"אלמלא שיקר למצביעיו, נפתלי בנט לא היה הופך לראש הממשלה".
כך מספרים לנו השכם והערב מתנגדי הממשלה החדשה ששכחו אמת פשוטה ומחרידה: אין רה"מ ימני אחד (מלבד שמיר) שזכה בשלטון בלי להפר הבטחת בחירות (בגין-סיני, נתניהו-חברון/חמאס, שרון-עזה).
אך חסידי נתניהו מציגים לראווה שלושה טיעונים מדוע 'בגידת' בנט חמורה מקודמיו.
א. הוא הונה בפומבי ובכוונת מכוון (חצי) מגזר ב. עשה זאת במטרה להפוך ללשון-מאזניים בדרכו לבלפור ג. בכך הוא "הקריב את המחנה" ומנע הקמת ממשלת ימין רחבה.
אך גם בסעיפים אלו אין די 'חומר מרשיע', כנגד ה'בוגד' עבור חלק מחסידי נתניהו הנצרכים לסעיף 'רביעי'.
הלוא-הוא הג'יני 'העדתי' המעניק גושפנקא סוציו-היסטורית למה שבעיני כל יהודי בר-דעת אינו אלא סיכנאות פשוטה וארוכת שנים בין שני פולנים.
"ישראל השנייה", המושג שהפך את מדור הדעות של העיתון הגדול בישראל לשממה רעיונית, ועלה לעורך במשרתו, היה כצל חיוור לימים עברו בהם אנשי-רוח ימנים כאצ"ג, הרצל חקק, או אליעזר ליבנה כתבו בעיתונות היומית.
אם בשל רמתם השכלית, או עודף רגשנותם ומועדות למרקסיזם, כותבים זיהו את 'המלחמה בנתניהו' אליה בנט אכן הצטרף לבסוף, כמלחמה ב"ישראל השניה".
לדעתם: "ההגמוניה התקשורתית-משפטית לא רודפת את נתניהו האיש, אלא את כוחו, עולם ערכיו, וזהותו של החלק הארי של הבוחרים אותם הוא מסמל/מייצג.
בכך, האובססיה המשפטית-תקשורתית אינה נגד נתניהו האדם - אלא כלי במאבק תרבותי-היסטורי נגד ישראל השנייה על 'ההגמוניה'".
האמת, יש נקודות זכות לתזה הזו.
1. מעוזי האליטה התקשורתית-משפטית מזה חצי מאה אכן מנסים לאלף את הלבנטיניות של 'ישראל השנייה'.
2. מעוזים אלו גם עומלים על סילוקו של נתניהו (בדרכים מפוקפקות יש לומר) במשך עשור (כשהתיעוב כלפיו בקרב כמה מותיקיהם חוזר לימי אוסלו).
3. אכן, בנט "עבר עכשיו לצד שלהם" במשוואת נתניהו/המחנה הלאומי.
הבעיה היחידה (מלבד ניסיון ליצור קשר סיבתי בין 1. ל-2.) היא המציאות שבה -
1. ההגמוניה ניצחה כבר בשנות ה-90.
2. נתניהו לא ניסה לבלום את ניצחונה.
3. בכך הוא סירב "לשמר את האינטרסים המעמדיים/זהותיים" של ''ישראל השנייה'' שהוא לכאורה מייצג, או לאיים על עמדות הכוח של מדכאיה ההגמוניים.
4. אם כך, כיצד נתניהו מייצג ציבור שבאופן שיטתי הוא נמנע מלחבל בהגמוניות אויביו?.
5. אם הוא אכן ניסה (הוא לא) וכשל, מדוע הנמאנות למנהיג שכשל לייצג את האינטרסים?.
האמת היא שנתניהו מעולם לא ראה את ההגמוניה כמקשה אחת, אלא כשני אגפים.
- התקשורת: אליה התייחס בלי קשר למושגים לאומיים/מסורתיים אלא בצורה פונקציונלית-פרסונלית. בעוד יחסה של התקשורת לנתניהו התבססה על אובססיה-אישית וסלידה מהדברים שהתיימר לייצג.
- מערכת המשפט: יחסו למערכת המשפט עד 2017 היה קורקטי ותקין. יחסה אליו גם כן. עד שנפל הפור בין אם אצל אלשיך, מנדלבליט, או ברק (אהרן).
