צלקת הינה למעשה סימן ויזואלי למקום בגוף אשר עבר כוויה, ניתוח או חתך. לרקמה הצלקתית מראה שונה ביחס לשאר העור, כאשר היא נראית גסה ועבה יותר. ניתן לראות כי צלקות נפוצות יותר בקרב מי שסובל ממחלות גנטיות שונות, או בעל גוון עור כהה.
קיימים ארבעה סוגים מרכזיים של צלקות:
1. רקמה צלקתית ״רגילה״: צלקת שעברה ריפוי מיטבי והיא כמעט בלתי נראית.
2. רקמה צלקתית אטרופית: מופיעה כאשר סיבי הקולגן והשרירים באזור נפגעו. המראה שלה שקוע ורקמת העור דקה ועדינה.
3. רקמה צלקתית היפרטרופית: כאשר הצלקת גדולה, פחות אלסטית, מוגבהת, אדומה ורגישה.
4. צלקת קלואידית: כאשר הצלקת סגולה, קשה, רחבה ומשגשגת עם הזמן, הרבה מעבר לגבולות האזור הפגוע, מהסיבה שהעור ממשיך לייצר סיבי קולגן לאזור הצלקת.
מעבר למפגע האסתטי, צלקת במקום גלוי וחשוף משפיעה פעמים רבות על רמת הביטחון העצמי של המטופל ומצבו הנפשי, ומכאן נובע הרצון לתקן או להעלים עד כמה שניתן את הצלקת.
חשוב לדעת כי הטיפול המיטבי בצלקת מתחיל בניסיון למנוע את ההתהוות שלה מיד לאחר טראומה, פציעה או ניתוח. במקרים רבים, טיפול ראשוני זה הוא שיקבע את סוג הצלקת שתישאר על העור.
השיטות הנפוצות ביותר
חיתוך מחדש של הצלקת: מדובר על פתיחת הפצע שיצר את הצלקת וביצוע התפירה מחדש. הליך זה ייבחר אם התפירה הראשונית לא היתה טובה מספיק, בין אם בוצעה בתנאים קשים, או על-ידי גורם שאינו מיומן מספיק. לאחר פתיחת האזור, מניחים יריעות סיליקון להחלמה מחודשת ויפה יותר של האזור הפגוע.
טיפול אנטיביוטי: בדרך כלל במקרה של צלקת עם זיהום. לאחר הטיפול האנטיביוטי מחליטים על המשך טיפול בהתאם למצבו של המטופל.
הזרקת סטרואידים: טיפול זה למעשה מוביל להפרעת תהליך הייצור של רקמות החיבור באזור והתרככות רקמות העור באזור וריכוך קצוות הצלקת.
הזרקת חומצה היאלורונית: הזרקה מקומית של החומצה המפורסמת לצלקות מסוימות יכולה לשפר את המראה שלהן בצורה די משמעותית ובמהירות.
הזרקת חומרים ביו סטימולטורים: מדובר על חומרים המעודדים ייצור ביולוגי של יחידות הבניין של רקמת העור המעבים את בסיס הצלקת ומייצרים רקמת עור אחידה יותר למראה.
חבישת לחץ: לרוב במקרים של צלקות נרחבות בכל הגוף, בעיקר אחרי כוויות. הלחץ על האזור הפגוע למעשה מונע שגשוג וגדילה של הצלקת. מומלץ להתחיל בטיפול בסמוך כמה שניתן להיווצרות הרקמה הצלקתית.
לייזר: קיימים מספר טיפולים בלייזר, כאשר הרעיון המרכזי הוא לצמצם את זרימת הדם מה שמשפיע על הפחתת הגרד והפיכתן של צלקות אדומות בהירות יותר. בנוסף, ניתן לטפל ברכיב הפיגמנטי של הצלקת על ידי שיוף או עיבוי הקולגן אשר ישפר את הטקסטורה מסביב לצלקת.
