דעה: ביקור ביידן היה נשף מסכות מושלם

 'הזכרת אמת' משתכחת לציוויליזציה הנתונה בדעיכה הינה שוות ערך ל'חידוש רעיוני' בימי גאותה.

למעשה, ברוב המקרים, במצב שכזה, זה כל שניתן לעשות למענה.

 

ג'וזף ביידן, הוא אדם חביב שבמידה והצלחתו בתפקיד היתה נמדדת ברמת הסימפטיות שלו - יכול אף היה להיחשב לנשיא מוצלח.

לדאבוננו, בעולם של שי ג'ינפינג, וולדימיר פוטין - להיות אירי ידידותי עם לב חמים אינו מספיק.

גם מדינת ישראל, היא בסך הכל, כפי שמדינות ערב מתחילות להפנים, מדינה טובה.

בין ביידן המייצג את אמריקה, ובין בעלת בריתה הקרובה ביותר שאינה בריטית/קנדית/אוסטרלית - מתקיימת מערכת יחסים מיוחדת הבנויה על אינטרסים וערכים משותפים.

מאמר זה טוען שאמריקה וישראל - לא רק חולקות אינטרסים וערכים - אלא גם גורל הנובע ממיתוסים ואתוסים המנביעים את מערכת היחסים המיוחדת שלהן.

גורל זה נחרץ בהינתן השינויים הדמוגרפים-רעיוניים שעברו צמד המדינות ושהפכו את הפער שבין 'הנומנה' ו'הפנומנה' בכל אחת מהן, לכה עמוק, עד כי המושגים והאקסיומות המייצרים את מרקם הערכים שלכתחילה איפשרו את קיומן ושגשוגן, ולבסוף הפגישו במאה ה-20 בין גורלן - לא יוכל עוד להתממש במציאות.

חוסר היכולת לקיים בפועל את הצווים הנובעים מהאתוס המקראי-רפובליקני האמריקאי מחד, ומהיהדות התלמודית-לאומית מאידך, יובילו, כל אחת בתורה, לדאבוני הרב, להתפוררות בלתי-נמנעת.

כיליון טראגי ומצער זה לא יטושטש בעזרת תמונה מרגשת ככל שתהיה של ילדי ישראל הלבושים לבן בחצר נשיא מדינת ישראל שבירושלים.

למעשה זהו כיליון הגליאני שאומות אלה הביאו על עצמן.

 

מדינת ישראל התחזקה בעשורים החולפים ברמה הכלכלית אך זהותה היהודית, והמרכיב היהודי ההומוגני באוכלוסייתה, כמו גם מערכת הנורמות שהיתה אמורה לשמש את האוכלוסייה הזו - חדלו לתפקד אי שם באמצע שנות ה-90.

למעשה, שום ביטוי ריקני כ'ממלכתיות' ו'שלטון החוק' או 'יהודית ודמוקרטית' לא ישנה את העובדה שישראל חדלה מלתפקד כמדינת הלאום של העם היהודי בשנת 1995.

באין משים לב הפכה מדינה זו לכר נוח לתופעה מרתקת במסגרתה אנו על סף פיצול העם היהודי לשני עמים ברמה הפיזית באדמת אבותיו.

מחד, יהודים פרה-ציוניים - כאלה שמערכת ערכיהם ראשונית לסינתזות הדמוגרפיות/דתיות שיצרו חוקי השבות וחוקי ההגירה שעברו נורמליזציה מאז שנות ה-90. ומאידך, ישראלים-ציונים - המהווים מעין תצורה חדשה של אזרחות ישראלית אשר המדינה משרתת אותה והם משרתים אותה.

אשר כהן מבר-אילן כינה זאת "גיורים סוציולוגים", אני קורא לזה סכיזם.

בפועל, מלבד החרדים/חרד"לים, בשנת 2050-2060 יחל להתוות כאן פיצול סוציו-דמוגרפי (ששורשיו כבר מורגשים באזורים שונים של הארץ) בין שני קולקטיבים התובעים בכורתם (לא, לא יהודים מול ערבים).

