מפוצצת סקס אפיל: העונה החדשה של ״להרוג את איב״

כאשר העונה הראשונה של ״להרוג את איב״ פרצה לחיינו, היה די ברור כבר מההתחלה שמדובר על להיט בינלאומי, ממתק טלווזיוני מהנה וממכר. עם קאסט שחקנים מרשים ומעורר התפעלות, עלילה פרועה, ומלא מתח מיני וסקס אפיל, איך לא?

כעת, עם עלייתה של העונה החדשה, הרביעית והאחרונה, הגיע הזמן להיזכר בכל הסיבות בגללן התמכרו ל״להרוג את איב״. מדובר על סדרה חכמה, שלא חוששת ללעוג על עצמה, על העולם, על נורמות וגימיקים, והתוצאה היא חווית צפייה שהיא כמעט מענגת, אך בעיקר מבדרת ומהנה.

כזכור, בעונה הקודמת, המעריצים נפרדו מוילאנל ואיב, כאשר הן עמדו על הגשר ברגע דרמטי ושובר לב. כעת, העונה החדשה נפתחת בנקודת זמן רחוקה יותר, כאשר השתיים כבר לא יחד. איב עובדת בחברה בינלאומית וממשיכה לחקור את הארגון השניים עשר, שם היא מטפחת יזיזות מופלאה עם עובד בשם יוסוף, כאשר היא עדיין חושבת, חולמת, ומדמיינת את וילאנל. 

מהצד השני, וילאנל מנסה להמשיך בחייה, ומוצאת נחמה בכנסיה ובחיי דת. עד כדי כך שהיא מגיעה למצב בו היא משוכנעת כי עם מספיק שיחות עם ישו, והרבה אמונה וכוונה, היא תצליח לכפר על החטאים. כאן מופיע דימוי משעשע של ישו בתור דראג, אלמנט שהצליח לעורר לא מעט תגובות מצד המעריצים.

כומר הכנסיה לא ממהר ליפול לקסמיה של וילאנל, אך דווקא הבת שלו, אישה צעירה ויפה, מצליחה להתאהב, איך לא, בוילאנל המסתורית, מה שהמצליח לצקת בכל תהליך ההתחזקות הזה נופח כמעט אירוני, מבדר, המתכתב עם האופי המופרע של הסדרה הנהדרת הזו.

אין ספק כי כמו בכל העונות, החוזק של ״להרוג את איב״ נמצא במתח המיני שהיא מתחזקת לאורך כל הפרקים. זה, בשילוב הסקס אפיל הנוטף ממנה. הדמויות ממשיכות להיות מופרעות, מבדרות, חכמות, מודעות לעצמן, והעלילה זורמת היטב. 

גם הלוקיישנים בעונה החדשה נהדרים וטובים מאי פעם, הדיאלוגים נשמעים מהודקים ואותנטים יותר, והחוויה הכללית היא של צפייה ממכרת. אם לא יצא לכם עדיין לצפות בסדרה המופלאה הזו, זה לגמרי הזמן, ובינג׳ זו האפשרות הטובה ביותר. תודו לנו אחרכך.