הגות ומדע: כיצד לצוד מתיוונים
יוליה דאוד במאמר יוצא דופן המגלה כיצד דרך המיתולוגיה, המקרא, והמדע משתקפים האירועים המעצבים את מציאותנו כיום בשנת תשפ"א - מאמר חובה לכל בר-דעת
06.23.2021 16:01
מערכת היברו ניוז
זהו פרסום בכורה למאמר העתיד להתפרסם בקרוב בקונספיל, תודה למחברת על זכות הראשונים.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
בעת העתיקה היו ליוונים הנחות יסוד שונות מאלו של היהודים. בעוד היהודים האמינו שאלוהים ברא את העולם מתוהו ובוהו, ולימים בניסוח של הפילוסופים של ימי הביניים, ברא את העולם יש מאין, היוונים האמינו במה שנקרא ״עולם קדמון״. קדמות העולם פירושה שהוא תמיד התקיים, וכנראה תמיד ימשיך להתקיים, הוא קיים אין סוף זמן בעבר ובעתיד. בימי הביניים הרעיון נוסח בהבדל מבריאת העולם היהודית כיצירה יש מיש, אין נקודת זמן שבה התחיל העולם, הוא פשוט תמיד היה. ועוד לפני כן, הפילוסוף היהודי הלניסטי, פילון האלכסנדרוני הבין שאין הם מבינים את הרעיון היהודי של בריאה, קרי, יצירה יש מאין כמתואר במקרא.
מדובר כאן בעצם בתפיסת עולם וקוסמולוגיה סטאטית, קפואה, בלתי משתנה. לתפיסה הזאת היית השפעה רבה על היוונים בכל תחומי החיים. כך גם באומנות, הם לא יכלו לחשוב על יצירה מקורית, עבורם כל האומנות, גם לפי אפלטון וגם לפי אריסטו, נעוצה במימזיס, כלומר חיקוי. אתה רק יכול לחקות את מה שקיים סטאטית בעולם, תפיסה אפולונית שכזאת אשר בליבה הפיסול והארכיטקטורה הסימטרים. זאת בניגוד לתפיסה יותר דיוניסוס אשר שררה בקרב היוונים הדורים שהתנגדו לאפולוניות, ואשר יש בה מן ההכרה בהשתנות והתהוות העולם. האומנות המרכזית אצל הדיוניסים דווקא היית יותר מוזיקה, יצירה שמתהווה בזמן ואינה קפואה כמו פסל, משהו שיותר אפיין גם את היהודים אשר עקב הציווים בעשרת הדיברות לא עסקו לעומק בפיסול וציור. ומעניין שפלוטארכוס ההיסטוריון היווני אף הגדיל לציין כי המזמורים של היהודים בבית המקדש השני היו דומים לאלו הדיוניסיים.
גם האידאות המושלמות של אפלטון תוארו כדבר סטאטי, וגם ״המניע הבלתי מונע״ של אריסטו. אצל היהודים האל אינו סטאטי, הוא משקף את ההתהוות, וכך אומר יקוק למשה ששואל לשמו שהוא ״אהיה אשר אהיה״, הוא היוצר יש מאין, גורם לעולם להתהוות מתוהו, ולאומה להתהוות מקבוצה של נוודים. בתפיסת העולם של היוונים האמת, הטוב, והאידיאה הנשגבת ביותר, בעצם תפיסת האלוהים שלהם, קשורה בקשר גורדי למושג היופי, והיופי קשור עבורם בסימטריה. הצורות הטהורות איתם בונה אל המלאכה של אפלטון בטימאוס את העולם, הם צורות גיאומטריות (בניגוד למספרים של פיתגוראס) יסוד טהורות וסימטריות.
האל המקראי, הוא אל של התהוות, מה שניתן לראות גם בשמו, העולם אצלו מתהווה, העם היהודי מתהווה, יש מעבר מעבדות לחירות, ואין את הגורל כפי שהאמין אריסטו למשל בו יש מי שנולדו עבדים טבעיים, או המעמד הנמוך ברפובליקה של אפלטון, שאין להם דרך להשתנות. הסטאטיות היוונית מובילה לתפיסה של גורל קבוע מראש, אצל היהדות תפסית ההתהוות יש מאין מובילה לחופש בחירה, ולרעיון החירות.
בימינו שתי התפיסות הללו נמצאות גם במדע, וניתן לראות אותם דרך תפיסת הזמן. ניקח כנציג היוונים במדע את איינשטיין, שמבחינה פילוסופית הושפע עמוקות מהפילוסוף שפינוזה אשר אין ספק כי היה נאו-אפלטוני מובהק מיסודו. מבחינת שפינוזה אין חופש בחירה אמיתי, וכל העולם פועל בצורה גאומטרית מושלמת, אין מקום לאקראיות. הדבר בלט מאוד אצל איינשטיין כשאמר בהקשר למכניקת הקוואנטים כי ״אלוהים לא משחק בקוביות״, ואכן האלוהים הפאנתאיסטי של שפינוזה אינו משחק קוביות. אך בדיוק תפיסה כזאת שוללת את היצירה מכאוס היהודאית.
