אופס: העונה השנייה של ״אהבה, מוות ורובוטים״ כושלת לשחזר את ההצלחה של העונה הראשונה

כל מי שחובב מדע בדיוני ואנימציה, כנראה לא רק נתקל בסדרה ״אהבה, מוות ורובוטים״, אלא גם צפה בה, וחיכה לעונה השנייה. כעת, שהיא הגיעה לסיומה, ניתן להגיד בפה מלא- היא פחות טובה. אמנם הבימוי נשאר מופתי, בזכות דיוויד פינצ׳ר וטים מילר, אך כל השאר, איך לומר, לא בדיוק. 

העונה השנייה מגיעה שנתיים לאחר צאת העונה הראשונה, כאשר הפורמט הוא אותו פורמט, האנימציה, הדמיון, המקוריות, ממשיכות להיות מעולות. ובכל זאת, משהו לוקה בחסר, וזה לא רק העובדה כי העונה כוללת שמונה פרקים קצרים בלבד (זאת בהשוואה ל-18 פרקים של העונה הקודמת). 

נקודת החוזקה של העונה החדשה היא ללא ספק תוכן הפרקים. רבים מהם עוסקים בנושאים רגישים (היום האנושי, אהבה, אובדן, טכנולוגיה והמחיר שהיא גובה, ועוד), ומעבירים ביקורת באופן אלגנטי. זה גם מה שמחבר בין שתי העונות, התעוזה לעסוק ברעיונות רלוונטים, רגישים, באמצעות אנימציה תמימה למראה. 

מי שצפה בעונה הראשונה, יכול בקלות להבחין שקיים ניסיון בעונה הנוכחית ליצור מעת לעת משהו פואטי, רגיש יותר. אותו ניסיון דווקא מצליח לפגום בעונה החדשה, ולהלביש עליה חשיבות עצמית לא מחמיאה במיוחד. ובכל זאת, לחובבי הז'אנר, ובעיקר עבור מי שצפה בעונה הראשונה ואהב, לא מומלץ לוותר. 

לסיכום, על אף החסרונות הלא מעטים, העונה השנייה של ״אהבה, מוות ורובוטים״ מצליחה להיות מהנה לצפייה, ובעיקר, היא מצליחה להמשיך ולהעביר ביקורת על עידן השפה, הקדמה, הטכנולוגיה, וההשפעות שהם מביאים איתם על חיינו.