את התסריט של ״אמהות מקבילות״ התחיל לכתוב אלמודובר לפני מספר שנים. במרכז העלילה של סרטו החדש עומדת ג׳אניס, צלמת הנשלחת לצלם ארכאולוג. לאחר סיום הצילומים, ג׳אניס מבקשת את עזרתו בחפירה בכפר הולדתה, שם היא סבורה כי קבורים אביה וסבה.
כמובן שהנושא מורכב ולא נפתר מיד, ובינתיים, בין השניים מתעורר רומן סוער. תוך זמן קצר, אנו רואים את ג׳אניס כשהיא בהריון מתקדם, ופרודה מבן זוגה. בבית החולים, היא פוגשת אם יחידנית, והשתיים מיד נקשרות זו לזו. מערכת היחסים שלהן מעט מזכירה את סרטיו הקודמים של אלמודובר, כאשר כמעט בכולם ניתן למצוא נשים במרכז הבמה.
במילים אחרות, מדובר על עוד עלילה טיפוסית של הבמאי האהוב, אשר מביאה לידי ביטוי את השפה הקולנועית שלו, את התמה הקבועה שהוא נוטה לעסוק בה, הצבעים העזים, הצילום, המוסיקה, ועוד. במובן מסוים, מערכות היחסים בין הדמויות מזיזה הצידה כמעט לגמרי את נושא הכפר והגופות.
אך כאשר הדברים מעט נופלים למקום, מה שקורה לקראת סוף הסרט, אז הנושא צף ועולה שוב. במובן הזה, ניתן למצוא חוסר איזון כלשהו בין לב הסיפור, העלילה המרכזית, ובין הסיפור הצדדי. אך בכל זאת, מדובר על עוד יצירה נהדרת ומופלאה של אלמודובר, שמזכיר לכולנו שוב, שהוא אחד היוצרים והבמאים הכי חשובים, מעניינים ומיוחדים של התקופה.