הסרט ״כסף קל״ הוא קודם כל ניסוי חברתי, אשר בוצע בכפר קטן באוגנדה. במהלך הניסוי, אשר נמשך שנתיים תמימות, כל תושב מקבל סכום סמלי של עשרים אירו, בו הוא יכול לעשות כל מה רק ירצה. ״זה ברור שאנשים כאן חושבים שללבנים יש כסף. אנו מקשרים צבע למעמד כלכלי״, סיפר כבר בהתחלה אחד מתושבי הכפר.
לאורך הסרט, או אולי נכון יותר לומר, לאורך הניסוי החברתי, צוות הצילום עוקב אחר תושבי הכפר, במטרה להבין האם במשך אותן שנתיים, מצבם הכלכלי, החברתי, הנפשי, אכן ישתפר. האם רוב התושבים יבזבזו את הכסף כל הנאות רגעיות, קטנות, שלא יחזיקו מעמד, או אולי הרוב דווקא ישקיעו את הכסף ויבחרו לשפר את איכות חייהם?
קשה להיפטר במהלך צפיית הסרט בתחושה החזקה, הנוכחת, של ניסוי חברתי בתושבי הכפר, שלא ממש יודעים מה המטרה שלו. עם זאת, המתח הזה, הוא אולי נקודת החוזקה של הסרט, ונראה כי הבמאי וההפקה בהחלט מודעים לכך.
כבר מהדקות הראשונות של הצפייה, הסקרנות מטפסת, וקשה לעזוב את הסרט. ההצצה על תרבות אחרת, על כפר נידח, אנשים שמתנהלים וחושבים אחרת מאיתנו, הם ללא ספק כמה נקודות בגללן הסרט הופך להיות בדיוק מה שהוא. ואכן הוא מספק לא מעט תשובות בנושא.
לאורך הסרט מתגלה מה היחסים בין התושבים, מה נחשב למותרות, האם העושר באמת נחוץ ורצוי בכפר? מי החזקים ומי החלשים? וכך הלאה. אחד מתושבי הכפר מחליט לאחר זמן מה בתוך הניסוי, כי כסף בסופו של יום, מוביל לפירוק המשפחה. ואילו תושב אחר אומר כי אשתו מתלוננת שהוא רק חוגג ושותה.
יש גם כמה תושבים אשר מסרבים לקבל את הכסף ולקחת חלק בניסוי. אך מרבית התושבים אכן מוכנים להתנסות בחוויה המשונה הזו, שמתועדת על ידי צוות אנשים לבנים, פריבילגים, ובעלי מטרה מאוד מסוימת.
הסרט כאמור מציג קטעים רבים מחיי השגרה של תושבי הכפר, ונראה שהוא לא בהכרח מתמקד במהות הניסוי- מה השינוי שחל בקרב התושבים בעקבות קבלת הכסף, מדי יום, במשך שנתיים. נראה שינסנס בחר לשים את הדגש על על הרגעים הקטנים, האותנטיים של התושבים, רכישת מזון למשפחה, משחקים בין ילדים, ניקיון, וכדומה.
עם זאת, ניתן גם לראות כמה שינויים שאכן הצליחו לקרות בעקבות הניסוי, הורים רבים הצליחו לרשום את ילדהם לבית הספר, ואף בנו כביש ראשון בכפר. במילים אחרות, אין מסקנה חד משמעית מהצפייה בסרט, אך בכל זאת, הוא מצליח להיות מרתק, סוחף, ומעניין.
