלגה הדמוקרטית, זהו איום על הדמוקרטיה"

הלם בעולם התקשורת, הפוליטיקה, והמשפט האמריקנים בעקבות חוות דעתו של זוכה מדליית החירות הנשיאותית השופט הפדרלי הבכיר לורנס זילברמן.

השופט זילברמן האשים את צמד העיתונים המובילים בארה"ב המזוהים עם המפלגה הדמוקרטית ה'ניו יורק טיימס' וה'וושינגטון פוסט' בהיותם "גיליונות נרחבים של המפלגה הדמוקרטית" בחוות דעת שהכתה את אמריקה ביום שישי.

שופט הערעורים הפדרלי הבכיר ממוצא יהודי, האשים את הניו יורק טיימס ואת הוושינגטון פוסט, ובמידה מסוימת את הוול סטריט ג'ורנל, בהיותם שופר של הטיה "מזעזעת למדי" נגד המפלגה הרפובליקנית בחוות דעתו.

"הכיוון של שלושת העיתונים הללו עוקב אחר סוכנות הידיעות אי.פי. ורוב העיתונים הגדולים ברחבי הארץ (כמו לוס אנג'לס טיימס, מיאמי הראלד ובוסטון גלוב)", אמר בוגר הרווארד בחוות דעתו.

"כמעט כל הטלוויזיה - רשת וכבלים - היא חצוצרה של המפלגה הדמוקרטית. אפילו הרדיו הציבורי הלאומי הנתמך על ידי הממשלה עושה כך".

יתר על כן, השופט זילברמן כתב כי לעמק הסיליקון "יש גם השפעה עצומה על הפצת החדשות", אשר "מסננת באופן דומה מסירת חדשות בדרכים חיוביות למפלגה הדמוקרטית".

הוא כינה את פוקס ניוז, הניו יורק פוסט ואת עמוד המערכת של וול סטריט ג'ורנל "חריגים בולטים לשליטה רעיונית של המפלגה הדמוקרטית", אף שהודה כי "מספר פרשני פוקס נוטים ימינה כמו הפרשנים והכתבים של ערוצי המיינסטרים הנוטים שמאלה"

"מקובל מאוד כי אפליה בין נקודות מבט מעלה את התחושה שהממשל עשוי להניע למעשה רעיונות או עמדות מסוימות מלהיות מקובלים בשוק", אמר זילברמן. "אך הומוגניות אידיאולוגית בתקשורת - או בערוצי הפצת המידע - מסתכנת בהדחקה של רעיונות מסוימים מהתודעה הציבורית בדיוק כמו שהממשלה עצמה הייתה מגבילה מידע".

"יש לזכור כי הצעד הראשון שעושה כל משטר אוטוריטרי או דיקטטורי פוטנציאלי הוא השגת שליטה בתקשורת, ובמיוחד מסירת חדשות", הוסיף זילברמן ואמר כי "זה הוגן להסיק, אם כן, כי מפלגה אחת השולטת בעיתונות ובתקשורת מהווה איום על דמוקרטיה בת קיימא. זה אפילו עשוי להוליד קיצוניות נגד". השופט אמר כי על בית המשפט העליון לבטל את פס"ד ניו יורק טיימס נ 'סאליבן, מ-1964 שקבע כי כאשר התקשורת דנה באישים ציבוריים ולכן אין עליה לשאת באחריות לחוקי לשון הרע במדינה, אלא במקרה בו התובעים יכולים להוכיח "זדון ממשי" במסגרת מה שמוגדר כהצהרה כוזבת שהינה "התעלמות פזיזה מהאמת ".

"התיקון הראשון מבטיח עיתונות חופשית כדי לטפח סחר תוסס ברעיונות. אבל עיתונות מוטה יכולה לעוות את השוק", סיכם זילברמן. "וכאשר התקשורת הוכיחה את נכונותה - אם לא להיטות - לעוות זאת כל כך, זו טעות עמוקה לעמוד בכללים משפטיים לא מוצדקים המשמשים רק להעצמת כוח העיתונות".