אחת תהיה קולקטיביות ישראלית שאינה מכירה בגדרי ההלכה ל'מיהו יהודי' ושעימה נמנים רבים מעולי בריה"מ, אוקראינה, פולין, גיאורגיה, אתיופיה, ואפילו ארה"ב ארגנטינה וצרפת, כשלצידם ערב רב של מהגרים וזרים אחרים שלא עברו גיור. אלה מן הסתם יתערבבו בחלק מבני הקולקטיב השני, שהינם יהודים-תלמודיים, 'הלכתיים' שבל אינרציה טבעית או חשש 'להיות גזענים' ורצונם להיות - 'ישראלים' - יתחתנו בהם.

מאידך, יהיו כאן גם מיליוני יהודים הלכתיים הנשמרים לעצמם בעזרת ספרי יוחסין.

למעשה אנו בדרך לתופעה שאין דרך אחרת להגדיר אלא כמטורפת.

תופעה שלא ידע עמנו מאז ראשית הנצרות - פיצול פיזי-ריבוני של העם היהודי בארץ אבותיו - רק שהפעם לא בשל סהרורי לובש סנדלים וחובב דגים, אלא בשל הממשלה הריבונית של מדינת ישראל.

פוליטית כנראה נחווה משהו הדומה לסכיזם שחוותה אירופה במאה ה-16 בין פרוטסטנטים וקתולים.

יש רק לקוות שזה לא יגמר במלחמת שלושים השנים משלנו - 

ולתפארת מדינת ישראל.

 

(ייזכר על ידי היסטוריונים בעלי ידע דמוגרפי כאחד ממכשירי תהליך פיצולו הפיזי של העם היהודי בארצו - ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו)

לעומתנו, ארצות-הברית של ביידן איננה בדרכה להתפצל ל-2 עמים אך מושגי היסוד של הפרויקט הלאומי שלה, אלה המרכיבים את החוויה האמריקאית עצמה - הרפובליקניזם, הדמוקרטיה, החירות, האינדיבידואליםז, ועקרונות האזרחות והערכים הנובעים מאלה - מצויים ברגרסיה חמורה - וכבר עכשיו אפשר לדבר על 2 אמריקות - העירונית וזו הפרברית.

בשונה מישראל שהינה 'מיני-מעצמה אזורית', אמריקה, דווקא נתונה בתהליך של אובדן הגמוניה, לא אזורית, אלא הגלובלית (אליה הורגלה).

אובדן זה גובר ברקע שסע ערכי בין שמרנים ופרוגרסיבים, שבעצמו מדורבן בידי רעיונות קונטיננטליים הזויים וזרים ההופכים לנורמות פדרליות.

התהליך ההרסני הזה מואץ באמצעות שילוב של ערכים קונטיננטלים הזרים לאמריקה, המולבשים על מהגרים קתולים, הזרים לעקרונות המצפון והקניין, המובילים אומה פרוטסטנטית וחופשית לשעבר לברבריזציה חברתית וגרמניזציה ערכית, היוצרת תמהיל גרוטסקי של אפרו-קתוליות-סוציאליסטית המקריסה מבית את החזון האנגלו-אמריקאי הפרוטסטנטי המקורי.

פתאום הרצוג וביידן לא נראים לכם כמו טרומן ובן גוריון?.

זה בסדר. 

עדיין לתמונתם המשותפת יש כוח. דגל כוכב-דוד, ודגל כוכבי-החירות הסמוכים, מעידים כי צמד האומות המיוסדות על התנ"ך החשובות בהיסטוריה נפגשו בירושלים.

מפגש איחוד של ירושלים דוברת העברית, וצאצאיה ההיבראיסטים של רומא דוברת האנגלית.

אך רק מוח חלש יפליג בדימויים אלה בלי להבין שמדובר בסימולקרה הגובלת - רחמנא לצלן בייצוג ולא במהות.

 

חזרה ארצה.

הנשיא ביידן הגיע לארץ שנשיאה וראש ממשלתה דיברו בשדה התעופה על תנ"ך והיי-טק. הבעיה היא שההיי-טק לא מדבר בה תנ"ך, והתנ"ך בה נאלם.

