שוד שהפך לקומדיה קלילה ומוצלחת: ״הדוכס״

אי שם בשנת 1961 נגנב הדיוקן של הדוכס הראשון אשר הוביל את הצבא הבריטי לניצחון על נפוליאון, על ידי בחור בשם קמפטון בנטון. הציור הנגנב, אשר ישב בגלריה מקומית בלונדון, ציור על ידי פרנסיסקו גויה ומחירו עמד על 140,000 לירות שטרלינג, הפך להיות אחד מסיפורי השוד המשונים והמשעשעים בהיסטוריה.

אז מה כל כך משעשע? ראשית, הקלות המפתיעה, האבסורדית, בה נגנב הציור, מספר ימים בלבד לאחר שהגיע לראשונה לגלריה. במילים אחרות, אל תצפו למותחן דרמטי - פסיכולוגי. אולי ההפך, מדובר על קומדיה מהנה, קלילה, כזו שלא לוקחת את עצמה ברצינות.

הגנב שלנו, קמפטון הינו גבר בן שישים, טיפוס דעתן, עקשן, שלא מוכן לשלם את אגרת הטלוויזיה, ובין לבין חוטא בכתיבת מחזות שהוא שולח לגופים שונים בתקווה שמישהו כבר יבין את הכישרון יוצא הדופן שלו. אשתו, דורתי, הינה עובדת ניקיון והמפרנסת העיקרית של הבית. השניים רבים ללא הפוגה, אך האהבה שלהם מרפדת את הכל והופכת את הריבים קלילים ומשעשעים.

יום אחד, מגיע קמפטון לגלריה, בוחן את הציור של הדוכס, ומחליט - ״זה לא כזה טוב״. אז הוא למעשה מחליט, בין אם במודע ובין אם לא, לבצע את המעשה, וגונב את הדיוקן המדובר. נראה, לפחות מהצד, כי הוא עושה זאת כמעט בתום לב. מתוך עקרונות בהם הוא נאחז. 

״הדוכס״, בבימוי של רוג׳ר מישל, אשר אחראי על כמה סרטי מופת, ביניהם ״סוף שבוע בפריז״, ו״נוטינג היל״, הלך לעולמו זמן קצר לאחר שהסרט יצא לאוויר העולם, אך הצליח לספוג לא מעט ביקורות טובות הן מצד הצופים והן מצד המבקרים. מדובר על סרט קטן, מבדר, ומשעשע, אך כזה שגם לא מפספס את ההזדמנות למתוח ביקורת ולהעביר מסר.

אותו מסר עובר היטב ובצורה חכמה ונוגעת ללב באמצעות דמותו של קמפטון, אשר מוצג כאיש הקטן, הבלתי נראה, אשר מחליט יום אחד לשבור את הכלים ולקרוא תיגר על המערכת, וכאשר נזכרים שכל הסיפור המופרך הזה מבוסס על אירוע אמיתי, אי אפשר לעצור את החיוך.