הגות ועיון: "חינוך לשיוויון מגדרי בגיל הרך - משחית נפשות"

מגדר – אין דבר כזה במציאות, בשום מצב ענייניים

החל מהמחצית השניה של המאה העשרים, ומתוך השבר הפוסט-טראומטי של כתות הענק שנוצרו לאחר רצח האל, פילוסופיה חדשה, רדיקלית ומגוחכת, הנצה לעולם.  בין היתר, היא גורסת, שכל מה שקיים, קיים רק בשפה וכל אספקט במציאות אינו אלא מילים,"טקסט". במילים אחרות: לא קיימת מציאות אובייקטיבית – "מציאות" היא מה שאומרים שהיא המציאות, כשהדובר הוא אדם או קבוצה שניכסו לעצמם את השליטה על השיח; אלו כונו "מוסדות כוח" של ה"שיח", קרי, שליטי המציאות. בדומה מאד למושג "בעלי ההון" במונחים מרקסיסטים. בשני המקרים מדובר בתיאורית קונספירציה של חבורת הוגים מוכי פארנויה שראו את האנושות כאילו היא נשלטת ומהונדסת ע"י קבוצה קטנה של אליטות הכופות את תפיסת עולמם על הכלל – לרוב -  למען האינטרסים הצרים שלהם. בשני המקרים – הם אלו שמונעים מהחברה להיות שוויונית – ולכן יש להדבירם.

לפני כמה שנים התנצחתי בקפיטריה בגילמן עם קבוצת דוקטורנטים. אחת מהן הייתה מומחית להיסטוריה של ימי הביניים. ברגע מסוים חלפה על פנינו חרדי. היא עיקמה את האף ושרבבה בנחרת בוז את  הגינוי הפבלובי המתבקש על "אנשים עם חבר דימיוני" . הצעתי לה לא לזלזל בבני התורה, מתוך שאני כבר זכיתי להכיר כמה , שעליונותם האינטלקטואלית עלתה על כל מי שהכרתי במגדל השן של ההשכלה החילונית. היא שוב פלטה נחרת בוז, והתחילה להזכיר לי חזיר-בר. ייצר ההתרסה שבי חש צורך להרביץ בה מעט תחושת ענווה, ולהקנות לה הבנה טובה יותר בנוגע למיקומה האמיתי בשרשרת המזון של השכל.

אמרתי , שייקחו לי שתי דקות להוכיח לה שהחבר הדמיוני אכן קיים. נעניתי בנחרה. ואגב בואו לא נזלזל בנחירות בוז – למדתי להכיר, שזהו טיעון של קבע בקרב פרחי-אינטלקטואלים. היחיד, במקרים רבים. פחחחח….

התחלתי בשאלה, מהו "קיים"?  אם יש קיום רק למושגים אובייקטיביים ניתנים למדידה וכימות , אזי לרעיונות השוכנים בתודעתה המשוערת – אינם באמת  קיימים. אבל אנחנו לא רוצים לשער, שלרעיונות אין קיום, משום שגם השערה היא רעיון, כך שמעצם ההשערה שלרעיונות יש, או אין, קיום – אנחנו מעניקים להם קיום (ראו בכך מעין טיעון קוגיטו).

הסכמנו, שישנם דברים שקיימים שהם ברוח ולא בחומר. בעקבות ההוכחה האונטולוגית לקיום האל של הכומר אנסלם מהמאה ה-11 – שהיה עליה להכיר היטב – הצעתי -שמאחר שהאל מומשג על ידי המאמינים בו  כ"יישות שאינה נתפסת בחושים"- אזי אם הוא קיים – הוא קיים ברוח, וממשותו האונטולוגית היא בתודעה ולא בחומר. על כך לא ניתן לחלוק.

המשכתי: את כותבת דוקטורט על ההיסטוריה של ימי הביניים, היסטוריה היא תולדות מעשי בני האדם; האם את מכירה, ולו תופעה היסטורית, שולית ככל שתהיה, שהתרחשה בימי הביניים שלא בשם האמונה באל? או, במילים אחרות – משום שכך ציווה להם הרעיון ששכן בתודעתם, ושגרם להם לחולל שינוי במציאות הממשית – בשמו של אותו רעיון? 

הפעם הנחרה לוותה במילים, והבוז חדר לאינטונציה שלהן: "אז מה אם בני אדם עיצבו את המציאות בגלל שהאמינו באלוהים. זה שהם האמינו  – לא אומר שהוא באמת קיים".

 אני אוהבת שאנשים עם יכולת הפשטה של חזירי בר מתנשאים עלי כשם שאני אוהבת להיאכל על ידי אחד . נחרתי עליה חזרה: "ועכשיו חזרנו לשאלה מהו "קיים". כי אם הסכמנו שלרעיונות יש קיום ממשי, לסוגם. אז , כשרעיון אחד, האמונה בקיומו של אל החולש על כל פעולות, כל בני האדם, לאורך כל אלף שנות ההיסטוריה שאת חוקרת – באיזה מובן את רוצה לומר, שהאל אינו קיים?". אני יודעת שגם דתיים קוראים אותי, אנא סלחו לי, כי אני לא יכולה להתאפק מלומר, שאם נחרת בוז זה טיעון – אז מה שעשיתי שם היה להפליץ לה בפרצוף.

נחזור עתה ונשאל –  האם המציאות קיימת, או שהיא רק מה שאומרים עליה?  

במילים אחרות האם מגדר קיים או לא קיים?

על פניו, ההצעה כאילו המציאות היא רק מה שאומרים עליה (על מי?) היא אבסורד אווילי. במאה ה18 טען  ג'ורג' ברקלי,  אחד הפילוסופים המשפיעים, שאם הוגי הפוסטמודרניזם היו טורחים להכיר אותו היו מבינים שלא רק שלא המציאו כלום, הם רק רידדו מאד את הטיעונים של הבישוף  האירי הזה  -ש"להיות, זה להיות בתפיסה",  כלומר –  הקיום שלנו קיים רק בתפייסה. של מי ? של אלוהים. שהרי, למציאות אין דרך לחדור לתודעה שלנו. אובייקט כמו "שולחן" לא מייצר אובייקט שולחני מזערי בתוך התודעה, ממש כשם שתמונה של חיים יבין על מסך הטלוויזיה לא מכילה אישון מזערי . כל מה שנדמה לנו שקיים במציאות, אינם אלא אובייקטים מושגיים של התודעה. ניתן בקלות לקרוא להם מילים – והנה לכם "המציאות היא טקסט". להבדיל מהבורים הפוסטמודרניים -ברקלי סגר את זה יפה בטיעון – שכל מה שקיים – קיים בתודעת האל – מה שמבטיח את הקיום האובייקטיבי של המציאות. גם בתקופתו היו פולטיי נחרות בוז . אנקדוטה מספרת שסמואל ג'ונסון בעט ברגלו של ברקלי וכך, הוכיח בו זמנית גם שהמציאות כן קיימת, וגם את נחיתותו האינטלקטואלית.

