דעה: שר החוץ לפיד, למען זיכרון אביך ניצול השואה ז"ל - אל תבצע התאבדות-דיפלומטית ממשרדך ירושלים
ישראל מצאה עצמה במצב סבוך, סימפטיה חשובה ולגיטימית לעם העומד למול מתקפה, וצורך לשמור על האינטרסים החיוניים של מה שנותר מהעם היהודי בציון - הבחירה ברורה
02.28.2022 07:58
יאיר קליינבאום
אפשר להתחיל את המאמר בטיעונים הברורים לכאן ולכאן.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
המיעוט הפרו-רוסי במערב (אולי 24% מדעת הקהל) יאמר:
א. אוקראינה גדלה טריטוריאלית ב-200% מאז 1918 על חשבון שטחים רוסיים והבסבורגיים.
ב. נאט"ו הולך ומתפשט מזרחה לאיזורי השפעה סלביים.
ג. ההצהרות של קייב על הצטרפות לנאט"ו לא הטיבו עם ממשלת זלינסקי בכך שסתרו את דוקטורינת הביטחון של מוסקבה.
באותה נשימה,
א. לאוקראינה זכות לשלמותה הטריטוריאלית ולריבונותה העצמאית.
ב. בשנת 2022 מדינה אירופאית (לפחות בחלקה) לא פולשת לשכנתה בשל שיקולים גיאו-פוליטיים.
ג. פלישה קרקעית, ימית ויבשתית בלא התגרות צבאית אסורה בחוק הבינלאומי.
ד. שאיפותיו הטריטוריאליות של פוטין מלמדות שבלא עמידה מערבית איתנה - ייתכן ואנו עומדים בפני אובדן-עצמאות של אזורים רבים ממזרח לברלין.
אך מכיוון שהקדשתי כ-3,000 מילה לעמדתי לנושא, כאן ו-כאן.
עתה אבקש לפנות לזווית הישראלית.
הצבא הרוסי שולט בסוריה ובלבנון בזמן שהתיאום הביטחוני הרוסי עם ישראל - נשמר.
כידוע, מאז ההתפשטות הרוסית לסוריה ולבנון בתחילת העשור הקודם, פרשנים ישראליים רבים דיברו על חזרת המשוואה הרוסית במזרח התיכון. אך במצב עניינים זה, יש לי חדשות עבור שר החוץ לפיד שנודע כי הוא מתכוון להצביע בעד גינוי רוסיה באו"ם.
גם אם לא היה תיאום ביטחוני עם רוסיה, ירושלים לא בעמדה לגנות את בעלת הברית החזקה של איראן, סוריה, וחיזבאללה ערב החתימה על הסכמי הגרעין בעודה יושבת על גבולותינו.
כדברי האלוף במיל' גיורא איילנד:
"לישראל אין ברירה אלא להיות לא רק נייטרלית, אני לא רוצה להגיד פרו רוסית, אבל בטח לא להגיד שום דבר שייתפס רחוק מזה. ישראל יכולה וצריכה להגיד לארה"ב ש'אנחנו נמצאים במלחמה מול איראן על גבולותנו, בניגוד למדינות אחרות אנחנו לא מבקשים שום סיוע. על מנת לנהל את המלחמה הזו במגרש המשחקים הסורי אנחנו צריכים להגיע לתיאומים - תרדו לנו מהגב'".
במשך עשורים בריה"מ איימה על גבולות ישראל וסיפקה נשק לאויביה מדרום וצפון.
מוסקבה, כידוע, המציאה את יאסר עראפת, חיזקה במשך עשורים את מצרים ואסד האב, וכיום היא המחמשת הגדולה של נסראללה ואסד.
עד עתה, שר החוץ לפיד ביצע מספר מהלכים חשובים.
המשמעותי ובעל הסימבוליות הרבה ביותר, העמדה הנחרצת שנקט מול הצעדים הנפשעים של פולין.
אך פולין הקטנה, אינה רוסיה, ורכוש יהודי פולין, עם כל הסימפטיה והכבוד, אינו חשוב כמעמדה הטריטוריאלי והמדיני של אוקראינה עבור האינטרסים הישראליים.
***
מאז 1991, משרד החוץ הרוסי משמר עמדה מכילה וביקורתית כלפי ישראל.
משלב מחד עמדת גינוי אירופאית טיפוסית המערערת את תחושת היציבות של ישראל בזירה הבינלאומית, אך מבלי לפגוע בצורה חיונית באינטרסיים הישראליים.