בתפיסת הזמן שלו, בניגוד לחוויה הישירה שלנו, איינשטיין גרס כי העבר והעתיד קיימים בדיוק כמו ההווה, ובעצם, כל הזמן קיים. הנה, אתם אפילו יכולים לראות אור של כוכבים ממרחקי שנות אור, ולראות את העבר שלהם בשמיים. על פי תורת היחסות הזמן שחולף תלוי במהירות התנועה של הצופה. שעונים הנעים מהר, מודדים זמן לאט יותר מאשר שעונים העומדים במקום. היקום לפי איינשטיין הוא צבר של מצבים, מימי קדם ועד העתיד הרחוק, וכולם קיימים באותה מידה. הזמן אינו זורם – כל הרגעים דרים יחד בכפיפה אחת.
כדי לפתח את תורת היחסות, איינשטיין זיהה את הסימטריה הטבועה במה שנקרא משוואות מאקסוול, ופיתח איתם סימטריה של מרחב-זמן אשר עד אז נתפסו לרוב כנפרדים זה מזה. המוטיבציה לכך הגיע, בין היתר, בגלל חוסר שביעות של איינשטיין מחוסר הסימטריה בתורת האלקטרומגנטיות.
עוד מאז המדע הניוטוני, יש מה שנקרא הפיכות בזמן, הזמן הוא סימטרי במובן שמשוואה פיזיקלית שפועלת בכיוון זמן מסויים, תעבוד גם אם נהפוך את החץ של הזמן. אם תראו כדורי ביליארד מתנגשים המקיימים את החוקים של ניוטון, הם יקיימו את החוקים שלו גם אם תסתכלו על המקרה בהרצה לאחור.
ואז מגיע זוכה פרס הנובל איליה פריגוגין, מומחה לתרמודינמיקה, חקר העוסק בניתח ותיאור תמורות שקשה למדוד שעוברת אנרגיה. אולי גולת הכותרת של הענף הזה הוא החוק השני של התרמו דינמיקה, ובקליפת אגוז הוא אומר כך:
כל מערכת לאורך זמן מאליו תשאף תמיד לרמת אנטרופיה הגבוהה ביותר.
ומהי אנטרופיה?
נניח ויש לכם קוביה, ועל כל פאה רשום אותו המספר, כך שבהטלה יש וודאות מלאה לגבי התוצאה, בהקשר זה, האנטרופיה היא אפס. אם לכל פאה יהיה מספר אחר, האנטרופיה תהיה מקסימלית, כלומר רמת אי הודאות תהיה הגבוהה ביותר. לאורך זמן, מערכת מאליו נוטה למקסם את אי הודאות שלה, נוטה לכאוס.
החוק השני של תרמו דינמיקה מביא איתו דוגמאות רבות, שהן בלתי הפיכות, וכך בניגוד לפיזיקה הניוטונית ועד לאיינשטיין, נראה שיש כיוון לזמן. אם נראה תהליך כמו קובייה שנמסה, היפוך הזמן יציג תהליך שאינו מתיישב עם המציאות, שלולית של מים שהופכת לקוביית קרח שלמה. כך נשברת לה הסימטריות של הזמן, וכך יש משהו המשותף לכל, אשר נותן כיוון לחץ הזמן, האבנים, המינרלים, החיות, הכוכבים ובני האדם כולם מזדקנים ונשחקים עם הזמן.
אך אם מערכות נוטות עם הזמן ליותר אנטרופיה, כיצד ניתן ליישב זאת עם הסדר ההולך ומתפתח למשל בביולוגיה דרך אבולוציה הדרגתית? כאן נכנסים תיאור המערכות המפזרות של איליה פריגוגין אשר זיכה אותו בפרס נובל, ושדרכן הוא מסביר כיצד יכול להווצר מאליו סדר מתוך תוהו ובהו (כאוס).
הדגם של פריגוגין מתאר מתמטית כיצד מערכת פתוחה, בלתי צפויה ולא יציבה, תתארגן מאליו באופן ספונטני ברמה מורכבת ואצילית יותר. המערכת מזנקת דרך הסתעפות סטטיסטית מכאוס לסדר. פריגוגין מכנה מערכות אלה "מבנים מתפזרים" מכיוון שהן שורדות דרך חילופי אנרגיה פתוחים עם היקום האנטרופי (מערכת פתוחה), בדרך כלל במטרה לפזר את האנטרופיה שלהן אל הסביבה, מה שמוריד את רמת אי הסדר במערכת. בעצם, הסדר הפנימי נשמר ומשתכלל, על חשבון הסביבה.