על שניהם מנצחת מערכת משפט קולוניאלית וזרה המעוררת קרע בין נומנה ופנומנה.

מערכת המסדירה בירוקרטיה שמתחתיה שהיתה גם אחראית לדאוג לשקר לנשיא ביידן שהוא הגיע למדינה יהודית כשבפועל ביידן התשוש רק החל נשף מסכות והונאה עצמית מצולם ומתוכנן לפרטי פרטים.

אנו הצבנו מסכה יהודית שלא תראה את ההתפוררות הפנימית של היהודים/היהדות (תודה לליכוד - היהדות היתה בסדר אצל מפא"י) וביידן הציב מסכה שלא הראתה את ההתפוררות הפנימית של האתוס הפרוטסטנטי-ליברלי-רפובליקני המייסד שלו.

באופן אירוני, הנשיא וראשי המדינה שלנו הרכיבו את המסכה מאותם ערכי היסוד (תנ"ך/חירות/דמוקרטיה) שהמציאות הדמוגרפית-רעיונית-משפטית בישראל ובאמריקה רוקנה מכל משמעות פרקסולית אלמלא אתה חרדי/מתנחל שחי בכפר, או בן האמיש החי בלנקסטר (ביקרתי שם - מקום חמוד).

נציגי האומות הציבו ערכים אלה בפני אלה ערכים זהים, כמו כדי לא להודות, שהערכים הזהים המגדירים כל אומה, אלה המחברים ביננו ושאנו עודנו עוטים כמסכות (כי מה אנו גרמנים ויפנים?), ושאנו עדיין מסוגלים לזהות, הם אלה שבאובדנם - מתפוררים אנו.

התפורורות שמשמעה סוף רומא החדשה - וסוף יהודה החדשה והמשך קיומם כארכיטיפים או כגלויות היסטוריות.

ביידן הגיע למדינה המציגה ניצולי השואה לראווה, (ויסלחו לי סביי וסבתותיי עליהם השלום - ניצולי שואה) כמו שבט אפריקני המציג מעין ארטיפקט במטרה להעניק לגיטימציה לקיומו הריבוני. בפועל, הלגיטימציה מגיעה ממקום אחר, לא ממשרפות אירופה - אלא מהרי ירושלים - הנצחיים מטרגדיית חורבנה הטוטאלית של יהדות אירופה השם יקום דמה.

יהדות-מבוססת-שואה היתה הצצה לבלוף.

בלוף המודיע כי מאחורי המסכה המקראית, ישראל מרדדת את תקומת היהודים לתוצריו החולניים ביותר של שנאת ישראל, כשמן הסתם, מתחת עיני האנשים המציגים את השואה לראווה, מתרקם לו פיצול מעין-נוצרי חדש בשטח ישראל גופא. האירוניה לא מתה, היא רק התגלגלה בתוכניות הלימוד של בתי הספר הממלכתיים ובמשרדי הקבלה של משרד הפנים הישראלי.

ביד ושם, לביידן, ולעולם כולו, הוצגה מסכה שחשפה שישראל היא טפט דלוח של יהדות רדופה, שהסיטה את האמת מהעובדה שבישראל עצמה - אסון ההתבוללות מתרחש בהכשרת משרדי הממשלה.

אך המסכה כן כיסתה על כך שחזונה היהודי של ישראל נחטף בידי מערכות משפט, פנים, ביטחון וחינוך (שבעידוד מפלגת הליכוד יש לומר) הפכו את ישראל למדינת כלל אזרחיה.

ולחשוב שיש כסילים החושבים שאיראן היא האיום הקיומי על העם שלנו ולא מדיניות הגירה המבוססת על חוקי נירנברג או תקנות האיחוד האירופי להגירה.

אך המסכה כן הסתירה שבצא ה''ממלכתי'' הרמטכ"ל עודנו מחויב לצוואתו של אמנון ליפקין שחק ''להדיר את הדתיים'' מהמטכ"ל.