אנשי תיאוריית 'ישראל השנייה' ממאנים להבין שזהות פוליטית-ייצוגית מבוססת בד"כ על זהות אינטרסים/ערכים בין המייצג והמיוצג.
במקרה זה, או שאינה קיימת למול הכוחות ההגמוניים, או שאם קיימת כ"זהות", "תפיסת-עולם", ו"ערכים משותפים" (ואני בספק רב אם כן) הרי שטרם תורגמה לפעולה משמעותית הניתנת לצפייה במציאות.
לא דרך בחינת יחס נתניהו לכוחות ההגמוניים, ולא דרך בחינת יחס הכוחות ההגמוניים לציבור שנתניהו מייצג - ניתן לראותה.
אכן, בתיאטרון הפוליטי נתניהו מעולם לא הגן או ביקש לייצג ''אינטרסים זהותיים'' או את 'ערכי' ישראל שנייה (שאיני מודע לטיבם או לקיומם מעבר לז'ארגון חדשני של 'לאום' ו'מסורת', וזיכרון מ'בית-אבא') - הוא עבד כאסטרטג-קר.
מאידך, התקשורת, ומערכת-המשפט, מלבד הגכחה וניסיון לחנך לבנטינים סוררים שלא התיישרו עם צו האופנה, לא תפסה בצורה גרמשיאנית (מאיימת) את ישראל השנייה, כפי שתפסה סוררים אחרים בעלי תפיסות-עולם ברורות כחרדים, מתנחלים, או סתם אלה הממקמים עצמם מימין למרכז הליכוד.
קרי, נתניהו לא נלחם במיוצגים למול ההגמוניה, והכוחות ההגמונים עצמם לא סימנו על רדאר החיסולים את ישראל השנייה. עבור כוחות אלו, ישראל השנייה ממלאת פקודות, אורזת ללואו-קוסט, וחוזרת למשרד.
אך רגע, אם דברים אלה נכונים, היתכן שנתניהו מכר אינטרסים של ציבור שהוא "מייצג"?. לא.
האמת המרה היא שהוא מעולם לא ייצג אותו בפרקסיס.
משום שבמידה ואכן חלק עימו ערכים החורגים מסיסמאות על מסורת ולאום, הרי שאלה או ש-א. אינם ניתנים למדידה או כימות פונקציונלי ופוליטי, או ש-ב. גם אם קיימים (כסיסמאות פוליטיות) הרי שרובן לא קוימו ב-12 שנותיו האחרונות - וראו את המצב הביטוחוני, והדמוגרפי ב"פריפריה" כיום, לעומת שנות אולמרט.
קרי, אם יש משהו בו נתניהו מייצג את 'ישראל השנייה' מעבר להיותו מותג של הצלחה וכוח, הרי שהוא לא נמצא, ואם הוא לא נמצא, על מה כל הדיבור?.
אך אם בכל זאת נעקוב אחר "התיאוריה", שמעניקה תודעה פוליטית-מודרנית למגזר החסר אותה, ונקבל אותה, אז נגלה שכמו שבנט בגד באינטרסים (האידאולוגיים) של מצביעיו הדתיים, הרי שגם ביבי בגד באינטרסים (לכאורה) הזהותיים, לאומיים של מצביעיו.
שכן הוא לא מנע את שפת ופרקטיקת המשפט-תקשורת לשלוט ואת איומיה על זהותה המסורתית/יהודית/לאומית של ישראל השנייה בשנים 1996-1999, או 2009-2017. הוא העדיף לסגור פינה בקונצרט עם אייל גולן ובדואט עם עדן בן-זקן ודאג שיהיה אוכל טוב, מוסיקה, וטיסות לחו"ל.
בנוסף, חשוב להבין, שגם רובי ריבלין, חיים רמון, רפול, הירשזון, אולמרט, אשר ידלין, יצחק רבין, אברהם עופר, ועוד רבים וטובים שמערכת המשפט והתקשורת רדפו כידוע ייצגו את עולם "הערכים" והזהויות של 'ישראל השנייה' - ברור.
כעיקרון בשלב זה אני אמור לסגור את הבאסטה על כל מי שמערער אחר טיעוניי הדדוקטיביים.
מי שיערער אחרי ידחק כקתולי טוב לאפולוגטיקניות, לשימוש בטיעונים פרוידיאניים, מרקוזיאנים, מרקסיסטים, או כל זבל גרמני-יהודי אחר שלא ראוי שהיסטוריון אמריקאי בכלל יבזבז זמנו עליהם.