אם למערכת נכנסת כמות של אנרגיה גדולה יותר מאשר יכולתה לפזר החוצה, היא נהיית יותר כאוטית, עד למצב שבו היא מגיעה לשבירת סימטריה בו יש אפשרות לזנק מאליו (ספונטנית) דרך מרחב עצום של הסתעפות סטטיסטית מכאוס לסדר חדש שיכול להתמודד עם כמות האנרגיה שגרמה לקריסתה, וכך נוצר סדר מתוך כאוס.
יש הגורסים כי הסדרים המתהווים ביקום מגלקסיות, מזג אוויר, תהליכים כימיים מורכבים, ביולוגיה אבולוציונית ועד אפילו תודעה ותרבויות הם בעצמם דוגמאות למערכות פיזור תרמודינמית שכזאת. באופן טבעי מבנים אלה קיימים כדי להאיץ את זרימת האנטרופיה ביקום במידה הולכת וגוברת. כך אנו חוזרים לדוגמא של הקובייה, אשר מתארת את האנטרופיה פחות כאי סדר, ויותר כחלוקה ופיזור שגורמים לאי ודאות.
סדר מתוך כאוס, ותהליך בריאה הדרגתי אבולוציוני, אשר במידה משמעותית דומה לתהליך המתואר בספר בראשית (הים, שממנו נחשפת היבשה, ואז הצמחים, החיות ובני אדם), הוא בדיוק המודל היהודי שסותר את התפיסה המתיוונת שמחפשת לכפות סימטריה, גורל דטרמיניסטי, ויקום קפוא (סטאטי) על עולם שאנו חווים בחוויה הישירה כהתהוות מתמדת. האל היהודי היה היחיד בהיסטורי לחשוף דרך שמו כי איננו דבר מה כזה או אחר קבוע, הוא יהיה אשר יהיה.
כאשר חלקכם שומעים סדר מתוך כאוס, אתם בוודאי מעלים את המשפט הידוע המסמל את הדרגה ה33 בנוסח הסקוטי של הבנייה החופשית, Ordo Ab Chaos. ואכן, מעניין כי היו אלה בעיקר יהודים מאיי הבתולה במאה ה-18 שפתחו את אותו הנוסח ואשר אמצו אותו, כאשר אותו משפט שרד את הרפורמה של אלברט פייק אשר הפך את הנוסח לתנועה פוליטית ראדיקלית שהיוותה חלק מהממסד של המפלגה הדמוקרטית במאה-19 לשימור העבדות והובלת מלחמת האזרחים מהדרום. (ראו ספר ההיסטוריה על הבנייה של j.s Ward)
והנה אנו מגיעים לימינו, לאחרונה, חזון הדו קיום של מדינת תל אביב התנפץ אל מול המציאות בפרעות תשפ״א, שם מדינת ישראל כמערכת הגיעה לנקודת רתיחה בה האנטרופיה הלכה וגדלה, מבני החשיבה התפוגגו לרגע, ולמתיוונים עבדי הדיפ סטייט וכת הנאורים היה קושי להסביר את מה שקורה. סימן ההיכר של אותם מתיוונים היה בחוסר יכולתם לקבל את הכאוס כחלק יסודי בעולם, ועל כן ניסו מיד לכפות סימטריה בדויה על המצב, ואף להנדס את התודעה של האזרחים ולנסות לכפות עלייהם את הסימטריה שהם עצמם באלימות ואונס קיצוניים ניסו לכפות על המציאות. ישראלי אחד קילל בטלגרם? זה שווה ערך לבתי הכנסת שהציתו ולפוגרומים במאסות שהציפו את הערים המעורבות.
עם היסודות התאולוגים איתם התחלנו במאמר וההתבטאות שלהם במדע, אתם יכולים להבין ולהכיר היטב כיצד לזהות מתיוונים בזמננו במובן העמוק של המילה. ברוח דבריו של האימם הנסתר של הממים, אנו מקווים כי אתם מצליחים לראות כמה המסורת שלנו והמקרא הוא בעל ערך שלא יסולא בפז לימינו בדיוק כפי שהיה אז.
לסיכום:
ההתיוונות המתוארת מזכירה בעיה נפשית מוכרת, הידועה בשמה כ OCD, התנהגות אובססיבית קומפולסיבית, אשר אחד מההתבטאויות הרווחים שלה הוא התנהגות כפייתית ליצור סדר ולתקן דברים אשר אינם סימטרים. ייתכן והלוקים במחלה פשוט חווים ליקוי נפשי המשותף לכל בני אדם, אך שמתבטא בעצימות נמוכה לרוב, וייתכן שנוצר מתוך דחק אבולוציוני מתמד שעזר לנו לשרוד. כמו משקפיים שאנו לא מרגישים שאנו לובשים, יש לנו נטייה לחפש את הסימטריה, אך במקרה של המתיוונים, לכפות ולאנוס אותה על הכל, מהעולם הפיזי, למטאפיזי, לחברתי, ועד אפילו לשרבוט הכי קטן שלא מסתדר בעין.
תגובות למחברת ניתן להעביר דרך :Yairkleinbaum@gmail.com