מחד היא מחמשת את אויבי ישראל, מאידך היא עושה זאת תוך הכרה באינטרסים ישראליים ובזכותה להתקיים בגבולות ה-4 ביוני 1967 (עם שינויי גבול כאלה ואחרים), הכרה חשובה בהרבה מזו של לונדון, פריז ואפילו בייג'ינג, שכן בשונה מהם - רוסיה היא עדיין מעצמה מערב אסייתית.
וזו הנקודה המרכזית - מעצמה מערב-אסייתית שרוצה את ישראל 'מוחלשת' , אך קיימת.
ואין ספק, הצבעה ישראלית נגד רוסיה תעשה בדיוק זאת - היא תחליש את ישראל במאבקיה הגיאו-פוליטיים הבאים.
כדי להבין זאת עלינו להביט על יחסי העם היהודי והעם הרוסי במאה החולפת.
מבט אחד מגלה מסכת סבוכה של חיבה-התעללות, שברור בה מי הצד שיכול "לקחת עמדה נחרצת", ומי הצד שאמור להוריד את הראש.
כפי שכתבתי במקום אחר - אפשר לסמן יחסים אלה באמצעות פלוסים ומינוסים:
"1. + אחרי 1917, קבלת-זכויות במהפכה שרבים מבני עמנו לקחו בה חלק.
2. - אחרי 1920 הגיעו הסנקציות הדתיות והלאומיות נגד יהודים.
3. + במקביל אחרי 1921 דווקא החלה הגנה קנאית על זכויות היהודים במדינות הלוויון האנטישמיות (פולין, לטביה, ליטא).
4. - ובשנות השלושים - הטיהורים הגדולים של סטאלין שכוונו גם נגד יהודים בכירים גם.
לאחר מכן היחסים של רוסיה כלפי היהודים עברו מאזורי ההשפעה הסלאביים אל המרחב האירופאי כולו עם
5. - הסכם ריבנטרופ=מולוטוב ב-1938. נקודה כואבת שלאחריה דווקא התפתחות חיובית שכן
6. + בפלישה הגרמנית של 1939 סטאלין העניק בית ומחסה ליהודים נרדפים.
7. + אחר כך, עם המתקפה הנאצית של יוני 1941, ועם השחרור הרוסי של יהודי אירופה, כבר היה ברור שהרוסים משחררים את עמנו מהשמדה. אבל לא רק שחרור מהשמדה - גם עצמאות.
8 + ב-1948 "לא היינו הופכים למדינה בלי עזרת רוסיה" (ציטוט של בן גוריון),
9. - אחרי 1952 רוסיה הפכה ל'אויב' הגיאופוליטי המרכזי שלנו למשך 40 שנה.
10 : מאז היחסים נמצאים במצב של יציבות עדינה שאסור ללפיד לשחק בה.
בשלב הזה - פוטין הביא את המצב לאיזון - הוא מייצג יחסי אהבה-שנאה מעין אלה שהיו לבריה"מ עם היהודים, מול מדינת ישראל.
כבדהו וחשדהו תוצרת מוסקבה: כבוד לעמידה היהודית בהיסטוריה, תוך צורך לשקול את המאזן מול ישראל הידועה כבעלת ברית אמריקאית באזור שרוסיה היא בעלת ברית של ציר שיעי-איסלאמיסטי.
מחד רצון להציק לנו מספיק שנהיה תלויים בחסדי מוסקבה, מאידך שנחיה ואף נשגשג.
אולי זה גלגול היחס של הנצרות האורתודוקסית ליהדות ההיסטורית?.
ארה"ב היא 'בצד של ישראל', אך היא בנקודה החלשה ביותר שלה בהיסטוריה - מעצמה בקריסה מהירה שלא יכולה לגבות חברים ולהרתיע אויבים.
ישראל כבר תמכה בעבר בממשלים אנטי-אמריקניים. למען השם, מדיניות החוץ הישראלית, היא ישראלית. ולא סתם ממשל רבין ובגין היה בקשרים הדוקים עם דרום אפריקה של האפרטהייד, ויש שאומרים גם עם דיקטטורות דרום אמריקאיות בתקופת בגין-רבין-שמיר.
עתה, חשוב להבין - זה לא חכם להתאבד על מזבח המוסרניות התל אביבית שמדליקה נירות בכיכר תל אביבית והופכת את דגל העירייה לצבעי העם האוקראיני. לפיד, למען השם, תתעורר, אתה מנהל פה את העם היהודי, לא איזו חגיגת גיוון, הכלה וזכויות במוזיאון תל אביב.
תחשוב מה אביך, היה אומר לך לעשות למען העם היהודי בשעה זו שרוסיה יכולה להפוך מידיד לאויב.
ההיסטוריה לא תסלח לך.
