דעה: המחדל האסטרטגי של נתניהו, החיסול של גל הירש, והקשר בין השניים

בהתכתבות דוא"ל עם אחד מבני משפחת נתניהו העליתי הסתייגויות מנומסות מהתנהלות רוה"מ לשעבר בנושאי מנהל (מדיניות הגירה, אוכלוסין, משפט) ביטחון (נגב וגליל, עזה, תכנית הטילים האיראנית) וערכים (הימנעות מהבטחות-שווא, ואמירת אמת) - בתגובה; נעניתי בהסברים על טעויות 'פוליטיות'.

נאמר לי כי "העסקת בנט ושקד ב-2006, הברית עם ליברמן ב-2013, העלאת אחוז החסימה, אי סיפוח הבית היהודי, פיטורי לפיד ב-2014" הם קרדינליים לנפילת נתניהו – הבעיה היא שבכלל לא דיברנו על נפילת נתניהו מסיבות פוליטיות, אלא על משהו מעט יותר עמוק מפוליטיקה – ערכים ומדיניות.

כשאותו בן משפחה הסביר בכל זאת מדוע הוא מתמקד בפוליטיקה בעודי מדבר על ממשל, מדיניות וערכים של ממש, הוא השיב כי "חוק בפוליטיקה שהבינוניים ינסו להפיל את הגדולים, ככה קרה לת'אצ'ר''.

התאכזבתי להבין שבן המשפחה הוא למעשה לא יותר מעסקן המניח באופן מעגלי כאקסיומה שיש לקבל שמר נתניהו שירת היטב את מדינת ישראל, למרות שהפכה תחתיו למדינת כלל אזרחיה נטולת נגב, גליל, והרתעה בטחונית.

הבנתי שיש פה אדם עם התניה פסיכולוגית כלשהי אשר משפיעה על היושר האינטלקטואלי שלו, ושבמקום לתהות על כשלי המדיניות שהובילו לבריחת המנדטים לבנט וסער לכתחילה - נאחז בצורה מוזרה במנטליות הקורבן האומניפוטנטי.

אכן, הביקורת בשמאל כי נתניהו מושחת פלילית היא שגויה משום שהיא מפספסת דבר חמור מכך, שגם הימין מפספס - והוא, שנתניהו לא מושחת פלילית - אלא מושחת מוסרית על כך שהביא את ישראל למצבה האסטרטגי החמור ביותר מאז 1966 בזמן שהפרקליטות ולא הרשות המבצעת מנהלות אותה.

אך עבור חסידיו, כמו גם בני משפחתו, רק טעויות טקטיות של שימור שלטונו הן בעלות משמעות - בעוד בעבור השמאל רק הזיות התיקים הם החשובות - הציונות? למי אכפת.

בין לבין, הזנחת מערכת הביטחון, המשפט, והפנים? לא פוליטיקה - לא חשוב לאף אחד.

כשליו של נתניהו שתורצו במערכת המשפט/מערכת אכיפת החוק מעידים על תופעה במסגרתה המערכות עליהם היה אמון הפכו לעצמאיות תחתיו, עד שפנו נגדו - הסיבה? בשונה מרה"מ חזקים כמאיר, שרון או שמיר - הוא פשוט ביקש לשרוד - לא למשול - המערכות הבינו זאת וניצלו את הוואקום, עד לשלב בו גם היו נכונות לתקוע אותו, וזאת למרות שנתן להם חופש פעולה מוחלט.

אכן הפוליטיקאי האומניפוטנטי התגלה כמנהיג אימפוטנטי, שגם הקרובים לו הפכו למנותקים מן המציאות, ולקחו את תסביך הנרדפות בשילוב פולחן האישיות לעיקר, תוך התעלמות מהנזק האלקטורלי שיסב לו

1. המצב בנגב ובגליל
2. מתן אפשרות לחיבזאללה לצבור 200,000 טילים
3. הפיכת ישראל למדינת כלל אזרחיה
4. כישלון האסטרטגיה האיראנית
5. הקפת עצמו ב-'יס-מנים' שלא יאתגרו את המדיניות שלו.

