ללכת שבי אחריה

משאית האוכל BUREKAS PLUS בטרזנה השתדרגה בתפריט בשרי של ארוחות צהרים מלאות, גלאט כושר. יצאתי לנסות את האוכל הישראלי שכולנו אוהבים ולבדוק את סוד הקסם מאחורי הפוד טראק האהוב, שעכשיו יכול להגיע אליכם עד הבית

07.16.2021 15:13

אלעד מסורי

הפוד טראקס הפכו מזמן לחלק בלתי נפרד מהנוף של לוס אנג'לס. קל לפגוש בהם בכל פינה: באירועים, ליד חוף הים, בצמוד לשכונות מגורים ובימי הטאקו טיוסדי האהובים על תושבי עיר המלאכים.

המשאיות הצבעוניות מספקות אוכל זמין, מהיר ומגוון שמתאים למזג האויר הקליפורני החמים המאפשר לנו לאכול בחוץ בכל עונות השנה.

דוכן האוכל הראשון הומצא ב- 1872 על ידי אדם בשם Walter Scott, שביקש לעשות לעצמו הכנסה שניה. הוא בנה חלונות בתוך עגלה ענקית עם גלגלים והחנה אותה אל מול בניין משרדים של עיתון מקומי בעיר פרובידנס ברוד איילנד. וולטר החל למכור קפה, סנדוויצים ועוגות לעיתונאים החרוצים, מוכי הדד ליין, שחיפשו לאכול משהו מהיר במהלך עבודתם. הוא זכה להצלחה גדולה, ועגלות הקפה שלו החלו להסתובב בכל רחבי העיר.

ב- 1894 חברות מתעשיית הנקניקים החלו להציב דוכני נקניקיות סמוך לקמפוסים ולהאכיל סטודנטים רעבים בין השיעורים. הסטודנטים מצידם התלהבו מהשירות החדש והחלו להתאסף בהפסקות ליד העגלות שמחוץ לקמפוס. כך, נוצר לו טרנד של ״לחטוף״ נקניקיה ולהיפגש עם חברים או להזמין בחורה לדייט צהרים מול העגלה.

ב- 1936, אוסקר מאייר הביא לראשונה את עגלת האוכל הממונעת שנקראה ה-WIENERMOBILE, והייתה למעשה מכונית צהובה גדולה, כשבמקום גג הורכב עליה קוקפיט בצורת נקניקיה ענקית. מכונית הנקניקיות שלו הפכה להצלחה מסחרית גדולה והחלה מסתובבת בכל רחבי הערים. כיום המכונית יוצאת לסיבובים במדינות השונות ומושכת אליה חובבי נקניקיות ופודיס רבים.

בהמשך, התחלפו העגלות הממונעות במשאיות שפעלו בשלל מקומות ציבוריים כמו: פארקים, ירידים ואירועי ספורט גדולים. שינוי נוסף התרחש גם בהיבט הקולינרי- במשך עשרות שנים הפוד טראקס הגישו בעיקר: גלידה, הוט דוג׳ס, סנדוויצ'ים והמבורגרים. אך בשלוש העשורים האחרונים עברו לבשל את האוכל בתוך הטראק עצמו שהשתכלל וצוייד במקררים, כיריים, תנורים, מיקרוגלים ועמדת עבודה.

שבי רובינשטיין צילום: אלעד מסורי

כך, החלו משאיות האוכל להציע מנות ממטבחים שונים מכל רחבי העולם, משכו אליהם טבחים ושפים מוכרים, והפכו לחוד החנית של תרבות אוכל הרחוב. עם ההייפ הגדול סביב האוכל הים תיכוני בשנים האחרונות, החלו יותר ויותר משאיות אוכל ישראלי להסתובב להן בעיר המלאכים. אחת המוכרות שבהן ממוקמת בטרזנה על מפגש הרחובות ונטורה בולברד ונסטל אבניו- במתחם צמוד לאופיס דיפו. הכירו נא את BUREKAS PLUS.

כבר בשבע וחצי בבוקר הפוד טראק הלבן והגדול מחנה לצד המדרכה. שולחנות וכיסאות מוצאים החוצה, שמשיות נפתחות, וישראלים רבים עוצרים לארוחת בוקר מהירה וטעימה של בורקסים בשלל מילויים עם ביצה קשה, חביתות ירק לצד סלטים טריים, ואיך אפשר בלי הסביח הוותיק והאהוב.

במשך שלוש שנים מאז נפתח BUREKAS PLUS היה חלבי בלבד. עכשיו, מגיעה בשורה משמחת על הפיכתו לבשרי, גלאט כושר, ובנוסף לארוחות הבוקר יגיש גם צהרים כמו שישראלים אוהבים. מאחורי BUREKAS PLUS עומדים הזוג שבי ושאול רובינשטיין. לשניהם ניסיון רב בעולם האוכל. שבי, שף בעלת הסמכה כפולה של קונדיטור. היא נולדה בשכונת פלורנטין בתל אביב, וגדלה בבירת האוכל הישראלית. במטבח התאהבה כבר בגיל 9. אז, הייתה מביטה באמה ולומדת להכין מגוון מאפים ובצקים.