אם תרצו, הטיעון של ברקלי על פיו המציאות האובייקטיבית קיימת כי כולנו אובייקטים בתוך החלום של אלוהים,  הוא אותו טיעון שלי, מהצד השני – מאחר שכל בני האדם בימי הביניים חלמו את אלוהים – הם יצרו את המציאות האובייקטיבית על פי רצונו – ומה יותר קיים מאשר רצון, שאינסוף תופעות מציאות מתחוללות לרצותו?

בואו נסיק מכאן שמה שקיים הוא גם חומר וגם רוח. המציאות קיימת – והיא מכילה דברים ומילים. הדברים במציאות מקבלים משמעות ממילים שאנחנו קושרים סביבם. וכך שהמציאות הולכת והופכת אובייקטיבית יותר ככל שאנחנו מדייקים לתאר את הדברים – אבל היא בהחלט יכולה להיות קיימת רק בשפה – כאשר כל האנשים שאנחנו תלויים בדיווח שלהם על המציאות – מאמינים באמת שאין מציאות  ומתוך כך משקרים לכולם כל הזמן– בשיטתיות.

ניקח  לדוגמה את תופעת שפי פז. שפי היא מנהיגה טבעית שצמחה מתוך מצוקה באיזור בו היא גרה מבחירה, עם אשתה טלי, שבו מעט מאד אנשים יכולים להינות מבחירה ולכן הם גרים שם, בגיהינום עולם שלישי בלב תרבות השפע והביטחון היחסי, המערבי. העיתונות סיפרה לקוראיה ששפי פז היא אישה אלימה ששורפת ילדים. לאור זאת, כשהיא מסתובבת בשכונתה, במיוחד סביב הפגנות של נשים יפות נפש הגרות במרחק בטוח מסווטו התל אביבית שמגיעות להפגין את עליותן המוסרית ולמען תרבות האונס והאימה המטילה אימה על הנשים בשכונתה של שפי   – הן נבהלות למראיה, וממהרות להזמין משטרה

המשטרה מגיעה ומרחיקה את שפי באלימות. התקשורת מדווחת ששפי שוב נעצרה. האלימות המשטרתית היא הוכחה לכך – ששפי עוד יותר אלימה משחשבנו קודם – אחרת – מדוע ששוטרים יידרשו לאלימות? כך מצטברים לה תלונות במשטרה, ואז בית משפט – שממילא רואה את הצפת ישראל בנתינים זרים כפרויקט הדגל שלו – מרשיע אותה בשל היותה עברנית סדרתית בסדרה שלמה של תלוות שכולן אמנם תלונות שווא. אבל עדיין – זו סדרה מרשימה. העיתונות שבה עתה לדווח – ששפי פז יותר אלימה ממש שחשבנו קודם  -לראייה – בית המשפט דן אותה למאסר.

 פה כבר נסגר השיח  בהנחת מבוקש מעגלית -ראו כמה תופעות ממשיות במציאות: הפחד ששפי מעוררת, הזמנת משטרה, הגעת משטרה, מעצרים, משפטים ופסקי דין – הכל אמיתי לגמרי. למעט העובדה האחת, הנכלמת – שפי היא אחד האנשים הכי פחות אלימים שאי פעם תזכו להכיר (וזכרו – שהיא מתמודדת מול מציאות אלימה של עולם שלישי – ומול אלימות ממסדית) – אבל כל זה כלל אינו רלוונטי לשיח – אין לה כל השפעה על המציאות ועל חייה של שפי. שפי לא אלימה כמו עץ נופל ביער כשאיש אינו שומע. רק מ שבתפיסה קיים. המציאות היא רק מה שאומרים עליה, שהיא. ואם משקרים – זה לא משנה כלום. התופעות עדיין אמיתיות. הן רק כולן תוצר של שקר.

ולסיכום: המציאות, הדבר הזה שמשפיע באופן דרמטי על חיינו, קיימת, אבל היא גם תלוית פרשנות. פרשנות יכולה להיות צמודה לאמת אובייקטיבית, או צמודה לרעיון (למשל – קיומו של אל) או – צמודה לשקרים של אלו, שמתוך כך שהם מאמינים, בטמטומם, שאחרים מעצבים את המציאות באופן שרירותי – אז הם ייעצבו אותה על פי השקרים האוויליים של עצמם.  והם, לצערנו, מצליחים בכך.

וכל זה היה הקדמה  כדי לדבר על "מגדר". במציאות אנחנו מבחינים שקיימים שני מינים: זכר, ונקבה. הבחנה בקטגוריות היא תמיד רק בשפה. לכן, יש בה ממד שרירותי.  אפשר, למשל, להבחין בין שני סוגי אדם: אלו שמעל גובה מטר שמונים, ואלו – שמתחת לו.  מכאן נובע כלל – לאבחנה קטגוריאלית ישנה סיבה פרגמטית. החלוקה על פי גובה רלוונטית ומועילה למאמן כדורסל. ההבחנה בין זכר לנקבה מועילה לכל מי שיש לו כוונות  להזדווג ולהרבות (בכל עולם הטבע) או להקים זוגיות ולהינשא – בעולם האנושי במטרה להפיק יחד תינוק אנושי ללא צורך בטובות ובחקיקה.

בביולוגיה ישנם שני מינים בלבד שהחיבור ביניהם יוצר את הנס הזה והם מוגדרים על פי הפונקציה שלהם בתהליך ההתרבות. לאור זאת נראה לי שזו אבחנה מועילה, שאין לבטל אותה במחי יד.

מנגד – יש "מגדר". מגדר הוא סך כל מה שהחברה חושבת על כל אחד מהמינים. וזה  תלוי תרבות במידה רבה.  בחברות מסוימות, למשל בקרב גנבי הגבול מהעולם השלישי שפלשו לשכונות בדרום תל-אביב – "נקבה" שייכת לקבוצת בני האדם שנועדו לאילוף לשם סיפוק צרכי אלו ששייכים לקבוצת ה"זכרים". זה עניין תרבותי, ומי שטוען ש"תתביישי לך הם בני אדם כמוני וכמוך" כופר, למעשה, בחשיבותו של חינוך, בהשפעה של שיח על בני אדם ועל המציאות ולמעשה – טוען טענה רדיקלית אנטי -פוסט-מודרנית  כאילו לאדם יש מהות מקובעת מלידה, וכולם גם נולדו טובים, מחונכים, בעלי נימוסי שולחן וינאיים , תרבותיים ולא אלימים. למעט, כמובן, שפי פז.

