שרלוק הולמס הוא דמות ספרותית, או ליתר דיוק, בלש ספרותי, מן המפורסמים בעולם. את דמותו כתב הסופר סר ארתור קונן דויל, אי שם בשנת 1997. בזמנו, דויל סיפר כי דמותו של הולמס נוצרה בהשראת ג׳וזף בל, מנתח במרפאה המלכותית, שם עבד כעוזר. ממש כמו הולמס בכבודו ובעצמו, גם בל ידע כיצד להגיע למסקנות באמצעות תצפית רחבה ומעמיקה.
הספר הראשון של שרלוק הולמס התפרסם בשנת 1887, כאשר ספרי ההמשך יצאו במשך ארבע שנים מאוחר יותר. כיום, תוכלו למצוא לא מעט ספרים, סדרות, וסרטים בנושא, ולמעשה, ניתן לראות כי דמותו של הולמס עדיין רלוונטית, אולי יותר מתמיד.
כאמור, סיפוריו של הולמס זכו למאות עיבודים, הן בטלווזיה, בקולנוע והן על בימת התיאטרון. כזכור, הסרט "שרלוק הולמס" שיצא בשנת 2009 בבימויו של גיא ריצ'י ובכיכובם של השחקנים רוברט דאוני ג'וניור וג'וד הצליח להפוך לשובר קופות בינלאומי תוך זמן קצר. גם סרט ההמשך,שיצא בשנת 2011, ״שרלוק הולמס: משחק הצללים״ הצליח ומשך מיליוני צופים מכל רחבי העולם.
וכמובן, אי אפשר שלא להזכיר את הסדרה The Irregulars, (נטפליקס) המספרת את סיפורים של נערות ונערי רחוב שפותרים תעלומות על-טבעיות בלונדון של סוף המאה ה-19. גם "אנולה הולמס", על אחותו הקטנה של הולמס, שפותרת תעלומות בעצמה, הצליחה להפוך לסדרה מצליחה בין רגע.
מול עושר כזה, אי אפשר להכחיש את העובדה כי הולמס אחד ממוצרי היצוא הפופולריים ביותר של בריטניה. 136 שנים לאחר "חקירה בשני", התעלומה הראשונה של שרלוק, נדמה כי הוא ממשיך לצוץ במדיה שוב ושוב – בכל רחבי העולם. אז מה יש בשרלוק הולמס? נראה כי חלק מהתשובה הוא שמדובר במכונה המזינה את עצמה.
סביר להניח שהקהל של הולמס מורכב מדור חדש של מעריצות ומעריצים שהגיעו אליו דרך הסדרה הקודמת שהפיק סטיבן מופט עבור ה-BBC, "דוקטור הו". במילים אחרות, בשביל להבין את המשיכה המודרנית של שרלוק, יש להבין את התקופה בה הוא נכתב - המאה ה-19, בלונדון.
תקופה של מודרניזציה לצד שימור של קונבנציות חברתיות "מסורתיות" כמו ג'נטלמניות ואמונה בעל טבעי. הערבוביה הזו בולטת במיוחד בז'אנר התעלומות – המקום בו אפשר להבין מי היה הרוצח באמצעות טכניקות חדשות של מעקב ואיתור טביעות אצבעות לצד שימוש בהיגיון בריא, שכל חריף ואינטואיציה טובה.
שרלוק חי תמיד על הקו בין הרגיל לבלתי-שגרתי, המודרני והעתיק. הכלים בהם השתמש כדי לפתור תעלומות נחשבו מתקדמים בתקופה בה נכתבו הסיפורים – אך הכישרון הטבעי והמוח החד שלו הם אלו שאפשרו לו בסופו של דבר לפצח את התעלומה. הוא היה מרוחק, מתנשא ולעתים ילדותי, אבל גם חבר טוב ושיתף פעולה עם משטרת לונדון והקדיש את כל חייו למאבק בפשע. במילים אחרות, כוכב על זמני.