בגיל עשר התחילה לאפות את העוגות הראשונות כשקיבלה את הספר ״ילדים מבשלים״ של רות סירקיס, (מחברת ומוציאה לאור של ספרי בישול, ומחלוצי הספרות הקולינרית בישראל). הספר, כך סיפרה לי, היה עבורה השראה גדולה. אך בישראל הלחוצה והמלחיצה של אז, טבח אינו נחשב למקצוע מכובד או כזה שמבטיח עתיד כלכלי. שבי נכנעה לרעשי הרקע מסביבה והותירה את הבישול כתחביב.

מגיל 18 עד 28 היא חיה במרכז תל אביב ליד דיזנגוף סנטר. עבדה בבנק, בחנות מחשבים וגם כמעצבת במטבחי טופז. כדי לשמר את הצד האומנתי שבה עשתה תואר בתולדות האומנות, ציור ורישום. אך במרוצת השנים הבינה כי החיים קצרים מדי מכדי לוותר על חלומות. היא נרשמה ללימודי בישול וקולינריה בבית הספר תדמור בהרצליה פיתוח והחליטה להפוך את הבישול למקצוע. שנה לאחר מכן כבר התקבלה לעבודה ב״קרן״- מסעדתו האייקונית של שף חיים כהן; שהגדירה את הקולינריה הישראלית באותם ימים. אל המסעדה הגיעה כל אצולת הארץ וגם פוליטיקאים רבים כדוגמת ראשי הממשלות שמעון פרס ויצחק רבין.

שבי:״היו ב״קרן״קינוחים שאין להם גבול. לא היה לנו פוד קוסט ויכולנו להשתמש בכל חומרי הגלם הכי יקרים. היינו עושים שם יצירות אמנות, וכל מנה הייתה עולם ומלואו.״ עוד ברזומה של שבי עבודה במסעדות נחשבות כמו פרגו, סיאסטה וילה, ופולאק.

צילום: אלעד מסורי

קדימה אוכל:

כבר במהלך הנסיעה ממרינה דל רי לטרזנה בוואלי ידעתי שעליי לנסות קודם כל את הבורקס. מעטים המקומות בצד המערבי של העיר בהם אוכל להשיג את המאפה הטורקי האהוב.

פתחתי בבורקס פטריות עם תפוח אדמה ובצל מקורמל. הוא היה עשוי מבצק הום מייד עם מתכון של 5 דורות אחורה; תרגום מושלם למוצאה המשפחתי של שבי שהוא שלושת רבעי טורקי וצד מרוקאי של אביה ז״ל. מהם למדה את סודות הכנת בצקים מיוחדים להכנת הבורקסים שלה.

נכנסתי לתוך הטראק. בפנים שבי פורסת בורקס תפוח אדמה חם ומעמיסה בתוכו ביצה( אפשר גם את הביצה מעל), מלפפון חמוץ, מלח, פלפל וזהו. לא צריך לגעת, הבורקס עושה את שלו. בעזרת סכין פיצה מיוחדת היא מחלקת לעשרה ריבועים והופכת את המנה לפינגר פוד. בצד: טחינה, חמוצים, פלפל חריף ורוטב עגבניות עם סחוג ירוק ביתי. אתם יודעים, כזה שמגיע עם הג'חנון.

במקרר הסלטים הטריים יש גם כרוב סגול, סלט ישראלי ומבחר רטבים שעשתה במקום. כיאה לכל מסעדה שמאכילה ישראלים יש גם חומוס, טחינה ובתנור ליד חצילים מטוגנים - סימן לסביח שיבוא בהמשך.

צילום: אלעד מסורי

עשר וחצי בבוקר וישראלים רעבים מתחיל להתגודד מסביב למשאית האוכל. היא הכינה לי פיתה עם שניצל ותוך כדי סיפרה לי בנוסטלגיה על ההתחלה שלה כאן: ״הגעתי לארצות הברית לפני 13 שנים עם בעלי. הוא גר בארצות הברית עוד מ-1982, והייתה לו פיצריה עם אוכל איטלקי במיאמי שמאוד הצליחה.הכרנו כשהוא ביקר בארץ, התחתנו ועברתי איתו ללוס אנג׳לס.

הגעתי עם 2 מזוודות וזה הכל. עשינו הכל לבד ובשתי ידיים. התחלתי להכין סנדוויצ'ים, עשיתי קייטרינג ואפיתי עוגיות. רציתי להתפרנס מאוכל ולהיות עצמאית.״

את BUREKAS PLUS פתחו לפני שלוש שנים וזכו להצלחה גדולה. אך אז הגיעה הקורונה, שיתקה את עולם המסעדנות וגם אותם. הרחובות התרוקנו מאדם והמשאית נותרה יתומה.