היום, למשל, הסטריאוטיפים הנשיים כפי שנוסחו על ידי הסמכות העליונה למדעי המגדר, קובעים שנשים נתפסות כ: עדינות, כנועות, צייתניות, ענוגות, רחומות, קשובות, שוחרות שלום ומלאות אהבה לאנושות  מעצם טיבן (למעט שפי פז) וגברים הם אלימים , פראיים, אנוכיים, נצלניים, דורסניים ואנסים בפוטנציה מעצם טיבם. כמו כן, ומאותם חוגים ממש, נקבע שלנשים אין מהות או טבע ומי שטוען זאת הוא שוביניסט. וגם, שלו רק נשים, (למעט שפי פז),  היו מנהלות את העולם,  לא היו יותר מלחמות כי לנשים אין טבע מהותי, אבל הוא תמיד שוחר שלום, ולגברים יש טבע רעיל ואלים מלידה, והם גם קובעים מה ייחשב לטבע האשה (והאוריינטלי, והאדם השחור. בקיצור, המציאות היא טקסט, כולנו רק מילים, בחלום של אלוהים -הוא הגבר המערבי הלבן).. כמובן שאלו סתירות  מהותיות בבסיסן אבל מאחר שישנן נשים מטופשות, וכולן מאכלסות את חוגי המגדר שדרישות הפסיכומטרי בהם גובל בגמילות חסדים ולכן מובטח שלא יבחינו בכך.

אז, יש לנו מין ביולוגי: זכר ונקבה.

ויש מגדר: סך כל הדברים שחוגי מגדר חושבים על הסטריאוטיפים של החברה הנבערת שמחוץ לחוגי המגדר – שבהם מצאו כבר את האמת כפי שהיא לכשעצמה והן מסוגלות לראות את המציאות שמעבר לכל מושגי התודעה כולם. ואני נוטה לקבל את התיאור הזה – משום לבנות קטגוריות ולמיין אותן זו פעולה קוגניטיבית התובעת מאמץ ויכולת שכלית. חוגי מגדר הורסים שיטתית את היכולת הזו, גם למי שהתקבלה למרות שהיה לה מוח כשהגיעה .

יש לנו גם נראות מגדרית ופלואידיות מגדרית.

נתחיל עם פלואידיות, טרנסג'נדרים, א-בינראיים וכל האותיות שנוספו ל"להט"ב-בבבטטטחחבעיבכיהעחילניחלניחלניחלניחלניחלניחךלנחלנ-ט

זו הטענה – שקיימים בני אדם שנמצאים על רצף שבין זכר לנקבה – שהם לא אף אחד מהם או שהם קטגוריה חדשה נוספת.  יש לציין, שקטגוריות נוסחו במאמצים אנושיים מתמשכים רבים מאד לאורך הדורות. לא קל להמציא קטגוריה חדשה בתחום שבו האנושות התמחתה בו מאז ששני דמויי-האדם הראשונים גילו שכשהדבר ההוא שבולט אצל אחד, מתאים כמו כפפה ליד, לדבר השני, שיש לחלק אחר של בני האדם, וכשמחברים את שני הדברים האלו יחד – מתרחש נס תוך תשעה חודשים. הקטגוריות שלנו גם אינן שלמות, לעיתים מוטעות ומטעות, אבל בשם כל הקדושים מי שהמוח שלו לא תופס קטגוריות בסיסיות קיימות מאז עידנים  -שלא ינסה אפילו לברוא קטגוריות חדשות. כמו על פי הכלל הטוב, שלא עושים אמנות מופשטת – לפני שיודעים לצייר דברים כמו שהם באמת נראים.

העצה הטובה הזו שלי הגיעה לצערי מאוחר מדי – והמושג "טרנסג'נדר" כבר נכפה על השיח. קרי, על המציאות, כאילו הוא תופעה ממשית קיימת. לא בגלל שאין גברים נשיים או נשים גבריות אלא משום שאין בנמצא ולו אדם אחד עלי אדמות שהוא גבר מוחלט או אישה מוחלטת. אין דמות ספרותית כזו. המוח שלנו לא מסוגל (וגם לא ממש רוצה) לדמיין אדם שאינו אלא סטריאוטיפ מוחלט של מינו. ג'סיקה רביט היא אולי הכי קרוב לכך. למעשה, רק אלו המכנים עצמם טרנסג'נדרים – הם היחידים ששואפים לסטריאוטיפ שאף אשה ממשית מעולם לא התקרבה אליו. (מוזר, אבל נראה שלא עובד ההפך: נשים לא הופכות לסטריאוטיפ המאצ'ו).

אלא, שלמעט מקרים נדירים מאין כמוהם, תינוקות נולדים – או עם איברים נקביים – או עם איברים זכריים. בנוסף יש לכל צד מעל 6000 גנים (פקודות הפעלה, אם תרצו) שמכווינים את היצור האנושי להתנהגות ההולמת את האיברים אתם נולד. (נשוב לכך עוד מעט).  החריגים הביולוגיים נולדים עם מערכת כפולה של איברים אינם מעניינו כעת.  

בנוסף- קיימים בני אדם (בין 2%-10%)  עם חריגה מזערית מהנורמה הגנטית (או התרבותית, או שניהם): בהעדפה מינית: לבני זוג מאותו המין , בדיוק כמו אצל שפי פז). אלו ההומואים והלסביות.

תופעה נדירה במיוחד הם אלו , שאומרים עליהם, שהם "גבר הכלוא בגוף אשה" או להפך. ומאחר שהאנושות מגוונת באופן בלתי נתפס, אני מכירה בכך, שמסיבות מסתוריות שאני לא מבינה – נולדים גם אנשים כאלו, שמהרגע הראשון חשים עצמם שייכים בכל נימי נפשם לזהות מינית הפוכה לביולוגיה שלהם. אלו נדירים כמו סיפורים על גלגול נשמות, שקשה לתפוס ובכל זאת שומעים על כאלו לפעמים, לך תדע.

תופעה הרבה, הרבה יותר רווחת והולכת ומתרחבת היום היא בלבול שנובע מסיבות הרבה יותר ברורות: אידיאולוגיות שאני מכירה היטב, שמאמינות שהחברה המערבית הקפיטליסטית היא דכאנית בהכרח, וכל דבר בה דכאני. בסוף – הגענו אפילו עד לקטגוריה הזו של שני המינים. ודי היה להוסיף מושג: "מגדר", כדי לקלף חלק מהמשמעויות הנלוות ל"זכר" ו"נקבה" וליצור פער מלאכותי ביניהם. זה,, למשל, מזכיר לי את הפעלול הרטורי של אהרון ברק, שפסק, שקיימת במציאות עוד כנסת – היא הכנסת המכוננת. שהיא למעשה בדיוק אותה כנסת מחוקקת, עם אותם חברי כנסת, אלא שהכנסת "השניה" היא זו שברק שולט עליה. זה כמו לא להיכשל בטיפול בקורונה כי הגיעה מחלה מסתורית בשם דלתא שאיש לא צפה ואף אחד לא יודע עליה כלום, למעט שיש לה סימפטומים של קורונה, מטפלים בה כמו שמטפלים בקורונה ומחסנים מפניה בחיסון נגד קורונה.

