דעה: רגע של געגוע לנשיא ארה"ב דונאלד טראמפ
יאיר קליינבאם במאמר אישי על אחד הנשיאים הגדולים בהיסטוריה ועל רגעי הצמרמורות שחווה בוושינגטון ערב הנפילה הגדולה
08.31.2021 02:05
יאיר קליינבאום
צמרמורות חישמלו את גופי כשזמרי קאנטרי מחוייכים עמדו על בימת האנדרטה הלאומית בוושינגטון הבירה והזמינו את זוכה הגראמי (5 פעמים) לין גרינווד לשיר את God Bless The USA המונומנטלי שלו.
הנשיא הטרי דונאלד ג'ון טראמפ ישב בקהל.
היתה זו יריית פתיחה מרגשת עד דמעות לחלום אמריקאי שכבר לא האמנתי שיכול להתגשם.
חלום שבו קם על בימת ההיסטוריה נשיא של העם, עבור העם, למען העם - לראשונה מאז ג'ון פ. קנדי.
בינתיים, במקום אחר בוושינגטון, מדינת-העומק (ה-Deep State) כבר הכינה את השלב הבא של תכנית ב' בקונספירציה נגד הנשיא והעם.
א. תפירת התיק למייקל פלין.
ב. קונספירציית רוסיה-גייט.
ג. מסמך סטיל.
ד. השת"פ בין הילרי, המפלגה הדמוקרטית וראשי סוכניות הביון.
ראשי ה-FBI, ה-CIA ובתי המשפט, הפכו טמא לכשר כדי לעצור נשיא עוד לפני שהספיק להתיישב על הכיסא בחדר הסגלגל.
הרוע החולני נכנס לגיר שישי.
האיש שרצה לקחת את בירת הפיננסים (ניו יורק), בירת התרבות (קליפורניה) ובירת הכוח (וושינגטון) לפרקן, ולהשיב את הכוח לאדם הפשוט הפך למטרת חצי העריצים.
וטראמפ? שיתף פעולה עם חוקריו ופתח את הבית הלבן תוך שהוא מצעיד את אמריקה להישגים שלא ידעה ב-240 שנות קיומה.
מול ציד המכשפות הנשיא סיפק את הכלכלה הגדולה בהיסטוריה האמריקאית; הביא ליציבות הגלובלית כמותה לא ידע העולם מאז שנות החמישים; ולתקופת השלום הגדולה שידע העם היהודי מאז שיבת ציון.
שלא לדבר על הרתעת הדיקטטורה הסינית. המיליארדר שישב והאזין ל-God Bless The USA, בליבו הצודק ושכלו החריף החזיק בבטחה את חותם הנשר האמריקאי על זרי הדפנה וחצי הקרב בתוך חמישים כוכבי מגן הדוד.
כיום אנו בטראומה. בכאב שחייבים לכבות. ההתקפלות המבישה באפגניסטן; משבר הגבול הדמוקרטי; פוליטית הגזע והמגדר הביקורתית, וגניבת הבחירות, הפכו כל תקווה לייאוש.
המאניה למול הדיפרסיה, החלום למול ההתנפצות, מזכירים את שיר האהבה הגדול Incomplete.
כשהאמת מתגלה על אי הסדרים במחוז מאריקופה באריזונה, במחוז דה-קלאב בג'ורג'יה, וביתר הערים הדמוקרטיות במישיגין ופנסילבניה אפשר לחוש תסכול.
אבל זה היה ברור שהאליטות פשוט לא יאפשרו לחלום להתגשם.
לכן הם בחרו כמו סוציאליסטים טובים, להאיץ את ההתאבדות הלאומית של אמריקה, על פני השגשוג של העם הפשוט.
זאת באמצעות משפטי הדחה, סיקור שקרי, הסתרת אמת, ונגיף סיני שרק אלוהים יודע איך הם הפכו לנשק נגד הנשיא.
בבוקר שלמחרת הבחירות בנובמבר 2020 יצאתי לטייל ליד בית המשפט העליון שבוושינגטון הבירה.
אסור היה לצעוק את האמת. אסור היה לומר אותה.
אסור היה לדבר. כמו בימי הביניים, לפני שג'ון מילטון כתב ב-1642 על חירות הדיבור.
אבל אני צעקתי כבר חודשים לפני שזה מה שהולך לקרות.
בזמן שהביסמוטים והגליקים של ישראל היום המשיכו לחיות בעולם משלהם ולא להגיד את האמת.
האמת היתה שמדינת העומק, הבירוקרטים וגם השופטים ""השמרנים" מתכננים לרצוח את המהפכה.
ושכל מה שלא עבד בין 2016-2019, יעבוד בנובמבר 2020.
נפוליאון של המאה ה-21 עוד יחזור לזירה, ובעזרת השם גם לאנדרטה הלאומית בוושינגטון הבירה לשיר שיר חדש-ישן.
ומבחינתי רק כדי לראות את חיוכו השובב, ואת ליבו האמיץ של אחד משלושת הנשיאים הגדולים בהיסטוריה האמריקאית - שווה להאמין שהסיפור הזה ששמו אמריקה יכול להינצל.
ואם לא - לפחות זכינו לומר את האמת בעולם עליו השתלטו השקרנים.
ואולי המשכיל בעת ההיא ידום.
או לפחות יחלום.
