״כוחו של הכלב״, סרטה החדש של ג'יין קמפיון הינו מערבון קלאסי שעוקב אחר בעל חווה מיזנטרופ ונוקשה אשר מתנכל לאלמנה צעירה לאחר שהיא מתחתנת באופן מפתיע עם אחיו. כאמור, מדובר על רומן משנות השישים המאוחרות, אך קמפיון מצליחה ליצוק לתוכו את השפה הקולנעית שלה, ותוצאה לא פחות ממרהיבה.
הסרט למעשה מבקש (וגם מצליח) לפרור את התדמית הגברית הנוקשה, הקלאסית, האידיאלית, ומזכירה כי השאיפה להגיע לשם היא לא רק לא מציאותית, אלא גם מזיקה ומבודדת. כאמור, גיבור הסרט, ג׳ורג׳, חי יחד עם אחיו פיל בחווה מבודדת, שם הם מגדלים פרות.
השניים שונים מאוד אחד מהשני, כאשר ג׳ורג׳ מופנם וטוב לב, ואילו פיל גס רוח ועצבני. כאמור, יום אחד ג׳ורג׳ מכיר אלמנה בשם רוז, לה בן צעיר בשם פיטר, ודי מהר השניים מחליטים להתחתן והיא עוברת לבית המשותף. די מהר פיל נחשף כגבר נוקשה, סובל, ואבוד, כאשר האיזון שהופר בבית, עם כניסתה של רוז, מצליח לערער אותו עוד יותר.
ג׳ורג׳ מבחין בכל זה, ומפתיע את רוז וקונה לה פסנתר כנף גדול, שחור ומפואר, (רוז הייתה בעבר פסנתרנית המלווה סרטים אילמים) על מנת להרים את רוחה. כמו כן, באופן די מפתיע, פיטר, בנה של רוז, יוצא לחופשה מהלימודים וחוזר הביתה, אז נרקם קשר מיוחד בינו לבין פיל, ולמעשה, הופך להיות מרכז הסרט.
הנופים, הפסקול, הצילום, וכמובן הבימוי החכם והרגיש של קמפיון מצליחים להפוך את המערבון הכביכול קלאסי הזה, למערבון מודרני, אחר, כזה שמביא לידי ביטוי את שפתה הקולנועית המשובחת. התוצאה היא סרט איכות מעורר מחשבות ושאלות, כזה שאתם לא רוצים לפספס.