אבל רגע.
האירוניה, היא שאב"ח, טובול, אורקיבי ויתר החבורה לא רק שלא הבינה שלתודעה הציבורית המדומיינת שהמציאו תוך שימוש בתיאורטיקנים אשכנזים/אירופאים, אין בשר החורג מנאמנות/כוח/סמלים, ולכן אין מקום לדבר במסגרתה על אידאולוגיה/סוציולוגיה/הגמוניה של המיוצגים או לא ע"י נתניהו.
אלא שגם לו הייתה אחדות-אינטרסים שכזו, וייצוג שכזה, הרי שנתניהו בשל זלזולו בבנט (דתי), סער (החצי-חצי), וההנחות האינסופיות למערכת המשפט בשנים שטרם כתבי-האישום (התפורים), הוא שהוביל לפגיעה במעמדה של ישראל השנייה, לדחיקתה, ובכך סייע לכוחות שמחוץ לברית המזרחית-דתית-לאומית להשתלט עוד יותר!.
על עיתונאי-החצר לכעוס דווקא על מי שעשה למערכת המשפט הנחות בשנים 1996-2017, בעודו מחסל את מוקדי הרשות המבצעת הדתית-לאומית-מזרחית שיכלו לשרת את האינטרסים שלהם כביכול!.
רק אי הבנה של א. תולדות יהודי ארצות האסלאם. ב. תולדות "הגוש המזרחי" בפוליטיקה הישראלית ג. הכחשת כניעת ''ישראל השנייה'' ושת"פ נתניהו (1996), ד. העובדה שהשתלטות ההגמוניה התקשורתית-משפטית היה תוצר של מלחמת-אחים אשכנזית (שהחלה עוד בימי מפא"י) ה. ושנוהלה כקרב פנים-אשכנזי ו. והעובדה שנתניהו מעולם לא ביקש להחזיר את הגלגל אחורנית לעידן של פרה-1996 אלא פשוט ראה במזרחים אספסוף מנדטים שניתן ללקט מימי בגין - מעידה על ניסיונם להידחף בכוח כגורם פוליטי המודע להיסטוריה, כשבפועל - גם הם, וגם הפרודוקט המדומיין שלהם אינם.
בתוך כך, אכן
א. יש ציבור לאומי-מזרחי-מסורתי גדול התומך ואוהד את נתניהו, אך מלבד מלל משותף על לאום וזהות שהוא בפועל מותג אין דבר ביניהם.
ב. מגן "הלאום והזהות" לא עשה דבר לשמר אותם למול הכוחות "ההגמוניים" ההומו-גלוביים המאיינים אותה - מה שמחזק את העובדה שכל הסיפור הוא תדמית של כוח, ולא של מגזר או מעמד.
ג. הפריפריה תחת איומים ביטחוניים הקשים ביותר בהם הייתה מאז 1966.
ד. משילות הזרוע המבצעית שהיתה אמורה לייצגם לקתה באופן שיטתי.
ה. כל זה לא משנה לפרקליטות, לבג"צ, ול-N12 שמבחינתה הדתיים-לאומיים מסוכנים פי כמה ממזרחים/מסורתיים.
להפוך את המציאות המגעילה והמבאסת הזו לתיאוריה של זהויות, עדות, ייצוג, להכניס למילקשייק הזה את ביבי (שבהחלט יש לו מספיק כריזמה גם בשביל 20 מיליון מזרחים) ולספר זאת לעולם?
זה טריפ LSD נחמד שנובע מייאוש פסיכולוגי של כמה ""הוגים"", בניסיון להפוך את ''ישראל השנייה'' למעין ציבור בעל מודעות ואינטרסים אידאולוגיים המודע לאופנים בהם הם ממומשים בשדה הפוליטי.
נתניהו א. לא ייצג אינטרס של קהילה שהוא מעולם לא נלחם בכוחות שאיימו על עצם זהותה הלאומית.
ב. הקהילה הזו עצמה מעולם לא זיהתה, קראה, או פעלה בעצמה, באופן מודע כנגד כוחות אלה, עד שאנשיה איימו על נתניהו עצמו - גם אז מדובר במיעוט של עיתונאים מזרחיים - הרחוב היה ברובו ריק - לא היה הדבר בנפשם.