המסכה כן הסתירה ש'היהודי החדש' של בן גוריון הצטמצם למיליון שסעים שבמרכזם רבע מהעם שמעולם לא הציב חזון אידאולוגי ופשוט נסח, אחר מנהיג הליכוד התורן ורטוריקת השנאה שלו ל'לבנים' (מלבד שמיר).

המסכה הסתירה חרדים שעמדו מן הצד ונתנו ל'סרוגים' להיות לבדם 'הגשר' ליהדות.

היא גם הסתירה אליטות עירוניות המנוכרות באופן חולני ליהדותן.

כן - היא הסתירה את אשמתנו שיהדותנו היא שנאת האחר.

שיהדותנו בציון הגיעה למקום השפל בו אושוויץ הוא הר הבית וחוקי נירנברג מגדירים מיהו יהודי.

אבל, לכאורה, אני מטורף.

למה שנרצה להציג לגוי (אחינו יוסף בכל זאת..) את הכביסה המלוכלת?

הרי זו רק הכביסה המלוכלכת שהולכת לפרק את העם היהודי כפי שהכרנו אותו מאז ימי התלמוד.

למה שנודה בפניו שצדק חיים הזז כשאמר שבמקום שבו מתחיל הישראלי נגמר היהודי?.

למה שנודה ששיבת ציון היא פרויקט המרה, שכחה, והשכחה שבו רוח המממלכתיות מכסה על פני הארץ, השואה החליפה את החלוציות, הביטחון את ההגשמה, והישראלי את היהודי?.

ושהכל הואץ באדיבות הליכוד "הימני".

למה?

כי בסוף רק חבר-אמת יכול להגיד לנו ש"עבדנו על עצמנו".

הבעיה היא במקרה הזה - שהחבר שלך גם עובד על עצמו. ואתה ממילא גם עובד עליו.

ועל זה אמר סולז'ינצין, 

"אנחנו יודעים שהם משקרים, הם יודעים שהם משקרים, הם יודעים שאנחנו יודעים שהם משקרים, אנחנו גם יודעים שהם יודעים שאנחנו יודעים שהם משקרים, אבל הם עדיין משקרים".

בסוף. כשלא מוציאים את הכביסה המלוכלכת החוצה - כל הבית מתחיל להסריח - וזה בסדר, אפשר להיחנק.

 

הגמוניה עולמית קורסת, דמוקרטיה מפוקפקת, אינפלציה מטורפת, מדינת-ביטחון כוחנית שעוצרת אזרחים עם צווי-דמה, קמפוסים עם רעיונות מטורפים, 'הוגי-דעות' עם ראש כל כך פתוח ששכלם נפל מהגולגולת, מערכות בחירות חסרות היגיון-מתמטי, והכל ברקע מלחמת-אזרחים קרה המתעצמת מאז שנות השישים - במקביל לניסיונות להחליף את האוכלוסיה הותיקה במהגרים במימון פדרלי/דמוקרטי.

ולא הזכרתי את פרויקט התובעים המחוזיים של סורוס הפולש לאמריקה כמו שאף צבא אירופאי לא חלם לעשות.

שם, בארץ האפשרויות הבלת-מוגבלות, הקריסה לא נובעת מהניסיון של כמה ציונים-חילונים להמציא מחדש את היהדות והיהודים, ואז מעליית הציונות הרביזיוניסטית החלולה ומלאת הפתולוגיות לשלטון אחריהם,  (או מהעובדה שהרביזיוניסטים כבגין ונתניהו העבירו במו ידם את ההגמוניה ממפא"י לבג"ץ, או מכך שהציבור פה לא הבין שהליכוד הרס את יהדות המדינה)  אלא מכך שהאליטות הדו-מפלגתיות מאז רצח קנדי פירקו ביודעין את האתוס הפרוטסטנטי-תנ"כי והחליפו את האמריקאים הותיקים במהגרים מארצות סוציאליסטיות/קתוליות המתודלקים בפוליטיקת זהויות גרמנית.

המ - גרמנים וקתולים - איזה כיף זה לחזור לפידאוליות של ימי הביניים שלפני אוליבר קרומוול...