אך בני הזוג ידעו לקחת את הלימונים ולהכין מהם לימונדה. למשאית כמו למשאית יש גלגלים, ובורקס פלוס הגיעו איתה לחצרות הבתים של לקוחותיהם וגם לאירועים חברתיים. לאחרונה עשו אירוע למאמאנט, מפגשי חברות מסיבות וימי הולדת של דמויות רבות בקהילה הישראלית. בנוסף, יצרו שירות משלוחים עד הבית. את האוכל שלהם תוכלו להזמין גם דרך חברות שילוח האוכל Uber eat ו DoorDash.

בימי ראשון בורקס פלוס מגיעים לאירועים ומסיבות, כנסים, משרדי חברות, הרצאות, ולמעשה, בכל פעם שתרצו לארח אבל לא בא לכם לבשל- הטראק שלהם מוכן ומזומן לחנות אצלכם בחצר ולדאוג לפנק את האורחים במגוון אוכל ישראלי גלאט כושר.

מודל 2021 בשרי גלאט כושר

בעקבות הקרונה החליטה שבי להמציא את עצמה מחדש והפכה את המקום לבשרי. הבורקס המצליח נשאר (מינוס הגבינה כמובן) ולתפריט המגוון התווספו שלל מנות ישראליות שכולנו אוהבים.

שבי:״כשהיינו חלביים האופציות היו מוגבלות מאוד בגלל הכשרות. אז נכון, הפלאפל שלנו מצויין ואנשים באים לאכול אותו באופן קבוע. אבל הבנו שיש לקוחות שמגיעים כל יום וישעמם להם לאכול רק פלאפל או סביח. אז החלטנו לוותר על בורקס הגבינה ולהציע מנות בשריות מגוונות. הם רוצים אוכל של הבית, אוכל של אמא.״

צילום: אלעד מסורי

אז מה בתפריט החדש?

״בבוקר יש לנו חביתות ירק, בורקס וסביח. אבל אחרי זה אנחנו מציעים מנות צהרים מלאות: פלאפל ירוק ללא גלוטן, המבורגרים שמכינים במקום, קבבים, שניצלים, סטייק פרגית ושווארמה. אפשר לאכול בפיתה, בגט, לחמניה או בצלחת. על כל מנה בשרית אנחנו נותנים צ'יפס קטן בצד חינם, וכמובן שיש מגוון סלטים. יש גם אופציה לבחירת רטבים: ברביקיו, סוויט אנד סוואר, רוטב שום שמיר; הכל מוכן טרי במקום.״

בביקורי במקום פגשתי בקהל מגוון. הישראלים הם כמובן בני בית. שבי מכירה כמעט את כולם בשמם ופעמים רבות יודעת לחזות מה יזמינו. עוד נצפו לקוחות מהקהילה הארמנית ומהקהילה הפרסית היהודית, וגם אמריקאים שמשוגעים על פלאפל. אם תהיתם לגבי הקינוחים בפורמט החדש: שבי מספרת שבקרוב מאוד היא תוסיף מוס שוקולד (פרווה) ובקלאווה. יהיה מתוק היא מבטיחה.

מה את אוכלת מחוץ לעבודה?

״אני אוהבת לנסות מסעדות בפריז ובחו״ל. אני אוהבת את האוכל היפה. האמת שבגלל שאני כל היום מתעסקת עם אוכל ומבשלת בעבודה, אני כבר ממש לא מבשלת לעצמי. לפעמים אני מסתפקת באיזו פרוסת לחם טוב עם קצת גבינת פטה ועגבניה. תן לי את זה ואני מאושרת.״

מה האוכל האהוב עליך?

אני הכי אוהבת בורקיטס של סבתא שלי ז״ל; עם בצק פריך פריך במילוי של גבינות, תרד וגבינת קשקבל. זה מזכיר לי איך היינו נפגשים כל המשפחה, הדודים והבני דודים עם חמינדוס (ביצה קשה) סלט ירקות, חמוצים וערק עם מלא מים וקרח גרוס.״

מכיוון שנכנסתי לרחרח בתוך משאית האוכל אני יכול לספר לכם שהמטבח של שבי נקי ומצוחצח. הבשרים נשמרים במקרר בטמפרטורה הנכונה. הפלנצ׳ה מבריקה וסביבת העבודה נעימה. את מנת השניצל הכל כך ישראלית לקחתי בצלחת. השניצל היה חם, פריך עטוף בפירורי לחם זהובים עם הקרנצ׳הנכון. המנה הגיעה עם צ'יפס חם וטרי, חומוס וטחינה בצד עם שלולית שמן זית נדיבה; דבר שמסעדות ישראליות רבות מתקמצנות בו.

מנת הקבב הגיעה עם ארבעה קבבים עסיסים, לצידם בצל מטוגן, חצילים וסלט ירקות חתוך טרי במקום. גם חמוצים, פלפל חריף ורוטב שום שמיר. אבל מלבד הבורקס המצויין (לו החמאתי בתחילת הכתבה). המנה האהובה עליי הייתה צלחת חומוס וטחינה שמעליה 5 כדורי פלאפל טריים ופיתה בצד. כמה פשוט ככה טעים.