ג. גם אם ההגמוניה הייתה רודפת ציבור זה, ומנסה להשתיקו, הרי שמהי בדיוק אותה תודעה זהותית-פוליטית שהם מייצגים המסוגלת להתחרות בהגמוניה? ושמושתקת? איך נתניהו שמר ושימר עליה מפניהם? מלבד כאמור סיסמאות כ"מסורת", "לאומיות", "זהות" "ויחס אוהד לדת", משהו שגם לפחות מיליון וחצי אשכנזים מזוהים עימם (כולל אני)?.
וכן ברור שביהמ"ש העליון והתקשורת נלחמים ביהדות, אך זה לא קשורים במזרחיות. מערכת המשפט נלחמה בדת משנת 1948 למען השם. בפועל מה שאני טוען הוא שהדבר היחיד המשותף "למזרחים-המסורתיים" של אב"ח, ונתניהו - הוא דימוי של כוח.
השאיפה אליו יותר נכון - וכאן מגיעים אנו לכעס על בנט.
בנט והמזרחים
כזכור מראשית המאמר, לפי תיאוריית הגזע של 'הוגי ישראל השנייה', נפתלי בנט עשה יד-אחת עם אשכנזיי ישראל הראשונה (הליכוד 70% אשכנזים, מפלגת בנט - חצי חצי), הונה את מגזר הסרוגים, והסרוגים-לייט שתמך בו - ותקע סכין בגב הימין הישראלי.
אך באחרונה נראה כי כעסם הולך וגובר מעבר לרבדים שסייעו לזרוק את הסובייקט-הפוליטי המדומיין הקרוי ''ישראל השנייה'' לכלבים.
הרי בעלי תיאוריות הגזע שוכחים שבנט הונה מגזר, וגם נתניהו הונה מגזר, כשלא נקף אצבע להילחם בכוחות המאיינים את זהותו עד 2017 (רק כשהוא עצמו עמד בסכנה, מיד נגיע לניתוח השוואתי בין הסברי חסידיו מדוע לא עשה דבר בנושא, לבין ניתוח שקריו של בנט).
כל זה, גורם לי לחשוב שוב, שתיאוריית נתניהו כמייצג ישראל השנייה לא כל כך א. קיימת במישור הסוציו-פוליטי ב. מפותחת רעיונית. ג. בעלת קשר כלשהו למעשיו. מה שמעיד שאולי אין זהות שכזאת בין נתניהו וישראל השנייה, וכל הסיפור הוא פרשנות פוקויאנית ש'מסעודה משדרות' לא מבינה בו דבר - אך אל דאגה אב"ח כאן להסביר זאת עבורה :). האמת אני מבטיח לכם שהיא לא קוראת אותו אפילו.
בקיצור, הכעס על בנט, הוא "הדחקה" שנובעת מתסכולם של מספר אינטלקטואלים המודעים לכך שציבור רחב של מצביעי ביבי נטול יכולת לדבר אל בנימין נתניהו בצורת אידאולוגיה קוהרנטית החורגת מסיסמאות כוח. בשפה ערכית-אמונית דוגמת זו שהסרוגים מסוגלים לדבר בה עם בנט - ושבנט הפר את מילתו להם עתה. ההוכחה להדחקה זו טמונה בסוג שקריו של בנט למול סוג שקריו של נתניהו, וביחס אל השקרים הללו.
ההבדל בין טיב, השלכות, וסוגי השקרים משקף את ההבדלים בין סוגי "המגזרים" להם שיקרו, ואת הזהות הרבה יותר הקיימת בין בנט והמגזר הדתי, ובין היעדר הזהות בין נתניהו ו'ישראל השנייה'.
ראשית נתניהו פחות אמיץ מבנט אשר שיקר ישר ובפרצוף - בעוד נתניהו עשה כן באמצעות מדיניות מתמשכת.
נתניהו: הבטיח מדינה יהודית? נישואי התערובת וכמות הבלתי-חוקיים שברה כל שיא.
הבטיח מדינה דמוקרטית? עד 2017 לא פצה פה על שלטון המשפטנים.
הבטיח ישראל חזקה צבאית, ומיטוט חמאס? חמאס וחיזבאללה הכפילו פי 5 ויותר את כוחם תחתיו, ומאיימים על הפריפריה וגם על מרכז הארץ.
