דרמטית, בוטה וסוחפת: העונה השנייה של ״אופוריה״

סדרת הדרמה ״אופוריה״ מצליחה לירות לכל הכיוונים, וגם לפגוע. מלאכה עדינה וחכמה במיוחד שללא ספק מצליחה להפוך את הסדרה לשונה בנוף המקומי. למשב רוח מרענן. לכן, אין זה פלא שהסדרה הצליחה לגייס מיליוני מעריצים וצופים אדוקים כבר בעונה הראשונה. וכעת, מגיעה העונה השנייה. 

העונה השנייה מגיעה לאחר הפסקה ארוכה מדי של שנתיים וחצי, אך כבר בפרק הראשון, בדקות הראשונות, ״אופריה״ מצליחה להזכיר לכולנו שמדובר בסדרה חד פעמית. הדמויות עדיין כאן, אבודות, מאוהבות, מבולבלות, והעלילה עוד בועטת, מלודרמטית, עמוסה לב ורגש.

הפרק הראשון חושף היכן עומדות שתי גיבורות הסדרה כיום. רו חזרה להשתמש בסמים בעקבות פרידה שוברת לב, ואילו ג׳ולס יצאה למסע של חיפוש וגילוי עצמי. קצת כמו העונה הראשונה, העונה השנייה והחדשה של ״אופוריה״ עוסקת בחיפוש, בשבר, במסע ההתבגרות הכואב והבלתי נמנע. אך בדרך מרעננת יותר. סוחפת אף יותר.

העונה השנייה מלאה רגעי יופי עוצרי נשימה, סצנות שוברות לב, כאשר את הכל עטוף, כמו תמיד, בימוי מוצלח וצילום מהפנט, עליהם אחראי יוצר הסדרה, סם לוינסון, שמצליח להמציא את עצמו מחדש, כלומר את ״אופוריה״, הישג שהוא לא רק מרשים בנוף הטלווזיוני היום, אלא גם כמעט חד פעמי.

הסדרה לא מבקשת לשפוט את הדמויות, אלא רק להציג אותן באור אובייקטיבי, ניטרלי, ובכך היא משאירה לצופים את היכולת לגבש דעה, ולהרגיש קשת רחבה של רגשות. כמובן שיכולת המשחק של הגיבורה, השחקנית זנדאיה, נהדרות גם העונה, ובכלל, נראה שהשנתיים האחרונות עבור השחקנית הן מהטובות בקריירה שלה.

ואם כל זה לא שיכנע אתכם עד עכשיו, העונה החדשה של ״אופוריה״ גם כוללת בתוכה פסקול לא פחות ממושלם, כזה שהופך כל פרק לחגיגה של ממש. נכון, לא מדובר על סדרה עבור כל אחד ואחת, אך אם אתם לא חוששים ממלודרמה, ובני נוער אבודים, זו לגמרי צפיית חובה, כזו שמשאירה טעם של עוד.