הגות ועיון: "סטורי בורד התקווה" לחללים משמימים ופרוזדורים ריקים מתוכן

אם זכור לכם אז בטירונות היינו מוקפים בשלטי מוטיבציה "זיעה חוסכת דם", "קשה באימונים קל בקרב", "קשה יש רק בלחם", על אותה דרך רק בצורה יותר מעודנת ומעוררת, ייסדתי מושג "סטורי בורד התקווה" לחללים משמימים ופרוזדורים ריקים מתוכן.

 

שם הציור: קו לתקווה - מתוך הסדרה "בעשה מאמרות נברא העולם" ולא בגרפיקה... (עפר אלוני A3 על רקע שחור)

 

הסטורי בורד מבטא רצף של סיפור אישי / חברתי ציורי המלווה באמירה עם קו שקיווה לתקווה משותפת והוא (הקו) עוד בדרך...  

הרעיון הוא לתלות סיפור תמציתי (ציור ושורה של טקסט) בחדר ישיבות או בפרוזדור של מבנה ציבור שיזכיר לעמלים ולעוברים ושבים שהמטרה היא אחדות, ושאחדות הינה ההגדרה של הצלחה.

וכמו כן שיסוד הצוויליזציה כולה ששווה לסך המאמצים הקהילתיים המשותפים של אלפי דורות.

 

מראה כללי של רצף הציורים עם נקודת המגוז. הציור האחרון מזכיר שיש להתחבר עם הקווים האישיים לעבר הזריחה המשותפת - ההצלחה.

(חדר ישיבות של חב' RCS פורצת דרך, במגדל ב.ס.ר 2 ב"ב, בראשותו של רמי פלר היושב מתחת לנקודת המגוז).

 

ליד הרצף הסיפורי, ניתלת אמנה המעודדת אמון והמבקשת את חתימת הצופה, ועימה הסיפור הבא:

"פעם לפני זמן היה איש - קו - והוא עוד כאן בנמצא, מוצפן בתוכנו… יום אחד  קו זה השתוקק לתקווה משותפת, אך "מה זאת תקווה?" הוא שאל את עצמו ואת העוברים וגם את השבים". 

"הוא שמע את ההמנון, ששמו "התקווה" ובפי האנשים הוא שמע את המושג תקווה מופיע בכל משפט שני:  "אני מקווה שבית"ר תנצח".  או "אני מקווה לשינוי " ו"אני מקווה לרכב" ועוד והרבה... ואם זה לא מספיק,  הוא גילה שבכל השפות שבעולם אומרים ש"אדם בלי תקווה נחשב למת" (כמו שמופיע בתלמוד הירושלמי)". 

 "אך כשהוא חקר ושאל להבדל שבין תקווה לייחול (וכידוע ההגדרה של הדעת היא לדעת להבדיל) נוכח קו (זה השם שלו) שאף אחד (כמעט) ולא ידע מה זאת תקווה,  וזאת למרות חשיבות הנושא  לעצם קיומנו... כפי שהיטיב לבטא את האבסורד הזה הרמח"ל: ככל שהדבר ידוע,  כך הוא  נסתר.  לכן קו החליט לעשות לימוד על הסוגייה ולכתוב את הספר "הקו א-ל התקווה" - ומשם, כפועל יוצא, נוצר ה"סטורי בורד התקווה" - שהוא בסך הכל  כלי עבודה בתחומים האישי, החברתי, החומרי, והמדיני... והסוד של הספר מועתק מהחיים: כשמחברים הרבה קווים שונים למטרה אחת משותפת, התוצאה היא  ציוויליזציה / הצלחה. ולבד? זה רק רובניזון קרוזו על אי, לכן המיליארדר הראשון בהיסטוריה היה הנרי פורד, כי הוא חיבר קבוצה גדולה של אנשים באמצעות הסרט הנע למטרה אחת משותפת – המכונית".

"לעומת זאת, מעולם לא מצינו בדווי או  אסקימואי מתבודד שהוא מיליונר, כי ההצלחה היא תוצר המאמצים הקהילתיים  המשותפים של אלפי דורות -  ואלה  זקוקים למניע  שהיא התקווה, המשולה לקו אופק".

"בצעדכם  אל עבר האופק, בעודכם מתקרבים אליו - הוא מתרחק מכם. מדוע נחוצים ה"טרטור", ה"טירונות" הזאת? כי האדם מוגדר כהלך ההולך מחיסרון להשלמה (והלך נזקק למניע) וכל מי שייגע בשלמות ("וישב" בהשאלה) ידבק בו החיסרון".

"לכן המהר"ל מעיר בשולי הפסוק  "לפתח חטאת רובץ":  מתי החיסרון דבק בתינוק?  בשעה שהוא מגיע לשלמות במעי אמו שהיא סיבת לידתו ויציאתו לאוויר העולם. באותה שניה החטאת / החיסרון דבק בו..."

 

 

חלק מתומצת מ"סטורי בורד התקווה" עם קיצור תולדות הניהול, בארבעה ציורים וארבעה משפטים בלבד

ההצלחה נובעת מהקו האישי שלכם בצעדכם לעבר נקודת החיבור - או נקודת המגוז ב"סטורי בורד". אך כידוע, לכל תזמורת צריך להיות מנצח, ובמקרה שלנו, זה הבוס שמנצח על החיבור ושבלי שהוא עצמו ייקח חלק בנגינה, אי אפשר לנגן וגם לחבר. 

 

 

אז נא לא לזגזג בקו האישי - ולשמור על צלילות הצליל הנדיר שלכם, שכן אחרת עלול להגרם זיוף.

 

עפר אלוני "עפר לדידי אחד האנשים היצירתיים והמקוריים במדינה... סוקרטס של פרסום... ראיתי את עבודתיו ונשבתי בקיסמן" סבר פלוצקר

 

לסרטונים נוספים בנושא ה"סטורי בורד התקווה" לחצו כאן