דעה: זו השנה הגדולה בהיסטוריה של הספורט הישראלי - אז למה תקשורת הכדורגל עדיין במנטליות של "העיקר ההשתתפות"?

בשנה שעברה חווינו את האולימפיאדה המוצלחת בתולדותינו עם מספר מדליות זהב בענפים היוקרתיים מכל; נבחרת ישראל בכדורגל רשמה כמה ניצחונות יוקרתיים ונראית כמו חבורה ששווה לקנות בשבילה כרטיס לקראת אוקטובר; נבחרת השחייה עשתה חיל (ומדליות) באליפות אירופה לפני שבועיים; נבחרת האתלטיקה הביאה הישגים היסטוריים וחסרי תקדים באליפות אירופה במינכן השבוע; וכמעט שכחנו את נבחרת הכדורגל עד גיל 18 שהגיעה לגמר אליפות אירופה לפני חודש - והבוגרים בכדורסל? מחר הם מתחילים, ולפי היכולת הם כבר נותנים תחושה של רבע גמר.

ועוד לא הזכרנו את נבחרות הכדורמים שהעפילו (בנים ובנות) לאליפות אירופה, ואת העובדה שהליגות הישראליות בכדורגל ובכדורסל מתהדרות בלפחות 2/3 קבוצות שיכולות להשתחל בטבעיות לשולי-מרכז טבלה בכמה ליגות בכירות באירופה.

אה ומכבי חיפה שוב בליגת האלופות כשלתל-אביבים יתרון ביתי על הקבוצה השלישית הכי עשירה בצרפת. 

(זכויות יוצרים: einat levron‏)

לכאורה, מדובר אולי ב-12 החודשים הטובים בתולדות הספורט הישראלי - אז מה הבעיה? 

ובכן, מלבד העובדה שהרבה מהמדליות באות ממתאזרחים, ניחא, כבר הבנו שלמשרד הפנים יותר חשובים מדליות מיהודים, הבעיה מתחילה במקום אחר - והיא במנטליות של תקשורת הספורט הישראלית, ובמיוחד, מצטער לומר - ב'תקשורת הכדורגל' הפוגעת בתפיסת מהות הספורט של הקהל הישראלי.

הישראלים אוהבים כדורגל.

נכון, אנחנו אולי לא קרואטיה, סרביה, גרמניה, או ארגנטינה, אבל לכדורגל הישראלי יש מספיק קונים כדי שבמדינה קטנה כמו שלנו יהיו מספר אצטדיונים מאסיביים שיכולים בכל רגע להתמלא במשחק חשוב - ובמקרה של חיפה, ומכבי תל אביב - בכל משחק בית עם 24-30 אלף איש בנוהל.

ורק דמיינו מה יקרה כשבית"ר תתרומם מהקרשים.

אכן, האהבה של עמנו לכדורגל היא זו המאפשרת לתקשורת הספורט בישראל להתמקד בענף זה - וכתוצאה מכך הדגש הרב שניתן לענף הזה ישפיע באופן כללי על תפיסת הספורט בקרב מיליוני ישראלים.

כאוהד כדורגל מושבע עלי לומר - שזו אחת הבעיות האמיתיות שלנו - שאנחנו מושקעים בתחום (כדורגל) שבו התקשורת לא מסוגלת לבצע את תפקידה המסורתי של תקשורת ספורט רצינית.

א. להיות קשובה לאוהדים, וגם לספורטאים

ב. לחבר בין הסנטימנטים של אלה ואלה

ג. תוך חתירה לאובייקטיביות מסוימת, עם נכונות לפרגן ונכונות לבקר - איזון.

רוצה לומר, אם במקצועות אישיים יש עודף של מתאזרחים עולים/מפוקפקים שאף אחד לא רוצה לדבר על העובדה (והפיל בחדר) שהם מחזיקים ביד אחת דגל ישראל באותה תשוקה בה הם מחזיקים את הדרכון שקיבלו למדינת העולם הראשונה...

