בחילופי דברים מקוונים שהתרחשו לאחרונה, היוטיובר קייסי נייסטאט פרסם סרטון זועם לאחר שמכוניתו נפרצה והתכולה נגנבה בה בלוס אנג'לס.
''לוס אנג'לס'', כך הוא טען, הפכה ל"חור-תחת של העולם השלישי".
בתגובה השחקן המולטי-מיליונר סת' רוגן ביקר את נייסטאט על כעסו וטען שתכולת המכונית היא ''דברים מינוריים להפסד''.
רוגן הוסיף שבזמן שחי במערב הוליווד פרצו לו למכונית 15 פעמים, אבל שאותו זה לא הטריד.
בלוגרים מקוונים לעגו לרוגן. לא פלא - השחקן מתגורר בבתים בעלות מיליוני דולרים באזור לוס אנג'לס, המוגנים על ידי מערכות אבטחה מתוחכמות וגידור. עם זאת, גם נייסטאט וגם רוגן הגדירו במדויק את "העולם השלישי": ההתמוטטות המוחלטת של החוק והיכולת של העשירים בתוך חברה פיאודלית כזו למצוא דרכים להימנע מהכאוס האלים.
לאחר שטיילתי ב-45 השנים האחרונות במזרח התיכון, בדרום אירופה, במקסיקו ובאסיה הקטנה, הבחנתי בכמה מאפיינים משותפים של מה שמכונה חברת עולם שלישי - וכולם עשויים להרגיש מוכרים יותר ויותר לאמריקאים בני זמננו.
בין אם בקהיר או בנאפולי, גניבה הייתה דבר שבשגרה. עם זאת, פשעי רכוש כמעט אף פעם לא זכו להעמדה לדין רציני.
בחברה מסוג ימי הביניים של שניים ולא של שלושה מעמדות, העשירים באחוזות מוקפים בחומה כמעט ואינם דואגים כל כך מגניבה.
הפשע נמחק של עניים, במיוחד כאשר מעמד הביניים נמצא בדעיכה או לא קיים. הפשע האלים עולה כעת באמריקה. אבל שני דברים שונים בפשיעה החדשה של אמריקה. ראשית היא החסינות מפני העמדה לדין. גנבים שוטפים חנות, שודדים, גונבים ונמלטים עם הסחורה ללא חשש למעצר.
שנית, השמאל לעתים קרובות מצדיק את הפשע כמעין החזר-צודק נגד מערכת נצלנית כביכול.
כמו האדריכלית של מה שנקרא פרויקט 1619, ניקול האנה-ג'ונס, שטענה כי הרס הרכוש במהלך קיץ 2020 היה "הרס רכוש, שניתן להחליף, ואינו אלימות".
העולם השלישי משקף את האסימטריה של אכיפת החוק. אידיאולוגיה וכסף, לא החוק, פוסקים מי נעצר ונשפט ומי לא.
היו 120 ימים מתמשכים של ביזה, הצתות ואלימות קטלנית במהלך קיץ 2020.
פורעים שרפו בתי משפט, מתחמי משטרה, וכנסייה איקונית. והייתה גם מהומה מפחידה ב-6 בינואר, כאשר המון נכנס לקפיטול של וושינגטון הבירה ופגע ברכוש הפדרלי.
מבין אלה שנעצרו במהלך האלימות בקונגרס, רבים הוחזקו בבידוד או בתנאי כלא קשים.
ומהומה של יום אחד היא כעת נושא לחקירה בקונגרס.
חלק מהעצורים עדיין - 10 חודשים לאחר מכן - ממתינים למשפט.
המורשע צפוי לעונשי מאסר ארוכים.
לעומת זאת, כ-14,000 נעצרו בהתפרעות הארוכה והאלימה יותר של 2020 - רובם שוחררו ללא ערבות.
לרוב ביטלו את האישומים.
מעטים מאוד עדיין מוחזקים בהמתנה.
בעולם השלישי, שירותים בסיסיים כמו חשמל, דלק, תחבורה ומים אינם אמינים באופן אופייני: במילים אחרות, בדומה למצב בקליפורניה.
הייתי בחמש טיסות בחיי שבהן הודיעו שאין מספיק דלק כדי להמשיך ליעד המתוכנן. המטוס נדרש להסתובב או לנחות איפשהו בדרך.
טיסה אחת שהופסקה המריאה מקהיר, אחרת מדרום מקסיקו.
שלושת האחרות היו באביב ובקיץ הזה בתוך ארצות הברית.
אחת הסצינות הזכורות ביותר שאני זוכר מאנקרה, קהיר העתיקה, או אלג'יר של תחילת שנות ה-70 היו לגיונות של קבצנים ועניים ישנים על מדרכות.
אבל התרוששות כזו מחווירה בהשוואה למאהלים של פרסנו של ימינו, לוס אנג'לס, סקרמנטו או סן פרנסיסקו.
עשרות אלפים חיים על מדרכות ומשתמשים בהן כדי לעשות צרכים, להטיל שתן, להזריק סמים ולפנות אשפה.
בעולם השלישי הישן, עושר ועוני קיצוניים התקיימו בסמיכות.
מקובל היה לראות איכרים על עגלות רתומות לסוסים במרחק של כמה קילומטרים מווילות החוף.
אבל עכשיו יש הרבה יותר עושר ועוני בעמק הסיליקון.
ברדווד-סיטי ובמזרח פאלו אלטו, משפחות מרובות נדחסות לבונגלוס קטנטנים ולגאראז'ים, לעתים קרובות כמה רחובות מטוני את'רטון.
ברחובות הראשיים מחוץ לאוניברסיטת סטנפורד ולקמפוס של גוגל, אנשים ישנים בקראוונים מרופטים ובאוטובוסים החונים ברחובות.
ניסטאט צדק בזיהוי מגיפת פשע בלוס אנג'לס כעולם השלישי.
אבל כך גם צדק ס'ת רוגן, אף שלא ביודעין.
הוא שיחק את התפקיד הצפוי מראש של המצקצק בלשונו, זה שלא אכפת לו - עשיר מהעולם השלישי המתעלם מהאומללות של אחרים ממש לידו.