מגדר, כאמור, הוא סך כל הדברים מאפיינים "נשיות" ו"גבריות" בחברה נתונה. המאפיינים הללו אינם אלא דעות. חלק מאותן דעות הם פרי מסקנות של מחקר והתבוננות רבת שנים. חלק אחר הוא סתם דעה קדומה, או דעות שגובשו במקרה, בשרירותיות ועל פי שקרים. מרגע שמוסד כוח , כמו האקדמיה, מציעה לציבור הרחב מושג חדש – "מגדר" – שהוא משהו ששונה מ"מין", ומפרסמת מחקרים, או "מחקרים" על בני אדם הכלואים בגוף של מין אחר – יהיו תמיד אנשים שיחשבו שיש פה תבנית הסברית התואמת את מצבם. זו הסיבה, שג'רום, ק' ג'רום הזהיר את קוראיו שלא לקרוא ספרים רפואיים על מחלות פן יגלו שלקו בעווית הרחם, מים בברך או שהם כלואים בגוף של מישהו אחר. לתופעה הזו אני קוראת "גברים שנולדו כלואים בדעה של עצמם על המגדר" .או "בני אדם הכלואים בסטריאוטיפ מגדרי שהם לא מזדהים איתו".

לכן, הבה נתחיל לדייק – אין בנמצא ניתוחים לשינוי מין. אף בת לא הופכת לזכר, ואף בן לא הופך כך לנקבה. ההגדרות הללו הן הגדרות ביולוגיות – שמתוקפות ביחס לתפקיד בהליך הרבייה. כמה דבילי להתווכח האם גבר יכול, או לא יכול ללדת. מתוקף ההגדרה – למה שכן יכול ללדת – אנחנו קוראים "אשה" (אתם יכולים לטעון שלא כל רווק הוא גבר לא נשוי, אבל אז תוכיחו כך שהמוח שלכם לא מסוגל לתפוס קטגוריות). אם יתעקשו מספיק זמן לכנות נשים לשעבר "גברים" ואז לטעון שגברים יכולים ללדת, כל מה שיקרה הוא, שהמילה "גבר" ו"אשה" יהפכו לתיאור של אדם בעל ניראות מגדרית הולמת, וכדי לומר "אשה" במובן של "גבר, קח לך אשה ובנה לה בית" ימצאו מושגים אחרים. כמו "אשכיסט, קח לך וולדנית…" אבל עד אז , מילים שאין להם תופעות ימשיכו ליצור בני אדם שייחיו לשלם על כך. הנה כי כן, כאשר המציאות היא בשפה, בני אדם ימותו משגיאות כתיב.

"המגדר", הדעות שיש לנו על המינים, נובע מכך שלכל מין יש תכונות שנתנו לו הגנים החולשים על ההתנהגות המתאימה למינו, כמו גם תכונות שנתנו לו אביו ואמו, טמפרמנט , אופי, אישיות, העדפות – משלו – ולכן, מתמטית, אין שום סיכוי שאין פעם ייולד אדם -או אשה – שיתאימו בצורה מוחלטת לסך כל התכונות המגדריות שנקבעו, חברתית וגנטית – בדיוק נמרץ למין שלו.

אלו, המשמיעים תדיר את הטיעון ש"יש ילדים שנולדו כאלו"  – לא רק צודקים, הם צודקים תמיד. כל ילד, וכל ילדה, נולדים עם תמהיל  תכונות, הנחשבות "נשיות" ו"גבריות" בכל חברה נתונה. כל זה נכון תמיד, היה נכון תמיד ויהיה נכון תמיד. ההתעקשות על קיומם של אלו שלא חשים נוח עם המין שהגרילו – אינו אלא משיכה מיותרת מאד של תשומת הלב אל תופעה כלל אנושית אוניברסלית רגילה בתכלית וחיבור של כל זה – לתופעות נדירות ויוצאות דופן כל כך שהן אפילו לא בבחינת סטיית תקן. כמו לטעון, שכל מי שיודע משהו, שהוא לא זוכר מדוע אינו יודע אותו – זה סימן לגלגול נשמות.

ותכף נחזור לפה – אבל קודם  -צריך לדבר על מושג נוסף "נראות מגדרית"

"נראות מגדרית" היא ההתאמה, או אי ההתאמה, של מראה חיצוני – לדפוסי הלבוש באופנה החולפת של החברה בה הוא או היא חיים. היום שמלה נחשבת ללבוש שנחשב לנשי במובהק, וגברים התובעים את זכותם ל"נראות מגדרית כרצונם" ילבשו אותה. אבל פעם היתה גם אופנה אחרת – "שמלה לך – קצין תהיה לנו" . נכון, שאם מנכ"ל החברה שלכם יופיע לישיבת הנהלה בחצאית פליסה וצמד רגליים שעירות  -כמה גבות יתרוממו באוויר. ביום שאלף מנכ"לים יגיעו כך לעבודה, זה לא יכשיר את הרעיון ש"כל אחד יכול להתלבש על פי הזהות המגדרית שאיתה הוא מזדהה" אלא פשוט נתרגל לכך ששמלה היא פריט לבוש גברי, כמו ששיער ארוך היה פעם נחלתן של בנות בלבד,  אחר כך התרגלנו שגם לבנים יש שיער ארוך. זה לא הפך אותם לבנות ולא קירב אותם במאום לקטגוריה מגדרית אלטרנטיבית. מי שרצה לבטא את עצמו כנראה כמו המין השני – לעולם לא יצליח לעשות זאת. הוא פשוט ינרמל פריט לבוש – כשייך לשני המינים. ועד שזה ינורמל – הוא לא יראה כמו איך שבא לו או יבטא את האני האמיתי שלו אלא יראה לכולם כגבר מחופש לאשה, ואף אחד לא יידע איזה פנים להעמיד כדי לא לפגוע בה.

