אפשר לדבר על אי-מוסריות הפלישה לאוקראינה, על הסמכותנות הרודנית של פוטין, ועל כך שרצון קייב להצטרף לנאט"ו אינו מהווה עילה מספקת למלחמה.
יש רק בעיה אחת.
נאט"ו היא מזמן לא עניין אוקראיני-רוסי, אלא דווקא, צורם ככל שזה יישמע לאוזניים מערביות, בעיה מערבית שמאז נפילת בריה"מ, ובשם הדמוקרטיה והשלום, מתפשטת מזרחה לתוך תחום-השפעה שהיה באופן היסטורי סלאבי.
מדובר בעובדה לא-נוחה, שהתקשורת המערבית פשוט לא מוכנה לדבר עליה. המדיה מעדיפה להתמקד בפריזמה - הלגיטימית אף היא - של אימפריאליזם פוטיניסטי כנגד אוקראינה. ופוטין, באופן ציני, תוך שמירת האינטרסים הגיאו-פוליטיים של רוסיה, מוכן לשלם במלחמה ובבידוד רוסי בכך שהוא מודיע - 'עד כאן'.
"לא ארשה לזלינסקי להצטרף לנאט"ו".
לגבי ההכרח בהכרזת המלחמה? על כך ידונו ההיסטוריונים שבידם הפרוטוקולים ממפגשי לברוב ובלינקן.
ארצות המערב, בהתפשטות המתמדת מזרחה לכיוון רוסיה מאז 1993, במהלך בוטה הנוגד את ההבטחה שניתנה ב-1990 לגורבצ'וב, כי "גרמניה תהיה המדינה המזרחית ביותר של נאט"ו והאיחוד האירופאי" - ממשיכות להפר את ההבטחה ההסטורית תוך התגרות באינטרסים הרוסיים המבוססים על תפיסת ביטחון והרתעה בשטחים שממזרח לגרמניה.
בכך המערב מספק תחמושת לקיצוניים ברוסיה, ומנגנן על מיתרי החרדה ההיסטורית של רוסיה מניסיונות מערביים לנצל את חולשתם.
כפי שמציין פרוספור יואב גלבר:
“stand with Ukraine”.
רמת הפשטנות והחד-צדדיות פשוט מביכה - המוח של המערבים הופך נשטף לא פחות מזה של הרוסים בשלב זה.
כי בפועל, ברור שקולוניאליזם מערבי עדיף על קולוניאליזם רוסי, וברור שהתפשטות רצונית ובלתי-צבאית בסגנון נאט"ו, לצד כיבוש תרבותי אמריקני, עדיפים על התפשטות בלתי-רצונית וצבאית בסגנון פוטין.
אבל אין זה מסביר את הפגיעה הקשה באינטרסים הרוסיים, ואת המוכנות של המערב להתעלם מכך לחלוטין.
שלושה ימים לתוך הלחימה, אוקראינה, סירבה לפי הדיווחים לנהל מו"מ עם רוסיה, ורק לפני כמה שעות ניאותה להסכים.
לבסוף, מלבד הפטריוטיזם האוקראיני שמבטא עצמו ברצון להצטרף לברית צבאית מערבית היושבת כ-550 קילומטרים ממוסקבה, ומלבד העובדה שאוקראינה שילשה את שטחה במהלך המאה ה-20 (על חשבון רוסיה) צריך להבין שסיבות המלחמה נטועות גם בחולשה פנים-מערבית עמוקה.
מחד גרמניה, בעלת הכוח הכלכלי והפוליטי, אך הנטולה כוח צבאי. מאידך צרפת, בעלת הכוח הצבאי, אך החסרה כוח כלכלי.
הפיצול שבין מנהיגות האיחוד, מגלה כי 'אירופה' היא פיקציה המסוגלת להתאחד רק בסנקציות כלכליות, בזמן שהאגף הצבאי שמובילים אמריקה וצרפת – נתונים בידי נשיא הסובל ככל הנראה, לפחות לפי רופא הבית הלבן שטיפל בו במשך עשור, מדמנציה.
ונשיא שני, מאקרון, שלא יעז בחיים לתקוף את רוסיה.
כי הסיפור הוא שבין צרפת ורוסיה – אין נשק אטומי, או כוח צבאי משמעותי מלבד נאט"ו - שבעצמו ממשיך להתפשט מזרחה.
ומי יודע, בסוף היום, אוקראינה וגם רוסיה אולי יגזרו קופון על הפסקת אש, שתמומן ע"י המערב העשיר שישמח לשלם כסף רב עבור שקט במזרח אירופה.
או שראינו את אמריקה מבשלת לעצמה את הדייסה שהפילה את האימפריה שלה דרך הציר הרוסי-סיני החדש.
