כיצד סיפור על אונס מהמאה ה-14 רלוונטי גם היום? תצטרכו לצפות ב״הדו קרב האחרון״

אי שם במאה ה-14 בצרפת, עלמה בשם מרגריט העידה כי בחור בשם ז׳אק לה גרי אנס אותה בברוטליות, זאת בזמן שהייתה במערכת יחסים עם אביר מיוחס בשם ז׳אן דה קרוז. לה גרי מצידו הכחיש כל קשר לדבר, מה שהוביל להחלטתו של המלך באותה התקופה, לערוך קרב בין האנס, לבין בן זוגה של מרגריט. נשמע מוזר? חכו, יש עוד.

המלך קבע כי במהלך הדו קרב, במידה ובן זוגה של הנאנסת יפסיד, יהיה זמן סימן כי מרגריט אינה דוברת את האמת. אז לא רק הוא יוצא להורג, אלא גם היא. זוהי העלילה של סרטו החדש של הבמאי המוערך רידלי סקוט, ״הדו קרב האחרון״.

את התסריט אגב, כתבו השחקנים מאט דיימון ובן אפלק (אשר גם משחקים בסרט, כמובן), לצידה של ניקול הולופסנר. בתפקיד הרשע והאנס אחד השחקנים הנחשקים ביותר של התקופה, אדם דרייבר. את הנאנסת, מגלמת השחקנית הבריטית ג׳ודי קומר.

״הדו קרב האחרון״ מציג בפני הצופה שלושה חלקים שונים. הראשון, מציג את האירועים מנקודת המבט של בן זוגה של הנאנסת, ואילו החלק האחרון מציג את הדברים דווקא מנקודת המבט של מרגרט. בחירה זו מאפשרת לצופה להתמסר לסרט ולקבל כמה נקודות מבט חשובות ומעניינות, ובעיקר שונות.

כמובן שתצוגת המשחק של כל הגיבורים מרשימה במיוחד, הצילום מצליח לגרום לכל סצנה להפוך לריאליסטית, סוחפת, אותנטית, כאשר השחזור התקופתי הוא מהמפעימים שנראו לאחרונה על המסך הגדול. בין היתר, ״הדו קרב האחרון״ מצליח להציף מורכבות רלוונטית וחשובה הקשורה באופן ישיר למהפכת ה-me too.

העלילה ממחישה כי למרות שמדובר בסיפור אישי, אין מדובר במקרה בודד. תקיפות מיניות, הטרדות, ואונס, הם דברים שקורים כל הזמן, ובכל תקופה. יותר מכך, היא מבקשת להזכיר לכולנו, שגם אם נדמה לנו שהתקדמנו, גם היום, מתבצעים הבלגה והשלמה עם הנושא.