אני, כל חיי לבשתי רק בגדים שגבר היה יכול ללבוש בלי להתבייש. פעמיים בחיי לבשתי שמלה. פעם ראשונה בחתונה באנגליה (בחתונה בישראל היא עפה לכל הרוחות). ובפעם השניה היתה בפורים אחד, שבו בחרתי בכוונה לצאת מתוך תחום הנוחות שלי. זה לא עלה יפה, איבדתי את כל המוז'ו. אני חווה את עצמי בן מבפנים, וזקוקה לכך שהחיצוניות לא תעמוד יותר מדי בסתירה. אבל אני גם מבינה היטב את חובתי הראשונית – לא להפחיד את הסביבה ולהפיל עליה את המוזרויות האישיות שלי. מאז ששמעתי על "גברים המתלבשים כנשים" כמושג בעל משקל סוציולוגי "רציני", אני מצהירה על עצמי שאני אישה, הלבושה כגבר, הלבוש כאשה הלבושה כגבר. וכך עברתי שלושה מהפכים קיצוניים במונחים סוציולוגיים מבלי להחליף ולו סמרטוט אחד בארון

ממש כשם שג'ינס ומעיל עור לא הופכים אותי לגבר, באותה מידה ניתוחים ל"שינוי מין"  לא משנים מין אלא רק את ה"אופנה" הטבעית שהטבע מצייד גברים ונשים, במטרה לאפשר להם לצוד בני זוג. "מין" הוא פונקציה ביולוגית בתהליך הרבייה. כל מה שהניתוח (ההורמונים) עושים (נוסף על סירוס ועיקור) זה בתחום הנראות החיצונית בלבד. סממנים גבריים ונשיים הם אביזרים שהפונקציה שלהם היא למשוך את המין השני. אין להם שום משמעות אחרת. (מעניין לציין, שיופי חיצוני מדבר יותר לגברים מאשר לנשים. מעמד, שכל וכסף הם האביזרים היותר סקסיים בגבר. כך שנראה שנשים שוקדות על טיפוח משום שהגבר הוא צרכן היופי. אנחנו מכירים היטב זוגות הומואים ששניהם מדוגמים לעילא, וזוגות של לסביות שנראות כמו משהו שהחתול גרר הביתה. תמונת אילוסטרציה של אנדריאה דבורקין. לסבית פוליטית):

אנדריאה דבורקין, לסבית מטעמים פוליטיים

 

ניתוח לשינוי נראות מגדרית משרת רק פונקציה אחת: את הצורך של המנותח להיות מסוגל לאהוב את עצמו. למרבה האסון, לא יהיו לו מתחרים, משום שהאביזרים שמעטרים אותו מעתה, שמטרתם הטבעית היא למשוך בן זוג למטרות ילודה – מותירות אותו ללא אופציות לזוגיות: . גבר, שנראה כמו אישה מצויד עתה באביזרים שלא ימשכו גברים סטרייטיים – משום שהשדיים הגדולים לא נועדו להיניק תינוק או לייצר אחד. הוא לא ימשוך נשים שנמשכות לגברים, משום שהוא נראה כמו אשה. אבל הוא לא ימשוך גם לסביות – כי הן מעדיפות נשים מסיבות שהן יותר מאשר נראות חיצונית, ולא ימשוך הומואים – משום שהוא נראה כמו אשה.

אני סבורה שזה לא רעיון טוב לעולל את זה לעצמך ומכירה מתוך היכרות אישית ואינטימית -פשרות מתגמלות יותר עם המציאות. כי, בסופו של דבר אין דבר כזה לרצות להיות אשה, כי אין באמת דבר כזה "אשה" כעצם מופשט בעל מהות נשית אימננטית. מה שיש זה נשים, מכל הסוגים והצורות שמתוכן גוזרים תכונות "נשיות" כלליות, שאפשר לאמץ אותן ולהישאר עם כל האיברים שנולדים איתם ,ומי יודע – אולי מדי פעם יביאו איזו תועלת. אבל אין לי עניין לעסוק בבחירות של בני אדם בוגרים, אני מכירה בכך שהאנושות מגוונת, שלא כל דבר אנושי חייב להיות לא-זר, לי, ושזה בעצם מה שכל כך מקסים באנושות.

אבל ברגע שמכניסים, אפילו את עצם המונח "מגדר" לגנים ולבתי ספר – פה – ואני מנסה להתאפק ולבחור מילים שלא יכניסו אותי יום אחד לבית הכלא – מה שעובר לי בראש הוא הרצון לצרוח – תתחמשו!

כל מוסד חינוכי, תפקידו הראשון במעלה הוא לחברת את החניכים להתאים בצורה מיטבית לחברה, להסכין עם מגבלות הטבע הביולוגי שאיתו נולדו, להפיק ממנו את המירב, לפתח תכונות שיסייעו להם למצוא את אושרם בזוגיות נורמלית, כדי שיוכלו לממש את הציווי שהוטל על כל הבריות, משחר כל הזמנים – להתרבות ולהפיץ אתת הגנים שלהם, ואז להעניק לחבילת הגנים הללו בית חם ויציב – כדי שגם ילדיהם בבוא הזמן יסוגלו מיטבית לחברה, לסביבה, לטבע.

איש חינוך שאינו תופס זאת כמובן מאליו – יש להרחיק אותו מכל תפקיד חינוכי, ולפני הכל, את מי שעלה על דעתו המטורללת להחדיר תוכניות "שוויון מגדרי" למערכת החינוך. ועוד "החל מהגיל הרך…."

כפי שאני מקוה שהובן עד כה – "מגדר" אינו נבדל מ"מין". הוא מושג שאין לו תופעה במציאות – עד שהשיח הקלוקל הזה מבלבל אנשים להפוך לביטויים מממשיים של ההתמודדות עם הסתירות הפנימיות שבו:

"טרנסג'נדרים" אפשריים רק תחת ההנחה, שמגדר הוא תוצר של הבנייה חברתית ואינו כבול מלידה למין הביולוגי. אבל אם אפילו מין ביולוגי, על כל האיברים ואלפי הגנים שמכתיבים התנהגות מגדרית אינם מקובעים מלידה, קל וחומר, שמגדר השונה מהמין אינו נתון מלידה. ואם כן – גם הוא הבנייה חברתית. משמע, שאו שהחברה מבנה להתאמה, או לאי התאמה. אז למה, בשם כל הקדושים, יחשוב מישהו שזה רעיון טוב להסליל בנים ובנות לאי התאמה לציוד הטבעי שלהם שיהיה עליהם להחליף אותו בניתוחים והורמונים?!

"אבל זה מה שהם -באמת"…. באמת?! איזו "אמת"? מאיפה צצה ה"אמת" הזו? מהיכן מגיעה אותה "אמת" אם אנחנו מטילים ספק אפילו באמת קטגורית ביולוגית שמתמידה לנצח, שמעולם לא הוטל בה ספק, שכל עולם החי מתקיים על פיה מהרגע שאמבה הבינה שיותר כייף להתרבות בזוגיות מאשר סתם להתפצל – ואז לטעון – שמול כל זה – קיימת אמת עליונה ומוחלטת  -שהיא – שילד בן עשר "יודע" שהוא ילדה?! ומה זה בכלל "ילדה" אם בת עם איברים שונים שהוא עוד אפילו לא מכיר (ולעולם לא ידע כמה כייף שהם קיימים בה) לא בהכרח ילדה על פי "מגדרה"? הלוא לשיטתם שלהם לא תתכן בכלל "בת" לרצות להיות כזו!

