"הלאפ דאנס האחרון" הינו אחד הסרטים הנועזים אשר נעשו בזמן האחרון בישראל והוא לא ממהר לעשות הנחה לצופים. העלילה עוסקת באחד הנושאים המורכבים במדינה, תעשיית החשפנות. בשנה שעברה נסגרו שלוש מועדוני חשפנות גדולים, ניצחון גדול וחשוב עבור הארגונים אשר פועלים להוציא מחוק עיסוק זה, אך פגישה קשה בפרנסה של אותן נשים שבחרו לעסוק ולהתפרנס מחשפנות.
הסרט למעשה מציג אוסף של מונולוגים מצד נשים שבחרו לעסוק בתעשייה זו, ולפי מה שהן אומרות, מתפרנסות בכבוד. למעשה, רוב הנשים בסרט מחזיקות בתארים מתקדמים, הן חכמות, אינטליגנטיות וחזקות. במילים אחרות, מצליח "הלאפ דאנס האחרון" לערער על התדמית שכולנו מגיעים איתה לצפות בסרט.
אין מדובר בנשים חלשות, שהחיים בחרו עבורן, אלא בנשים שמאמינות כי מדובר בעיסוק לגיטימי לכל דבר ועבודה ככל העבודות. מדובר על ביקורת ועדות ממקור ראשון, מפתיעים כמעט, ובעיקר מרתקים. אפשר כמובן לא להסכים, להסתייג, אך מדובר על קול חשוב, אחר, מרענן שנשמע, וחשוב להקשיב לו.
"הלאפ דאנס האחרון" לא מתחנף לקהל הצופים, לא חושש לשים על השולחן עמדה שהיא רחוקה שנות אור מפוליטיקלי קורקט, ובעיקר, מעניק במה, אולי לראשונה, לאותן נשים, שלא מרגישות קורבנות, להשמיע את קולן ודעתן.