מותחן הריגול ״האיש האפור״ בכיכובו של השחקן ריאן גוסלינג ובבימוי של הצמד ג׳ו ואנתוני רוסו מבוסס על ספר בעל אותו שם של המחבר מרק גריני. העלילה עוקבת אחר אדם שריצה עונש מאסר בעקבות רצח, אותו כך מתגלה, ביצע בשלווה וקור רוח מעורר אימה. הסיבה ליציאתו המוקדמת מהכלא? השירות החשאי מגייס אותו למשימה סודית.
אדם מצטרף לקבוצה של מחסלים קשוחים ומיומנים, אך די מהר הוא חושף דברים שהוא לא בדיוק צריך לדעת על הארגון וגורמים שונים בתוכו. כבר בשלבים הראשונים להצטרפותו מצליח לשים אדם את ידיו על דיסק און קי עם חומר רגיש, אותו מנסים לקחת חזרה מספר גורמים בכירים מהארגון.
כפי שניתן להבין, כך למעשה מתחיל האקשן של ״האיש האפור״, כאשר שולחים לכיוונו של אדם בריון די רציני שמנסה להיפטר ממנו אחת ולתמיד. הארגון מזהה את נקודת התורפה של אדם: ילדה שלקח תחת חסותו בעקבות מצב בריאותי מורכב, והם מאיימים עליה וסוחטים אותו.
למרות האקשן, האפקטיבים, התקציב השמן, הלב הפועם של הסרט הזה הוא ללא ספק מערכת היחסים בין אדם לילדה הזו. בין השניים מתקיימת דינמיקה נוגעת ללב, כזו שיכולים להתקיים רק בין שני אנשים קצת פגומים. ובשביל להנגיש יחסים מהסוג הזה, לא בהכרח צריך תקציב של 200 מיליון דולר.
לסיכום, ״האיש האפור״ לא מצליח להיות מותחן ריגול עוצר נשימה, על אף ההשקעה הכספית האדירה, הוא לא מצליח להותיר חותם, ובכל זאת, הוא כן מבדר לצפייה, לפרקים אפילו מצליח להזיז משהו בלב, ובכל זאת, מי לא רוצה לראות סרט בהפקה של 200 מיליון דולר?