בכל מקרה, עכשיו, לאחר שהמערכת הדמוקרטית האמריקאית כשלה ברגע האמת, כל שנותר להם הוא לשחק ב'חופש' עם המדינה המולטי-אתנית, המחולנת, המשוטרת, המנוכרת, חסרת-האל והרב-זהותית שנוצרה להם.

כשבפועל, רחובות חלק מערי אמריקה דומים מיום ליום לאותן רפובליקות בננות בהן היא בעצמה ביצעה בעבר הפיכות CIA/משטר/צבא/השלימו-את-החסר מאז 1945.

איך אומרים - המהפכה קמה על בניה?.

כן, הם איבדו ב-2020 באופן דיי סופי את חירותם האזרחית - קצת כמו שאנו הישראלים איבדנו את יהדותנו/חירותנו באופן דיי סופי ב-1995 (פס"ד בנק המזרחי), מאז אף ראש ממשלה לא ראה לנכון להשיבה לנו (מלבד אולמרט במינוי של פרופ' דניאל פרידמן).

אין ספק היהודים והאמריקאים נכנסו לצומת בה מערכות משפט-השכלה אנטי-ליברליות בצד נתוני הגירה מדהימים (לרעה) הרחיקוהם מהיכולת לכונן משטר היאה בעיני אבותיהם המייסדים אי שם ברומא (ברמת הרפובליקה) וירושלים (ברמת התורה).

בפועל? הם רק התקרבו לברלין ופריז המנוונות בפולחן הכוח והדם, ולמקסיקו-סיטי/אסמרה בתצורה הדמוגרפית שלהם.

אותי זה מצחיק

האתוס הרפובליקני-המקראי מחד, והאתוס היהודי-דתי מאידך - סופרו ונחלקו בין הרצוג וביידן בחצר הנשיא - אך מדובר היה בשארית דלוחה, מסכות יפות ערב כיבוי אורות.

שאריות 'ערב המבול' בו אנו זוכרים מספיק לדעת מאיפה אנו מכירים, אך פיקחים דיו לדעת שלא נהיה כאן לנצח כשהערכים והעמים הולכים ומוחלפים לנגד עיננו.

נראנו קצת כמו זוג לשעבר הרוצה להתעלס אחרי מפגש מחודש - אך הגוף אינו כשהיה.

כישראלי-אמריקאי, החי בצל הבירוקרטיה (פרוסיה) החומרנית (מרקס) והמרובדת אך נטולת הפשר (פוקו) לא נעים לומר דברים אלה - אך לפחות מותר עדיין.

בפועל, זה לא משנה את הצביעות, כי ברגע שאתה מדבר בשם משהו שאינך מסוגל לקיים - אתה צבוע.

כרגע מנהיגי האומות מדברים בשם חזון שזנחו, מיתוס שנטשו, ואתוס שעיוותו.

גם לו היו רוצים ראשי המדינות לפעול כטראמפ הדגול, להחיות את המיתוס והאתוס הגדול למול הבירוקרטיה התאגידית-משפטית - הרי שלמול מדיניות הגירה המייבאת ציבורים כדי לקלטם באמצעות מערכות משפט ובירוקרטיה המבקשות להיעזר בגופים 'זרים' כדי למחוק את המיתוס האגליטרי המקראי, ולהתשמש בהם כתחמושת המזינה את הבירוקרטיה האנטי-קרטזיאנית והתוקפת את העמים המקוריים, הרי שבלי אדם ברמתו של טראמפ (שלדעתי קם פעם במאה) להציל את הסיפור הזה יהיה מאוד קשה.

האזרחים השמרנים בצמד המדינות, שעוד מאמינים בסיפורים הגדולים, אלה שבזכותם בכלל ניתן לדבר על הערכים המשותפים, סומים ואילמים, מוחלפים באמריקה, ובישראל פשוט נאחזים בביבי שמחליף אותם.

ביבי היקר, אותו ענף שהיהודי חסר-האל (הממלכתי) מחד, ובעל-האל (הלא-ממלכתי) מאידך, נאחז בו בנואשות מבלי להבין שהוא מפיל את העץ על שורשיו.