אכן, לא הם המדאיגים את משפחתו  - רק הכישלונות הפוליטיים האישיים, מבלי שהמשפחה מבינה שבגלל החולשה שלו בכל התחומים האלה, בנט ''דפק'' אותו וגנב לו מנדטים.

קרי אם נתניהו היה באמת חזק, לא היה לסער ובנט מפלגה, והחוזקה הזו היתה מתבטאת ב-45 מנדטים בקלפי.

מה שהוא עשה אחר כך - זה כבר לא אמור לעניין את משפחת נתניהו. לך תסביר להם שעם תכסיסים טקטיים אי אפשר לשלוט לנצח - ושעל הטעויות האסטרטגיות כולנו משלמים.

עמוד ענן, צוק איתן, שומר חומות - באף מערכה צבאית עד היום לא ניצח וגם השקט היחסי בפיגועים (מחוץ ליו"ש) הגיעו בתמורה להשלמה עם אובדן הנגב, הגליל, ועם הפיכת חיזבאללה וחמאס לאיומים ממשיים על מדינת ישראל. התבוסתנות הדביקה את כולנו - והמערכת הפכה לנתניהו - לכזו שדואגת רק מתדמית.

צבא שהפך את התדמית לחזות הכל.

צבא עם אובססיה כמעט-אלכימיסטית לטכנולוגיה אבל שאנשים מצוינים פשוט לא מתקדמים בתוכו וסביבו.

צבא שנשלט על ידי משפטנים ושסביבו מקרקרים עיתונאים מפוקפקים.

צבא הסובל מהתדרדרות בנורמות וערכים.

אכן הצבא הוא לא רק תבנית נוף מולדתנו - הוא הפך לתבנית נוף "מנהיגנו".

אך ההבדל היחיד בין הצבא שכמו אימץ בלא-יודעין את מודל 'הכיסא, התדמית והשרידות' של נתניהו, ובין נתניהו עצמו - הוא שישראל יכולה להרשות לעצמה שנתניהו יפסיד, היא אינה יכולה להרשות לעצמה שהצבא יפסיד.

גל הירש - הקורבן האחרון

כידוע, ספרו החדש של היועמ"ש לשעבר, יהודה וינשטיין שופע גילויים עד כמה נתניהו – שבחר בוינשטיין לתפקיד – היה אסקופה נדרסת בפניו.

חוקי הלאום, העמותות הזרות, חוק ההסדרה, פיצול היועמ"ש, חוקי המסתננים, - וינשטיין טרפד את הכל ונתניהו לא התווכח. וינשטיין מגלה שביבי לפעמים אפילו דחף אג'נדה שמאלנית באופן פעיל.

אחד התוצרים של הפילוסופיה הביביסטית שנתנה לבג"צ ולפרקליטות ומשטרה לנהל את המדינה - היא שאנשים כמו גל הירש נדרסו על ידי המערכת בזמן שביבי שרד בבלפור.

אכן, אחד הדברים הטראגיים אך הבנאליים בניסיון הרצח שבוצע בגל הירש על ידי פרקליטות המדינה והמשטרה הוא הקוטביות הקיומית שבין מאיישי המשרות הבכירים במשטרה ובפרקליטות שכיהנו במהלך ניסיון החיסול - כגון מני יצחקי, שי ניצן, ורוני אלשיך, והאדם אותו ביקשו להרוס.

מצד אחד לוחם עשוי ללא חת, איש-המעשה וההקרבה, כל אשר יפה ונעלם בצה"ל, מאידך, בירוקרטים אפרוריים המנהלים מוסדות בירוקרטים בשם ''חוק'' תחת הכשר של דמנטי בן 86 שהיה פעם נשיא ביהמ"ש העליון.