אותה סתירה לוגית שרק מסבכת דברים (וילדים) עוד יותר היא סוגיית המשיכה החד מינית. לפני הכל, העובדה שבשם "סובלנות" לאחר מכניסים לילדים לראש בכלל את הרעיון של סקס חד מיני. יודעים מה – עזבו חד מיני – סקס – שאינו רק עניין למבוגרים בלבד, אלא שהפך גם לעניין פוליטי. מי חולה הנפש שחושב שזה חומר להצמיח עליו בוגרים שפויים?

"אתם לא מבינים שהומואים נולדים הומואים ושאין מה לעשות?"- אני מבינה לגמרי. ומקבלת. כי אני מאמינה שכמו שבנים נולדים בנים ונשארים בנים, אני מאמינה גם שאחוז מסוים באוכלוסייה נולד עם העדפה מסתורית לבני זוג שאינם תואם למטרות התרבות. אבל אתם הרי לא מאמינים בכך! ובואו נשאל רגע איך הגענו לכך שאותו רעיון דבילי שקובע שבנים לא נולדים בנים קובע גם – שבנים שנולדים אוהבי בנים – זו אמת מקובעת ומוחלטת -כך שניסיונות להבנייה חברתית – המכונים "טיפולי המרה" הם חטא נורא שבל יעשה – אבל שהיותו של הבן – בן – זו הבנייה חברתית נפשעת? ובו זמנית -לומר לילדים שהם יכולים לשנות את מינם, אבל לא את העדפתם?! ומהם, למעשה, אותם טיפולי המרה? הם לא הופכים הומואים לסטריטים. הם הופכים הומאים לבי -סקסואלים לאפשר להם להקים משפחה נורמלית. בסך הכל מעבירים אותם שתי אותיות בלהט"ב. מ-ה' – לב'. יש לכם פתאום משהו כנגד בי-סקסואלים להטבים כהלכה?

"לראות משפחות חד מיניות כלא נורמליות – זו הומופוביה". וואלה? ככה, מבחינתי, משפחה נורמלית היא משפחה שיכולה להפיק ילד אנושי חדש מתוך החיבור בין שני בני הזוג. זו הגדרה שרירותית , פתוחה לדיון. אלו הפרמטרים שאני בחרתי להגדיר מהי נורמה. אבל מי שבאמת חושב שהם לא נורמליים אלו ארגוני הזכויות. אחרת לשם מה נחוץ להיאבק למען זכויותיהם של הנורמלים בתכלית? יש להם צרכים מיוחדים? הם זקוקים למדינה, לפונדקאית ולחוקי אימוץ? זה שוני. שוני זה ההפך מנורמלי. אבל אם אתם מתעקשים שאראה בהם משפחות נורמליות – אני מוכנה. אבל תחזירו קודם את תקציבי העתק שגביתם בשמם – בטענה – שהם אוכלוסייה מיוחדת. ובואו נוריד עכשיו את כל הכפפות: לא מדובר במאבק פוליטי שנועד להוסיף גם משפחות כאלו למעגל הנורמה החברתית המקובלת. מדובר במאבק סכום אפס על מושג הנורמליות. אתם מכוונים בחתרנות בלתי נלאית להוציא את המשפחות הנורמטיביות מכלל הנורמה -ולרשת את מקומן. ומרגע שהפכתם את זה למאבק כוח כנגד הרוב, כנגדי – אתם יכולים לשכוח מחמלה ורצון טוב. פתחתם מלחמה – תיענו במלחמה. ותעיפו את הארגונים הפוליטיים הסקסואלים שלכם ממוסדות החינוך של הילדים שלנו! אתם לא רוצים שיעשו לכם טיפולי המרה להפוך סטרייטים – שלא תעזו לבצע טיפולי המרה בילדים הרכים שלנו. ולא אנחנו לא רוצים שהם יהיו כמוכם. אנחנו מעדיפים את הילדים שלנו כמונו. לכנות את זה "הומופביה" – זה מה זה גיי

"יש ילדים שנולדו כאלו, מה לעשות?" לא. אין "ילדים שנולדו כאלו". תכונות גבריות ונשיות באים לביטוי רק מרגע ההתבגרות המינית. עד אז, למעט טמפרמנט גנטי (ששונה מעט בין בנים לבנות, משום שגם שבתהליך הברירה הטבעית – החברה מעצבת בנים ובנות על פי התאמה לפונקציות חברתיות, שלא כולם אמנם רלוונטיות כבר בחברה המודרנית, אבל לכו ספרו את זה עכשיו לגנים שלכם). אבל עקרונית -ילדים לא יודעים שיום אחד ירצו בזוגיות, ירצו ללדת, וירצו להינות ממין. כולנו נולדים עם פוטנציאל עצום של התנהגויות אפשריות, ובתהליך החיברות מצמצמים את הרפרטואר הזה לכלל כל ההתנהגויות המקובלות בחברה, וכאלו – שבעתיד יאפשר לכל ילד סיכוי מירבי להיות אטרקטיבי למין השני. את כל זה הילד לא יודע. הוא לא יכול לרצות להיות בת, כי אין ל"להיות בת" כל משמעות עד שהבת מגיעה לבשלות מינית ויכולה, עקרונית, לפלוט אדם חדש מתוך רחמה. אם הילד רוצה דווקא להיות בעל תכונות של בנות – כל מה שצריך זה לומר לו שזה בסדר להיות עדין, רגיש, מופנם, ביישן, ספורטאי גרוע – וגם, אם תרצו פחדן ובכיין. זה כל מה שהוא יכול להמשיג, ב"להיות ילדה" – מבלי לדון אותו לחיים איומים של ניתוחים מיותרים, סירוס, עקרות ובדידות. אין "ילדים כאלו" – יש רק מבוגרים חסרי אחריות שאידיאולוגיה מפלצתית מטמטמת גרמה לרפי השכל שהם – להאמין – שזו משמעותה של חירות. ושעיקור ילדים משמעו קידמה…

"אתם לא מבינים שמגדר אינו בינארי. טרנסג'נדרים קיימים במציאות ". וואלה. באמא שלכם? אדם חותך לעצמו את הזה שלו -רק כי הוא רוצה להיות לא בינארי? למעשה, אין בעולם אנשים שמאמינים יותר בקיומם של שני מינים – מאשר אלו שמקדישים את חייהם לעבור ממין אחד – למין השני. אם מגדר אינו בינארי – למה להתאמץ? השאר על הרצף, כמו כולנו. בדיוק כמו כולם, תמיד, לאורך כל הדורות. על סמך מה אתם מסלילים ילדים תמימים להפוך לקריקטורה מחופצנת של המין השני – אם אין שני מינים לשיטתכם שלכם?! עופו מהילדים שלנו!

