בארי לווינסון בסרט חדש: ״השורד״

הרצקו, היגר לברוקלין ומיד פתח בקריירה של מתאגרף, זאת לאחר שלמד את יסודות המקצוע באושוויץ, במהלך מלחמת העולם השנייה. מי שלימד את הרצקו את רזי המקצוע היה לא אחר מאשר קצין אס.אס, אשר ביקש לבדר את חבריו לעבודה באמצעות תחרות קטלנית בין אסירים יהודים.

הגיבור שלנו שרד למעלה מ-70 קרבות כאלה, וכבר בגטו הפך לכוכב. אך כעת, כאשר הוא כבר היגר לברוקלין, וחי את חייו, די מהר אנו מבינים כי העבר שלו לא נשאר מאחור. למעשה, הוא די רודף אותו. לופת אותו בגרונו. וכך, בלי להתכוון, הוא פוצח בקריירת אגרוף. 

בתחילת הסרט, אף אחד לא יודע על עברו העגום והקשה של הרצקו, עד שיום אחד מגיע אל חייו עיתונאי, המבקש לראיין אותו, אז הוא מצליח לחשוף לא מעט סודות, ובעיקר לשכנע אותו לספר את סיפורו לראשונה. אז, אנו כצופים, חוזרים אחורה בזמן, ונכנסים אל ליבה של העלילה.

בין לבין, הוא מייחל כי הכתבה המדוברת תגיע אל אהובתו שנעלמה במלחמה, לאה. העלילה נעה קדימה ואחורה בזמן, ומציגה סיפור על גיבור, כזה שהצליח למכור את נשמתו לשטן בשביל לשרוד. אך המחיר שהוא משלם על כך, הוא גבוה ומטלטל. רודף אותו כבר הרבה שנים אחרי.

אחת מנקודות החוזקה של ״השורד״ היא ללא ספק הבימוי הנהדר של לווינסון, כמו גם הצילום של ג׳ורג׳ סטיל. הסרט נע בין סצנות בשחור לבן (רובן מתקיימות בזמן המלחמה) לבין סצנות בצבעים רכים, עדינים, כמעט פנטסטיים, של ברוקלין בשנות החמישים, והתוצאה מהפנטת ואפקטיבי.