בעוד השמרנים באמריקה, למרות שהמצב האובייקטיבי קשה ביותר מבחינת ההגירה והערכים, לפחות הצליחו להצמיח בולדוזר פרוטסטנטי אותנטי ומבריק בדמות טראמפ - אדם שבחודש מסוגל לבצע רפורמות שגם ב-50 שנה נתניהו לא יעז או יצליח לדמיין.

ועדיין - הנסיגה ברורה והמטוטלת נעה בכיוון ברור למדי.

 

היהודים כמו האמריקאים בודדים בעולם.

הם נושאים אמת ציוויליזציונית עתיקה בחובם.

אולי רק איטליה ואנגליה, ובמידה מסוימת צרפת ויוון יכולות להבין ולכבד (מתוך קנאה בלתי מבוטלת) את הסיפור העממי-מקראי שלהם.

היהודים סינתזו את מחשבות העולם העתיק להפיכתם לעם-עולם, והאמריקיאם את מחשבות העולם העתיק והמודרני להיותם אומת-עולם.

אמריקה היא תוצר של שלום שכרתו מספר פילוסופים אנגליים בין מחשבת הממשל הרומית, והחזון המקראי, שהדרך לגשר ביניהם התלכדה בשיטה הליברלית הקלאסית המקורית שלהם (טוב עם מעט עזרה משיפנוזה).

ישראל? תוצר של חזון עתיק יומין של עמי המזרח הקדום הנאורים שהתבססה בתוך התנ"ך והפכה אותנו לדת-עם החכמים והצודקים בתבל.

רק יוון (שאיבדה את דתה וגאונותה המקורית), או צרפת , איטליה ובריטניה (שאיבדו את גדולתם האימפריאלית, ובמידה רבה, מלבד איטליה - גם את גאוותם), יכולים לחוש את עתיקותם בעצמותיהם כמו עמים אלה. אדרבא, אמריקה שנושאת ערכים עתיקים, אך הינה אומה מודרנית, דווקא ניצבת במובן זה באופן אבסורדי לחלוטין 'מעל הזמן'.

אבל גם העמים האירופאים האלה, יוון, איטליה, בריטניה, צרפת, אינני יודע אם הם ישרדו אחרינו.

אינני יודע אם הרעיונות הקונטיננטלים של הדם והכוח פשוט פירקו אותם ב-1945, ואנחנו הרי מתפרקים רק עכשיו - קצת מאוחר יותר.

בכל זאת, חוקי נירנברג מגדירים את יהדותנו, פוליטיקת הזהויות של מרקס את תרבותנו, ומישל פוקו את עולם ערכינו.

אצל האמריקאים, התנ"ך הפך להיסטוריה, והתרבות והערכים שלהם - בדיוק כשלנו, היא ייבוא פרנקו-גרמני אתאיסטי.

על הדרך, תוסיפו רבים מאנשי העולם השני הבאים מהציר הפרואני-פקיסטאני - והרי לכם, שוב קריסת רומא וירושלים על ידי גרממיא של אדום.

איך אומרים חכמינו, 'כל צרה שהוא של יחיד - צרה; וכל צרה שאינה של יחיד - אינה צרה“.

אז אנחנו בזה ביחד כנראה.

אך בפועל המהרש"א צדק כשאמר

"צרת רבים נחמת שוטים".

אז מה אני מציע?.

1. דמוקרטיה חישובית וישירה המשיבה את הרשות השופטת למקומה הטבעי
2. הפרטת הבנקים המרכזיים וניטרול השליטה התאגידית בהתארגנות החברתית
3. ליהודים - חזרה לחוק השבות
4. לאמריקאים - חזרה לג'פרסוניאניות.

וכמובן, חשיפת הסוציאליזם הגרמני-צרפתי האתאיסטי וגרורותיו באקדמיות של ירושלים ווושינגטון.

רק אלה יחזירו משמעות לתמונה של ביידן והרצוג.

זאת למרות שלדעתי ביידן אינו נשיא לגיטימי ודי לחכימא ברמיזא.