מצד אחד מפקד נערץ, יזם, איש טכנולוגיה, לוגיסטיקה, ועמל המביא כבוד לעם ישראל, מצד שני בירוקרטים שמנים ופקידים, המוכיחים כי התיאוריות הסוציולוגיות הביזאריות של אנשי מכון ון ליר ואבישי בן-חיים הם חרא בפיתה. שכן מני יצחקי ושי ניצן הם הרי שותפים בטנגו חסלני סוער – זה שאחד נושך והשני מחזיק את הרצועה – זה באמת משנה?.

אחד הקטעים גלויי-הלב של הסרט המחריד, הוא כאשר בתו של הירש מתעמתת איתו באחד הלילות ואומרת לו "אבא המדינה הזו לא טובה לנו".

רק לאחר מכן, כשניגשתי לאכול ב-3 בבוקר משהו מהמקרר, הבנתי מה היא אמרה למעשה.

הבת ניסתה להגיד בעצם, שישראל, שנועדה להצמיח יהודי-חדש, חיסלה את היכולת של מנגנוני הכוח שיצרה להכיל, שלא לומר להעריך, את היהודי הזה.

ישראל, לא רק "ירדה מהפסים", כפי שהירש אמר ברגעי כאב וכנות, אלא היא הפכה למנגנון השמדה של הטובים והצחים שבה.

בין הטובים, והרעים, וכן - זה אכן סיפור של טובים ורעים,
ניצבים דחלילים אימפוטנטיים (דוגמת ארדן ונתניהו שמקבלים פקודות מינוי מפקידים צנומים.. מגוחך) ופוליטיקאים צייתנים (כמו לפיד, בנט וליברמן) הרבים, בחסות הטינופת הקוגנטיבית של עמית סגל ורינה מצליח על קולותיו של עם מכופף ושבור.

כנופיית הבריונים השלטת, תקריב גם את טובי הבנים על מנת לשמר את כוחה והשפעתה, בעוד הפוליטיקאים המטומטמים בוכים על זה לערוץ 14 או 13 - זה הריטואל, זה המשחק המכור - הוא לא יפסק בקרוב.

אלו כבר לא שאלות של הזדמנויות כלכליות, הגשמה עצמית, עושר תרבותי, ימין מול שמאל, מלחמות מול שלום, שאמורות להטריד את היורד החדש.

אלא הדברים הבסיסיים ביותר העומדים ביסוד החוויה האנושית ההגונה שהפכו לבלתי אפשריים במחוזותנו.

מציאות שבה מול מסע-התאבדות הרוח הקולקטיבי גם מפא"י בימי המנגנון שלה נדימת כצדיקה-גמורה.

מציאות בה חיסול משפחת הירש השורשיות, המעניקה, המקריבה מוכיח כי הציונות-עצמה הפכה לנטע זר בעיני השלטון האמיתי בארץ ישראל.

שמא עדיף לשוב לגולה ולטפח טיפוסים חולניים בסגנון המשטרה והפרקליטות והפוליטיקאים הסרים למרותם מימין ומשמאל, הפוחדים מתיקים פליליים יותר מאשר מאובדן המפעל הציוני - ולכן לא מסוגלים לצפצף על המשטרה והפרקליטות ולהגיד להם - "כולנו נגדכם לא תוכלו לפתוח לנו 120 תיקים"?.

וכאן למעשה מגיעים לתובנה שמדינת ישראל לא רק החליפה יהודים בלא יהודים, באמצעות מדיניות הגירה פוסט-יהודית, חוק שבות מעוות, העדפות דמוגרפיות מוזרות, חלוקת אדמות שערורייתית, היא לא רק איפשרה לפקידים להפוך לאלוהים, ולפרויקט הציוני להפוך לתופעה שגם הציוני השרוף ביותר שעיניו בראשו חייב להודות שקם על יוצרה (העם היהודי) - אלא המדינה הזו חיסלה גם את הרוח שבעבר היא שיקרה לנו בשמה.

גל הירש, אתה היית שירת הברבור, הקורבן המושלם, סמל לעם שרצח את סמליו, שכבר איבד את שפת הדיבור, ועבר לקניבליזם טהור.