המיוזיקל חדש של אפל טיוי הוא פרודיה מוצלחת וחכמה על מחזות זמר

זה ברור לכולם, מי שלא אוהב מחזות זמר, כנראה גם לעולם לא יאהב. אך הסדרה החדשה של אפל טיוי ״שמיגדון״ מצליחה להסביר גם למי שלא חובב את הז'אנר ואף סולד ממנו, את הקסם המיוחד של מיוזיקלס.  הסדרה מצליחה לנתק את הצופה מהדעות הקדומות, ולהעניק לו הצצה חד פעמית, מרעננת של העולם הצבעוני והמיוחד הזה.

יותר מזה, ״שמיגדון״ מצליחה לסחוף את הצופה אל מחוזות אחרים, מלאים בשירים מעולים, תפאורה מרשימה, שמלות מלמלה, ושחקנים שהופכים את כל העיסה הזו לפרקים מהנים ומענגים. בלב הסדרה עומד זוג רופאים מניו יורק, כאשר תחומי העניין שלהם לא ממש דומים או נפגשים והרומנטיקה והתשוקה מעט דעכו. 

בלילות, הגיבורה צופה במיוזיקל בהנאה, כאשר בן זוגה, סובל ומנסה למצוא מחסה מתחת לכרית. במילים אחרות, לא מדובר במערכת היחסים המושלמת. כחלק מהניסיון של הזוג להצית מחדש את הרומנטיקה, השניים יוצאים לטיול, כאשר תוך זמן קצר הם מאבדים כיוון והולכים לאיבוד.

לבסוף, הם נקלעים אל תוך עיירה צבעונית ומיוחדת, ובעיקר מתוקה. המקומיים מקבלים את השניים בשירה ובריקוד. השניים מבינים די מהר שהם כלואים שם עד שיצליחו להחיות את התשוקה והעניין ביניהם. ובדיוק בכך עוסקים הפרקים הבאים של הסדרה, הכוללת שישה סך הכל.

החדשות הטובות הן שלא צריך להכיר או לאהוב מחזות זמר על מנת ליהנות מהצפייה בסדרה. באמצעות התפאורה, הבימוי, הצילום, וכמובן צמד הגיבורים, ״שמיגדון״ עומדת בפני עצמה, ויותר מכך, היא מתפקדת כסדרה חכמה, סוחפת, וביקורתית. 

במילים אחרות, הסדרה מצליחה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כלומר מצד אחד היא מתפקדת כמיוזיקל, ומצד שני היא מעבירה ביקורת על מחזות זמר באופן פרודי ומשעשע. לסיכום, ״שמיגדון״ מצליחה לקחת את המתח שבין הכנות לזיוף, בין אהבה למותה, ולהפוך אותו למיני סדרה חכמה ומרעננת, והיא לא שוכחת לבדר את הצופה.