"יש כאלו שעברו את התהליך לשינוי מין והם מאושרים". נראה לכם הגיוני? אין ולעולם לא יהיה: סקס, זוגיות, בריאות, ילדים – אינטגרטי של הגוף – ממה נראה לכם שהם מאושרים? למרבית האנשים בעולם יש את כל זה – ואפילו הם לא מאושרים. אז נראה לכם שדווקא הם כן יהיו? ייתכן שקומץ מזערי, שנולד באמת ככה – רואה בכך הקלה גדולה מסבל בלתי נסבל. השאר – הדיסוננס הקוגניטיבי מדבר מפיהם, הפוליטיקה, אולי. על כל מאושר יש רבים שמצטערים מרה. אבל אף אחד מהם לא רלוונטי. חישבו בעצמכם. זה – נראה לכם מתכון לאושר?

ועוד משהו, יש ילדים שקשה להם. תשומת לב מצד בוגרים משמעותיים עוזרת מאד, לרוב. ולילדים אין יכולת להבחין בין רגש ההקלה שנוצר מתשומת לב פתאומית, לא צפויה ומתגמלת – לבין "ההחלטה" לשנות מין. כך שבנוסף להכל – נראה כאילו ילדים שמחים על השינוי. כן – הם שמחים על השינוי ביחס אליהם. לעיתים גם הורים חסרי כל אחריות נגרפים אחר החיבוק החם של הממסד שיצא לחלוטין מדעתו. אין דבר בזוי יותר מזה.

"צריך לעזור לילדים לממש את הזהות שלהם"– צריך להעיף מטומטמים מהיכולת להרוס ילדים. מה זה "אמיתי" כבר בחנו. "זהות" היא לא שלהם. העובדה שאנחנו אומרים מילים כמו "הזהות שלי.." לא אומר שהזהות שלכם. זהות מינית, מגדרית, איך שבא לכם לקרוא לה – היא שפה, היא תקשורת, היא דרך לאותת לבני המין השני, שאתם שייכים לקבוצה שתואמת את דרישותיו. היא לא נועדה לספק לעצמי תחושת שייכות על פי בחירה. ולמעשה, כל עניין הנאות המגדרית, כאשר אינה תואמת את המין הביולוגי – היא משבשת את האותות – לעולם ללא להצליח ליצור תקשורת – זוגיות – עם הצד השני שמקבל את המסר. כמו אותו חרק באליס בארץ הפלאות, שנולד רק לעולם לא להשיג את מזונו, ולמות תמיד. הזהות אינה של הילד. היא שייכת לחברה. ומוטב לילד, וגם לחברה – שהשדר שהוא מאותת תתאים לפונקציה שהפרטים האחרים מזהים אותה על פיו. חשבתם פעם על תגובת הגועל שיחוש נער, בראותו זוג שדיים מזמינים – שמאותתים לעשרות מנגנונים ביולוגיים לצאת לדרך ולהפעיל מערכות גופניות – ברגע שיגלה שהם מונחים על משהו שאינו מתאים לאותם צרכים? או שאולי תחוקקו חוק שיאסור על נערים לעוות בבעתה את פניהם? ואולי זו בדיוק המטרה שלכם? לשנות רדיקלית אפילו את התקשורת הבסיסית הזו ולהפוך כל אדם לנאשם על פי החוק – שרירותית ? כמה שליטה זה יעניק לכם..! כמה כוח פוליטי יש לחברה שבה ניתן להעמיד לדין כל אחד? לשם אתם חותרים? אני חושבת שכן.

אה, ועוד משהו -ותחשבו על זה טוב-טוב: כמה זה קשה לאמא אדיפלית מטורפת, שכל כך רצתה בבת – לשכנע את בנה הקטן – שהוא זה שרוצה להיות בת? אבא נורא רצה בן. די בכך שיקח את בתו הקטנה כמה פעמים לדוג בירקון בחמש בבוקר, וילמד אותה לשחק כדורגל – כדי שהיועצת לשוויון מגדרי תתחיל לרחרח ולחפש את התהילה שלה שם? איזה סיכוי יש לילדים האלו?

הילחמו! כי כל טרלול חוגי המגדר – שיצר בעיות היכן שמעולם לא היו, מציע פתרונות בלתי אפשריים בעליל, אפילו לשיטתו שלו – שגם אם היו מן האפשר – הם עדיין היו גרועים פי מיליון מהבעיה – גם לו היתה בעיה אמיתית  – כל היופי החי הזה מתלבש על הילדים שלנו בכל מוסדות החינוך והחל – תחזיקו חזק  – מהגיל הרך.

משמעות הדבר היא  הבניה חברתית מסיבית, אלימה ובוטה של ילדים חסרי אונים – "לבחור" מין ש"מבטא את הזהות ה"אמיתית" שלהם" (יותר נכון – על פי רצון המבוגר שבלבל אותם), שיסלילו ילדים לבחור העדפה חד מינית  – לפני שהסביבה הספיקה לנסות להסליל אותו לחיים נורמליים.

מאחר ש"טרנסג'נדריות" אינה בעיה ביולוגית או פיזיולוגית – זו בעיית "מגדר"  -ומגדר הוא הבנייה חברתית  -וכל מוסד חינוכי חייב להתחייב להבנות חברתית את חניכיו להתאמה טובה יותר לחיים, למציאות, לביולוגיה ולחברה בה הוא חי ולסיכוייו הטובים ביותר לאושר.  

הבנייה חברתית של ילדים קטנים להפוך "טרנסג'נדרים"   במובן של  -מיועדים לשינוי מין – זה פשע מחריד כנגדם. ובמידה וזה נעשה ממסדית – אלו פשעים כנגד האנושות. חישבו על זה: על סמך גחמה מוכוונת ומהונדסת חברתית  של ילד בן שש, או תשע, או 12, מוסלל לחיים שלמים של בדידות, עקרות, הדרה חברתית ואומללות מתמשכת.

הנוהל המטורף הוא, שבהגיעו לסף בגרות מינית – מזריקים לו הורמונים לעיכוב התפחות. כך – בבואו לעשות את ההחלטה שתשנה רדיקלית את כל חייו  עד ליום מותו – אין לו שום מושג – משיכה מינית, מהי. הוא לא יודע על מה הוא מוותר, מה הוא, מאבד לנצח.