הבטיח כלכלה פתוחה? תשאלו את עידן ארץ מה דעתו על "הכלכלה החופשית".
ולגבי "מייצגי" ישראל הראשונה, האשכנזים הרעים - עד 2017 הוא הרי זנח את המזרחים של אב"ח להפוך לפודלי ההגמוניה.
לכן התיאוריה ההזויה שהמתקפה על נתניהו היא מתקפה על המזרחים הינה כה מופרכת, שכן למה שהמשפטנים והתקשורת יתקפו ציבור שכלל לא היה מודע לקיומו כציבור בעל אינטרס מעמדי שברצונו להילחם עליו ולנסחו פוליטית?.
אה... תחזור למהפך הם אומרים לי - אל דאגה, אנחנו בדרך גם אליו.
נתניהו כזכור מסמל כוח המבוסס על מותג מוצלח דיפלומטית וכלכלית, ועם מספר מושגים ומילים המקושטים בדגל והמנון.
לעומת זאת בוא נראה את שקרי בנט.
הבחור בא עם אידאולוגיה התיישבותית, משנה-סדורה ברמה המדינית (תכנית אלון), ודרך בין-מגזרית.
הוא שיקר בכך שהפר את מילתו, ערק, וזנח את רצון הציבור שייצג.
אך הוא לפחות, בשלב כזה או אחר אכן לחם למען ייצוג אינטרסים אמפיריים. וזה למה הוא כל כך מרגיז את אנשי תיאוריית הגזע.
שכן הוא לא רק עשה זאת בגלוי, אלא עשה זאת מול ציבור בעל אידאות-פוליטיות קונקרטיות הניתנות לתצפית, ולא מול ציבור (קיים או שלא) המתבונן בכוח-ודימוי-ומילים.
ומכיוון שמה שמשותף לנתניהו ו"לישראל השנייה" - הוא הכוח והמילה, הרי שבמובן הזה כן, אכן יש פה איום על ההגמוניה - אבל זה לא אומר שנתניהו מייצג את המגזר שההגמוניה נגדו, אלא שזהו בעיקר איום על ההגמוניה של נתניהו עצמו.
אך הטענה כאילו הוא "הפה" של הציבור הזה?. אלוהים ישמור על אילו ראיות קונקרטיות היא מבוססת?! מלבד הדימוי הבגיניסטי הנבוב!?
שכן אם המזרחים אכן רואים במכבסת מילים והבטחות-שבורות כיסוד להגמוניה שלהם - אולי עדיף היה להם לשוב לימי מפא"י - עם דמויות כשלמה הלל, מרדכי בן-פורת, וויקטור שם-טוב שעשו עבודה לא רעה בכלל בייצוגם.
אך לחשוב שנתניהו ראה במזרחים משהו החורג מהיותם מחסן מנדטים שקונים במילים ובלואו-קוסטים? זה פשוט, לא מבוסס.
יש בכך חטא כפול.
גם לטעון שאדם שהוא חסר-אידאולוגיה בעל אידאולוגיה המייצגת מגזר שלם (שלא באמת קיים, וגם אם כן אין לו אידאולוגיה), וגם אח"כ בעצם לומר שהוא נכשל בייצוג האינטרסים של האובייקט המדומיין שלך - זה כמעט פסיכיאטרי.
יש פה עניין של אדם אחד שראה על גביו שליחות היסטורית הניתנת למימוש באמצעות כישרון וכוח, וציבור שהרגיש שהכוח והכישרון שבידיו, מייצג אותו.
לא הגמוניה ולא נעליים.
בין זה ובין אמירה כי מערכת המשפט תקפה את הציבור הזה כולו - מדובר בהזיה חולנית.
הקרב הוכרע לפני עשרות שנים ולנתניהו לא היה קשר לכך, בדיוק כמו שלרבין ב-77, או לרפול ב-95 לא היה קשר למאבק הפנים-אשכנזי הזה. ההיסטוריה של מדינת ישראל מחולקת ל-2 תקופות - ש"למזרחים" לא היה קשר בהן מלבד כגורם דמוגרפי שפעל להעלות את בגין לשלטון - בטח שלא להוריד לפני כן את רבין...
תקופה א: עד 1977 כאשר השאלה הייתה "מה" ישלוט (רוויזיוניזם או סוציאליזם), ותקופה ב: אחרי 1977, כשהשאלה הפכה ל"מי" ישלוט, מערכת המשפט, או משרד ראש הממשלה.
