״לונאנה יש יאק בכיתה״ מגיע אלינו ממדינת בהוטן הקטנה והמבודדת והעלילה עוקבת אחר אוגין, צעיר עירוני הנשלח ללמוד בבית הספר הנידח ביותר בעולם. אוגין חולם להיות זמר, והוא רוצה לעבור לאוסטרליה, אך הוא מחויב לסיים שנה נוספת בתור עובד מדינה, אז בדיוק הוא נשלח לכפר לונאנה, אשר נמצא בהרי ההימליה.
הסרט למעשה עוקב אחר המסע של הגיבור, מהדרך שלו אל הכפר הנידח, תחבורה ציבורית ושבוע ימים ברגל, ועד ההתאקלמות שלו בבית הספר המדובר. הוא מגיע למקום הכולל 58 תושבים בלבד. בבית הספר יש רק תשעה, ואין ספרים, אין לוח, ולמעשה, אין הרבה, חוץ מכמה תלמידים שכל מה שהם רוצים לעשות זה ללמוד משהו על העולם הזה.
אוגין מתאהב בתשעה הילדים האלה די מהר, ולמעשה, אי אפשר שלא. הם נכנסים ללב תוך דקות מספר, והופכים להיות המטען הרגשי של הסרט כולו. הסרט מציג נופים מדהימים, חום אנושי, ופשטות, בעולם של ניכור וטכנולגיה וקדמה, ובמובן הזה הוא כה נדיר בנוף המקומי. עד כדי כך שבעונת החורף הקרה, אשר מגיעה תוך זמן קצר, הדרך היחידה להתחמם היא באמצעות צואה של יאק.
כך למעשה אנו פוגשים גיבור נוסף של הסרט, יאק גדול ומנומנם אשר יושב בכיתה ונח, ובעיקר אוכל, על מנת לספק גללים להדלקת אש אשר תחמם את הבתים ובית הספר. אוגין למעשה אט אט עובר תהליך של התבגרות, ואולי יותר מכל, חיבור מחודש לשורשים שלו.
כאמור, חלק ניכר מקאסט השחקנים הם תושבי המקום, אשר מעולם לא ראו מצלמה. זה מוסיף לכל הסרט חן ועידון כה מדהימים ושונים, ובעיקר תחושה אותנטית וטבעית. ״לונאנה יש יאק בכיתה״ הוא לא סרט שמבקש להעביר ביקורת, להנגיש מסר, אלא להציג תמונה קטנה, אותנטית, סיפור אנושי, ומסע, ובכך הוא כה מיוחד ונוגע ללב, ובהחלט שווה צפייה.