בהגיעו לגיל הנכון  הוא יעבור סדרה של ניתוחים מזעזעים – הכוללים סירוס, כריתת איברי המין, ופעירת נקב, שאיתו לא נולד, שצריך להרחיב בכוח , דבר יום ביומו במשך חודשים ארוכים. משאירה את זה לדימיון שלכם.  הוא לא יכול יותר לדמיין חיים רומנטיים, אינטימיים עם אדם נוסף.

חישבו על הילד הזה, שמגיע לסיום י"ב – ומביט בכל חבריו הנורמליים – באהבות החדשות המסעירות שניצתות  כשהוא יודע שאין לו שום חלק בזה.  להבדיל  -הוא מרוכז כולו באהבתו לעצמו, אותה הוא נאלץ, בין היתר, לממש יום יום בפועל ממש. אחרת – הוא ייסתם…סליחה על הבוטות אבל מישהו צריך להתעורר ולעצור את הזוועה! 

עכשיו, נניח לרגע אחד – שהתופעה באמת קיימת וישנם אנשים שנכפה עליהם לראות את חייהם כלא ראויים לחיותם אלא אם כן יהיו בני המין השני. אפילו חיים של אכזבה תמידית גרועים פחות מלחיות את הטעות שעשיתם בגיל עשר, בלי לדעת כלום על החיים, לאחר שעוותם את גופכם באופן בלתי הפיך, שאיבדתם את האיברים  היחידים, למעט המוח  – שאחראים על מרבית שמחת החיים. 

כך מבוגרים מנוולים מניחים להחלטה ילדותית של ילד תמים, לוותר על כל סיכוי לזוגיות יציבה ונורמלית. חיי הבדידות יהפכו אותו לעוד יותר זר ומנוכר לחברה, על הדרך הוא יתקל תמיד באפליה, לא משנה כמה חוקים יצאו כנגדה – משום ששום חוק לא יצליח לגרום לבני אדם לעכל זהויות מגדריות אלטרנטיביות גם אם ייחשבו לרגע שחבר-טרנס זה הכי קול בעולם. 

הבעיות שלו יהיו תמיד שונות משל כל שאר חבריו -ורבות יותר – כשחבריו יקימו משפחות וידברו על ילדים – הוא ישתעמם וירגיש מודר. גם החברים הטרנסים שלו לא יהיו פתרון משום שמאחר שרק בקהילה יש סיכוי כלשהו לזוגיות ולו זמנית  -ושיש כל כך מעט מהם-  השוק הקטן הזה יהפוך לג'ונגל שבו כולם מתחרים עם כולם על פיסה מזערית של אושר רגעי שבו יהיה טרף תמידי לאנשים שהאומללות השחיתה אותם – ואולי גם לטורף עצמו.   

וזו רק ההתחלה – עוד לא דיברנו על בעיות בריאותיות תמידיות, על תלות בנטילת הורמונים, על מאבק תמידי, נואש וחסר תוחלת להיפטר משעור-יתר, על הצורך התמידי בעוד ועוד ניתוחים פלסטיים   -בניסיון שווא לחוות, ולו לרגע אחד את רגע האושר האחד שבו יצאו לראשונה מהניתוח הראשון וחשב שנפתרו כל בעיותיו, ולמעשה, הם רק מתחילות.

ועכשיו צריך לשאול את הפושעים שמעודדים ילדים לעבור את כל זה – מה, מנוולים שכמוכם, יכולה היתה להיות בעיה של ילד –  שחיים שכאלו הם הפתרון ?!

אין שום דבר פתוח, נאור או מתקדם  – בעידוד ובאפשור הפשע הנורא הזה. בשם אלוהים! בחברה שלנו נחוץ אישור הורים לעשות קעקוע פרפר על הכתף. וזה לגמרי מובן, כי זה בלתי הפיך (יחסית) .

אבל כשמבוגרים, שהיו אמורים להיות אחראיים על שלומו מפתים אותו לבחור בדרך המזוויעה הזו –  ההורים מוזזים הצידה ומאיימים עליהם  שאם לא יתמכו בסירוס הילד שלהם – הוא יתאבד. בלי לספר להם – שגם מי שעובר את זה מתאבד ויש לו הרבה יותר סיבות לכך! ובכלל ממתי כשילד מאיים להתאבד – דרך מתווכים שמשדלים אותו לבחור בשינוי – צריך למלא את דרישותיו חסרות ההיגיון? שכחנו לגמרי מה זה להיות הורים? מה זה -גחמות של ילדים?

כיום במדינות מסוימות במערב– כשילד קטן טוען בפני הוריו שהוא בת, וההורה עונה ,"לא, חמודי, אתה בן"  – מגיעה עובדת סוציאלית להוציא את האומלל מחזקת הוריו האחראיים – ומניחה כך את הקורבן הצעיר על פס הייצור התעשייתי של תעשיית המנתחים הפלסטיים, עם מנוי לכל החיים לטיפולים נפשיים, טרף לתעשיית הקוסמטיקה, ובמקרים לא מעטים  -להתאבדות.  אם זה לא פשע כנגד האנושות. מה כן?  זה נאור ופרוגרסיבי כמו שאאוגניה וכמו שתורת הגזע הנאצית היתה קידמה – ביחס לתקופה הקודמת –שבה אצילים דקדנטיים רקשו וואלסים בארמונות הקייזר.  

את כל הזוועה הזו, שהמערב מעולל לילדיו שלו – שרת ה"חינוך" החדשאשא יחד עם מואטי החציונית, הכניסו לתוך מערכת החינוך, החל מהגיל הרך – כדי לתפוס את הילדים לפני שאתם, ההורים, תוכלו להשפיע עליהם ולפני שהם עצמם יודעים על מה הם מוותרים. כל החבילה הזו, ולא רק זה – כלול כבר ב"חינוך לשוויון מגדרי"  – שם הקוד במערב להרס נפשם וגופם של בנים וגם בנות.

ואתם לא תוכלו להתלונן, כי יגרמו לכם להרגיש רע – כאילו יש לכם משהו כנגד האומללים עצמם. רק שזכרו – הם לא היו אומללים  -עד שהגיעו חסידי אומות העולם האלו להפוך אותם לכאלה רק כדי להטיח את אומללותם בפניכם.

ואני חוזרת ואומרת – אם בית ספר לא יתחייב בפניכם שאם הכנסתם בן – הוא ייצא משם עדיין בן – ואם הכנסתם בת – היא לא תצא משם אחרי כריתת שדיים –  אל תפקירו אותם לידיים השטניות האלו! עדיף אפילו שיישארו אנאלפביתים.

שום דבר לא יותר גרוע מאינדוקטרינציה מגדרית. אפילו לא התאבדות.

תראו מה קורה בארה"ב ואל תתנו להכניס את הזוועה לישראל.

גלי בת חוריון היא יושב ראש פורום קפה שפירא, וחברה בפורום ארגוני המשפחה.