סאטירה מופרעת וסוחפת: זו המיני סדרה החדשה של HBO

המיני סדרה החדשה של HBO הינה סאטירה איכותית ומשעשעת על חיי עושר ומותרות, או במילים אחרות, על ״צרות של עשירים״. הסדרה לא מתביישת לעסוק בפערי מעמדות, והיא עושה זאת בדרך מלאה בהומור שחור, ציניות, וחוכמה. 

עלילת הסדרה מתרחשת במלון יוקרה בלב הוואי, אליו מגיעים עשירים מכל העולם, ביניהם גם צמד הגיבורים, שיין ואשתו רייצ'ל הסובלת מדיכאון. חוץ מהם, מגיעים גם זוג נוסף, ניקול ובן זוגה מארק, יחד עם ילדיהם, שני מתבגרים בלתי נסבלים שסובלים מכל רגע. 

כמובן שכחלק בלתי נפרד מהסדרה, אנו נחשפים גם לצוות המלון, ביניהם החדרניות, נותני השירות השונים, ומנהל המלון, אשר מנסה בכל כוחו לספק ולרצות את האורחים העשירים והנכבדים. את העיסה המורכבת הזו, מלווה פסקול מרהיב ומיוחד במינו, אותו יצר המלחין הספרדי כריסטובל טאפיה דה ויר (שאחראי גם על המוזיקה בסדרת המופת ״מראה שחורה״). 

המוזיקה ברובה בסגנון שבטי, והיא מלווה רגעים רבים מתוך הסדרה, החל מרגעים יפים ורגועים, ועד רגעים של דרמה גדולה. פעמים רבות המוזיקה של כריסטובל מצליחה ליצור דיסוננס מטריד אך מרשים בסצנה כזו או אחרת, והתוצאה מענגת וסוחפת. 

על אף ש״הלוטוס הלבן״ נמצאת תחת הקטגוריה של קומדיות קלילות ומהנות, חשוב לומר כי היא הרבה מעבר לכך, כאשר הביקורת שהיא מותחת על בני עשירים ופערי מעמדות הוא לא רק מרתק, אלא גם חשוב ומהותי. תצוגת המשחק של השחקנים ללא ספק תורמת לביקורת הכביכול סמויה ולמתח שמתעורר מפרק לפרק. 

מה יש לומר, יש ב״לוטוס הלבן״ הכל: עושר, עצבנות, פערי מעמדות, בגידות, דרמות, שקרים, סחיטה, ניצול, ומה לא. התוצאה היא סדרה מהנה, סוחפת, ומבדרת, שלא מבקשת להתחנף לקהל הצופים שלה, ובעיקר, וזו נקודת החוזקה שלה, בעלת ערך מוסף.