לסיכום: יכול להיות שהייתי צריך להתעלם מההזיות שנשמעות ונכתבות אך אני חש שהגיעה העת להודות.
העובדה שבנט ונתניהו שקרנים לא קשורה בישראל ראשונה או שנייה, או במהפך חדש או קודם.
בנט פירק את הברית הריקנית והכוחנית שבין הליכוד וחסידי נתניהו בהחלטה אחת.
נתניהו שיקר במשך 12 שנים לציבור ש"ייצג" והאשים את שקריו ב'אילוצי מדיניות', 'ריאליזם', 'מערכת המשפט'.
אחד טימטם ציבור במשך 12 שנים, השני הפר דרך אידאולוגית דתית-רוויזיוניסטית שנבנתה מאז שנת 1976 בגיבוי המחסן המזרחי והחרדי.
אצל נתניהו כל דבר היה בג"צ, קואליציה, ה-61, ויתר הסיסמאות שכל ליכודניק דיקלם.
אצל בנט מדובר בחשש ממערכת בחירות חמישית (גם שקר).
כל אחד האשים את אילוצי הסביבה בשקריו, והפך את האילוצים לשקר.
אך לפחות לאחד מהם היה את האומץ לא רק לשקר ל"מזרחי-מסורתי" שבמידה ואכן קיים הוכחנו שכל זהות האינטרסים בינו ובין נתניהו מסתכמת בדימויי-כוח, יציבות, ושגשוג חומרי. אלא בנט אשכרה שיקר לציבור בעל עולם ערכים פוליטי.
בפועל גילינו כי היחס הביקורתי כלפי בנט מצד 'עיתונאי ישראל השנייה' חזר לענייין שבטי-פסיכולוגי.
תסביך נחיתות שנובע מידיעה ש"ישראל השנייה" היא שחקן דמוגרפי-פאסיבי או פיון במסגרת אידאולוגיות פוליטיות אשכנזיות שעברו צמד שינויים שאחד מהם הם אולי תרמו ליצירתו (דמוגרפיות), אך שמעולם לא השפיעו על אופיו בצורה אקטיבית מאז 1977.
השבט הדתי-לאומי בשונה מ"המזרחי-מסורתי" כהגדרת אב"ח וחבר מרעיו, יונק מתפיסת עולם ברורה של המפעל הציוני. המטרות ברורות. האידאולוגיה ברורה. המעשים ברורים. ובעיקר לא מבוססים על משקעי-עבר, סוציולוגיה-גזעית, ותיאוריות פוסט-קולוניאליות ונייטיביסטיות ונוסטלגיות של קבוצה קטנה של אנשים שקראו כמה אשכנזים וצרפתים וגרמנים וחשבו שגילו את אמריקה בניסיון להסביר תאוות שררה של כמה אשכנזים בטופ, והרבה לא אשכנזים באמצ.
אצל הדתיים-לאומיים מדובר ברעיון יהודי-מודרני מוצק - והינה בנט כאילו בגד ברעיון.
וזאת בזמן שביבי לא בגד אפילו ברעיון. הרי מעולם לא היה לו אחד. והציבור שבגד בו? לא ממש היו לו רעיונות או חוזים רעיוניים שנתניהו יכל לשלם על הפרתם.
וכאן יש קנאה סמויה ועצומה בבנט ובמגזר הדתי-לאומי שראינו בדיון בין פעיל הליכוד וקנין, וח"כ שמחה רוטמן.
קנאה בבנט שגם השקר שלו ישר, וגם הוא בא על חשבון חזון אידאולוגי שהלה יכולים רק לחלום עליו.
אולי אם לציבור שנתניהו משקר לו במשך 25 שנים היו כאלה אידיאלים מוצקים - היינו מבינים שבנט רק ממשיך טבעי של נתניהו - קצת יותר מגושם, טיפה יותר אידאליסט - זה הכל, הוא עוד ילמד. יש לו אידאלים, וגם לציבור שלו. הוא פשוט משקר בדרך אליהם.
נתניהו? גם לו יש, הכוח. ולציבור שלו? אני לא חושב. אבל היי בואו נפטפט על הגמוניה.
הגיעה הזמן לסגור את המחלקה הזו, היא לא מדעית, היא פסיכיאטרית.
לתגובות: [email protected]
בטוויטר : Ykleinbaum