נראה שבמקצוע הקבוצתי החשוב מכל בעיני העם - הכדורגל, גם כאן העיתונאים מועלים בתפקידם משום שהם עדיין לא חושבים כמו אירופאים - אלא כמו פרובינציה לבנטינית. ולפני שתחשבו שזה עוד טור של עמיר פלג המתאר את הישראבלוף, תקשיבו למה ראינו אתמול אחרי הניצחון המרגש של חיפה בבלגרד.

"אפשר לחלום על ריאל", "אפשר לחלום על מסי, ניימאר ואמבפה", אלה לא סתם אמירות של עיתונאים, אלה אמירות של עיתונאי-ספורט שמראיין את דולב חזיזה וסאן מנחם רגעים אחרי הניצחון.

אתם מבינים את המסר של תקשורת הספורט לכדורגלנים? 

ואם המסר הזה מוכר לכם זה כי כבר שמעתם אותו ממדריך הכדורסל בקייטנה בכיתה ד' כשגיא גודס עוד שיחק במכבי - "העיקר ההשתתפות".

המחשבה על קפיצת מדרגה, העפלה, השתחלות לשמינית הגמר, על לעמוד בכבוד כשווים-בין שווים (קשה וכמעט בלתי אפשרי ככל שיהיה) לא קיימת פה.

אפשר רק לחכות שנעפיל למונדיאל "ישראל במונדיאל!", יזעקו הכותרות, כן - אבל מה עושים במונדיאל?... 

תודה לאל שאצל כמה ענפים אולימפיים ואצל הכדורסלנים - הלקקנות המאוסה והמעייפת של רכלני (סליחה עיתונאי) הכדורגל, עם מנטליות "העיקר ההשתתפות" לא נדבקה, רק שתבינו את הצביעות שלהם - הם כרגע אומרים "העיקר ההשתתפות" ואחר כך עוד מאוכזבים שלא העפלנו לטורניר גדול , למען השם - איך תעפיל אם העיקר ההשתתפות זה מה שבראש שלך פשכצקי?.

ושם אולי קפיצת המדרגה של הכדורגל מתחבאת - כשיפסיקו לשדר לנו שהעיקר ההשתתפות אולי נוכל באמת להבין מה זה ספורט תחרותי ומקצועי.

לדעת רבים מחובבי הכדורגל בארץ הסיבה לכך היא ''ערוץ המסחרה'' עם המצלמות הטובות, שמשדר משחקים מהליגה הגרמנית בכדורסל - כאילו מדובר בדרבי של ליברפול.

כן אותו ערוץ שמעסיק מוחות גדולים כמו אלי גוטמן, ושהציג לנו את אלי אוחנה כפרשן ליגת אלופות.

הברית הקדושה של העסקונה וערוצי/תקשורת הספורט מתחילה שם.

והיא מתגלגלת למגרש.

הרי רק במדינה עם תקשורת כדורגל כמו שלנו שחקן כמו ביברס נאתכו מסוגל לרשום 80 הופעות בנבחרת בלי שבערוצי הטלוויזיה יעבירו ביקורת על השבלול חסר הקוארדינציה.

וזאת בלי להזכיר את הניסיון לבצע פוליטיזציה של הספורט בכל מיני "כתבות צבע" לקקניות בניסיון לחנך צופים (בוא נודה - בעיקר להיות שמאלנים).

אולי כדאי להעביר את שידורי חיפה השנה בליגת האלופות לערוץ אירופי - שנוכל לפחות להאמין שבכדורגל, כמו בג'ודו, התעמלות, כדורמים, וכדורסל ישראלי - העיקר הוא הספורטיביות, הערכים, הכבוד, הגאווה, האמונה, והניצחון, וההשתפות גם - אבל בסוף.

מה לעשות, אולי כמה מהפרשנים האלה עדיין במחנה הקיץ של כיתה ד', רק שלא יקחו את כולנו עימם.